אתה צודק!
אין ויכוח על כך, שהשואה הייתה מכה נוראה. בהיסטוריה של עם ישראל ידוע גם חורבן בית המקדש, שהיה קשה לא פחות. גם בימינו יש פיגועים ויש נפגעים רבים. החוכמה היא להסתכל על "חצי הכוס המלאה". בהנחה, שהסיפור אמײתי, אכן קרה פה נס, שאינננו יודעים להסביר אותו. גם בשואה אירעו ניסים רבים בתוך השבר הנורא וגם בימינו. במלחמת המפרץ נפלו 39 טילים על ישראל ואף אחד מהם לא גרם לפגיעה ישירה. לעומת זאת טיל אחד, שנפל על סעודיה הרג 28 חיילים אמריקאים. העיר שדרות וסביבותיה (גם קרית גת!!!) סובלת כמעט מדי יום מנפילות קסