סיפור עם סוף עצוב...

[מלכת הלבבות 8]

לא מסכימה עימך כלל

נכון שזה עוול לילד שכך האמא עשתה אבל לבוא ולהגיד שאולי הייתה חולת נפש או הייתה לה הפרעה נפשית זה ממש מרתיח אותי אני ממש חולקת עלייך האם כל אישה שנמצאת בסטיאוציה כזו או אחרת ישר קובעים יש לה בעיה נפשית זה ממש לא נכון כלל אל לנו לשפוט אנשים אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה שם רק יש צעד אחד בסיפור לכן הקביעה שהאם אולי הייתה לה בעיחה נפשית ממש אבל ממש לא במקום

 

[מלכת הלבבות 8]

ממש לא מעיד על כך

את טועה לגמריי נכון הצעד שעשתה הוא באמת בלתי התחשבות בילד אבל לא מעיד על בעיה נפשית מצטערת אבל לא מקבלת את זה שזה נבע בגלל בעיה נפשית כלל

 

[מלכת הלבבות 8]

שוב אל עלינו לשפוט מה הגורם לכך

ורק לידעתך אני אמא לילד מקסים כך שאני מבינה אבל שוב זה לא אומר שזו בעקבות הפרעה נפשית תקראי את דבריה של פאמקי ואז תביני

 

[מיטל225]

אבודה יקרה...

כאב לי מאוד לקרוא את המילים שלך... אני מבינה את תחושת הדכאון וחוסר האונים. גם אני הייתי שם חלק מאוד נכבד מחיי... הכאב פוסק בשלב כלשהו, ושאת מצליחה לראות את התמונה הכוללת של החיים את מבינה שהחיים לא כאלה נוראיים. ובטח ובטח שאת לא נמצאת שם לבד, תראי איזה פורום שלם נמצא "באותה הסירה" יחד איתך. אם תדעי להקיף את עצמך בחברות תומכות, הכאב יתמזער ואולי תצליחי לחייך במקום לבכות. ולגבי זה שגם אם תתאבדי הם יתגברו. טעות חמורה, כל מי שאוהב אותך, לא יתגבר לעולם. ואם הם ידעו שזו סיבת ההתאבדות שלך, אני רק חושבת שהם יכעסו על עצמם ויחיו מתוסכלים, מתוסכלים על כך שהם היו יכולים למנוע ,אם היו יודעים מה עובר עלייך. שמרי על עצמך...

 

[ji ji]

את לא חייבת לקבל את זה

אבל אדם בלי בעיה נפשית כזו או אחרת (בלי להיכנס להגדרות) סביר להניח שימצא את הכוחות ו/או יתחשב במי שמשאיר אחריו מספיק כדי לוותר על המעשה הכל כך אנוכי הזה ואני אומרת את זה מבלי לשפוט.

 

[מיטל225]

סיפור עם סוף עצוב...

אני בוחרת לשתף אתכן בסיפור עצוב שנחשפתי אליו היום. אני עוברת תהליך של אימון אישי מזה כשלושה חודשים. והיום התהליך הגיע לקיצו, הייתה פגישת סיכום. במהלכה נאמרו המון דברים, על הדרך שעברתי, על הצעדים המשמעותיים שעוד לפני.. פגישה מאוד מרגשת ותורמת. במהלך הפגישה המאמנת שעובדת במקביל כיועצת חינוכית. סיפרה לי שאתמול שומרת בבית ספר באחת מערי הדרום- התאבדה... היא אשה גרושה, שחיה עם בנה בן ה 6 בערך. ובחרה לנהל אורך חיים לסבי. שסיפרה ושיתפה את הוריה, אלה לא אהבו ולא קיבלו את הדרך שלה. לעגו לדרכה ולא תמכו בה. והיא בחרה לשים קץ לחייה. שהיא סיפרה לי את זה , היא ניסתה להבהיר לי כמה חשוב להקים מקום שתומך באנשים שרוצים לעשות את דרכם אל מחוץ לארון. כמה חשוב שאקים ואקיים את החזון שלי! הסיפור הזה, העצב והצער של האשה הזו, גרמו לי להבין כמה מזל יש לי... כמה מזל, שמצאתי חברות כמוכן, כמה מזל, שיש לי אהבה כמה מזל, שיש את הפורום כמה אושר ואהבה אתן נותנות לי לפעמים הנוכחות שלכן, המקום הזה, הבמה הזו, יכולה כל כך לתרום, לחזק... חבל שלאותה אשה לא היה את המקום הזה.. חבל שכך היא בחרה לסיים את חייה.. חבל על הילד הקטן שנותר מאחור...

 

[מלכת הלבבות 8]

ואולי כן ניסתה לקבל עזרה

זה לא מעיד שהצעד שנקטה הוא בגלל בעיה נפשית על כך אני חולקת ונכון גם חוסר ההתחשבות בילד שנשאר יתום

 

[מלכת הלבבות 8]

מיטל יקירתי../images/Emo201.gif

אכן סיפור עם סוף עצוב למרות הגיבוי והתמיכה של אימי והאהבה ללא תנאים והקבלה נקלעתי לסטואציה מאוד מעליבה ופוגעת מצד אחי ושאר בני המשפחה המורחבת ואפילו קיבלתי טלפונים מקרובי משפחה מורחבת מאנשים שבקושי רואים בארועים משפחתיים וכל מה שהיה להם לומר שעכשיו אני באמת "לא נורמלית" וזה השפיע עליי מאוד ובעקבות זה נסערתי ובאמצע יום עמוס רגשות מצאתי עצמי חבולה כי לא חשתי בטוב כרגע בבית עם פרפרים מעל המצח בעקבות מצב של איבוד הכרה באמצע הרחוב אז לחשוב על לשים קץ לחיי ברור שלא בני הוא כל עולמי אז כמו שהתמודדתי עם הרבה דברים נתמודד גם עם זה

 

[סתם אחת מבולבלת]

מיטלוש

איזה סיפור עצוב. כל כך קשה לחשוב שמישהי היתה לבד. את הלבד הזה הכרתי טוב לפני שהתחברתי לנשים כאן. כשספרת לי על החזון שלך, כתבתי לך על הצורך במקום כזה עבור נשים בוגרות יותר ולא רק בני נוער, נשים שמגלות פתאום משהו אחר על החיים שלהן, על הזהות, לפעמים קשה להתמודד עם תחושות כאלה והרבה פעמים החברה מסביב לא ממש מקבלת. עצוב לי על האשה הזאת שלא היה לה את מי לשתף. שמחה, כמוך, על זה שיש את המקום המדהים הזה. כל אשה ואשה כאן היא עולם ענק של רגש.

 

[טורטיתת]

רק מצדיק ומחזק ומתבקש מכל אחת לכתוב לשתף לכבד

מיטל, דקה לפני ראי שישרור קודם נשאלה שאלה "למה חלקכן מרגישות צורך לכתוב דברים אישיים על גבי הפורום..." בדיוק את באת ונתנת את התשובה הכואבת אבל החזקה ביותר, אותה אישה שניהלה אורח חיים לסבי, ובעקבות חוסר פרגון משפחתי / סביבתי החליטה לשים קיץ לחייה מוכיח עד כמה וכמה יש צורך לכתוב, לשתף דברים אישיים, לצעוק לעזרה, לבקש תמיכה ולא חשוב איפה. אני אנחנו מצאנו כאן בית חם ואוהב, אחרות מצאו מקומות אחרים מחזקים וטובים, ויש כאלה לצערי שלא מצאו תמיכה אוהבת, תומכת, אפילו לא וירטואלית. עצוב כואב קצת לקח אותי אחורה, ישר חשבתי מה יקרה איתי אם וכאשר חלילה וחס משפחתי תחליט לנדות אותי ברגע האמת שלי מולם, וזה די מלחיץ, אבל באותה שנייה צצה לי בראש והעלתה התמונה שציירה לנו קודם לכן nuritpm, "בחצר, בצילו של עץ, ורוח נעימה מלטפת... אבא אמא - אני מוגנת, אני עטופה באהבה, במשפחה... ובקרוב הכל ייראה אחרת." השיתוף שלך, הסיפור הזה שלך רק מצדיק ומחזק ומתבקש מכל אחת לכתוב לשתף לכבד. בוחרת לסיים במילותיך שלך : "חבל שכך היא בחרה לסיים את חייה...חבל על הילד הקטן שנותר מאחור..." מזל שמצאתי חברות כמוכן.

 

[מחפשת את האומץ]

עצוב כל כך!

 

[מישי אחרת1]

ממה שאני הבנתי..

אחיין שלי עבד עם אותה אישה בחברת שמירה.. וממה שהוא שמע והבין.. (היה בלוויה שלה) שהבחורה היתה לסבית וגרושה והיתה לה בת זוג.. והיא תפסה את הבת זוג שלה בוגדת בה עם גבר. אז אמרו שבעקבות זאת היא החליטה להתאבד.. ואמרו שהיא היתה על סף התמוטטות והתקשרה לגרוש שיבוא לקחת את הילד לפני שהיא תזיק לעצמה, והוא לא יכל לעשות זאת באמצע היום (הוא לא באמת חשב שתזיק לעצמה..) וכמו שנראה שלקחה את החיים שלה ביידים והתאבדה לפני הבן.. שנאמר לי שהוא פחות מגיל 5. מה אומר ומה אגיד.. לא פשוט בכלל.. ואי אפשר לשפוט.. אבל חושבת שבגלל שאנו עוסקות בדיני נפשות כל הזמן צריך להזהר יותר.. אם יש פרידה בין 2 אנשים.. להשתדל לסיים זאת יפה.. לא להשאיר דברים פתוחים.. לא מזמן גם שורטי הזמרת נדקרה ע"י האקסית שלה.. כנראה שצריך לנקוט באמצעים נוספים מלבד.. פרידה וזהו.. אלא באמת להביא להבנה של 2 הצדדים שזאת המציאות וכל אחת הולכת למקום אחר בחיים. לבד. שתהיה שבת שלום וישאר כוח לכל הצועדות היום.. מחזקת את ידיכם.. אני עוד שוקלת להגיע למצעד בירושלים.. קצת יותר סולידי.. ופחות צבעוני ורועש..

 

[פאמקי]

מר שמועתי...

נורא צריך להיזהר מ'מר שמועתי'. גם מי שהיה קרוב אליה, לא בטוח מה התחולל בנפשה (אלה אם השאירה מכתב כן ומפורט), כולם משערים מה היה, ובכל פעם מוסיפים לסיפור את האינטרפרטציות שלהם. אז חשוב שנזהר. הנה דוגמה מובהקת. מאחר ואני מעריכה את מישי אחרת1, והיא העידה על קירבה כלשהי... בגדול, כמעט ו"האמנתי" לה (זה לא אישי יקרה, מדברת על הרעיון). ואז היא כתבה על שורטי. שהבתחלה פורסם שזו האקסית שלה, ואח"כ פורסם שזו האקסית של זוגתה הנוכחית... וזה עורר אותי. הרי מישי נשמעת אמינה, ואני בטוחה שהיא גם מדברת מהמקום הזה. היא מאמינה למה שהיא שמעה והיא כנה איתנו, אך מהי האמת של אותו אדם? ואת זה לא נוכל לדעת, אלה אם נשמע את הדברים ממנו. ובאשר למחלות הנפש- יש הטועים לחשוב, שאנשים חולי נפש, הם א', ב', וג' (לא אחזור על הסטיגמות, כי אני לא מסכימה איתן ולא מוכנה לקבע אותן). אך מחלת נפש היא לקות. היא לא רק "טירוף". גם חריגה חברתית או בהתפתחות ה"נורמאלית" (קושי רב בהתמודדות, אובדנות, דיכאון, איטיות מחשבתית ותפקודית...) יכולה לשים אדם תחת קטגוריית מחלת נפש. חולי נפש הם אינם מפלצות. הם יכולים להיות השכן שלנו ממול וגם אנו עצמנו. אז לבחור לסיים את החיים (מבלי להתייחס לסיפור הנוכחי), הוא חוסר היכולת לראות את האופציות העומדות בפנינו. וזה אכן, מצב שדורש עזרה. לצערינו, לעיתים, לחולה הנפש, גם אין את הכוחות לבקש עזרה זו, ומה שנותר הוא, להצטער על כך. ממש לא להאשים או לשפוט אותו.

 

[מלכת הלבבות 8]

כל מילה סלע פאמקי../images/Emo45.gif

ורק פרט קטן הסטיגמה של נפגעי נפש תמיד הייתה ותמיד תשאר לצערי הרב

 

[פאמקי]

אם היא תישאר או לא,

תלוי אך ורק בנו. כמו בכל נושא.

 

[מלכת הלבבות 8]

החברה רואה בנפגעי הנפש כאויב מסוכן

ולא חשוב מה נעשה בלשנתוה

 

[מיטל225]

גם אני קצת חולת נפש...

אני חושבת שכדי לצמצם את הסטיגמה של החברה כלפי נפגעי הנפש, אנחנו צריכות לפעול. שינוי, כל שינוי, מתחיל בנו. ואם נסתכל על אחרים בתקווה שהם יעשו והם ישנו, זה לא יקרה. מכירות את השיר: "אני ואתה נשנה את העולם, אני ואתה אז יבואו כבר כולם..." אז, אני פועלת למען שינוי העולם, למען צמצומה ואף מיגורה של הסטיגמה כלפי הלוקים במחלות נפשיות. מי מעוניינת להצטרף??

מצרפת לכן סרטון יפה בנושא סטיגמה. (אם אצליח להעלות אותו, לא ממש מבינה בזה. )

 

[מיטל225]

הסרטון

http://www.youtube.com/watch?v=d3fPPcE79VM צפו ותהנו..

 

[מלכת הלבבות 8]

ואין בזה בושה כלל

אבל לצערי הסטיגמה קיימת שיהיה מלאן מסעי הסברה הייתי אפילו במצעד למען כך שאורגן ע"י עמותת אנוש זו עמותה לנפגעי נפש הבעיה שלנפגעי נפש הלבישו "קרניים" בחברה שלנו ואני מדברת מנסיון אישי אני אשמח להצטרף ומי שתכנס לאתר של אנוש יש לי בגלריה שם מגירה של שירים רק שיתנו להם לחיות בשקט ובשלווה בקהילה גם לנפגעי נפש יש לב עצום והרבה לתרום ולתת

 

[מיטל225]

יקרתי...

על מי לא הלבישו "קרניים" בחברה שלנו? אז הרוסיות "זונות"... והאתיופים "מסרחים"... וההומואים והלסביות "חולים", "לא נורמאליים" (ואני בטוחה שיש עוד...). הפרסים "קמצנים"... וכמובן שזה רק מעט מהסטיגמות , הדעות הקדומות וכו... אני עובדת עם קהילת נפגעי הנפש. וגם אני הייתי מלאה בסטיגמה בהתחלה, כי ככה גדלנו. ועד מהרה הבנתי, כמה אנשים אלה מקסימים, מיוחדים וטובים. והבנתי עוד יותר, שאני כאן בשביל לשנות, עבורם, עבורי ועבור כל אחד.. כמו שאמרתי קודם , השינוי מתחיל בנו...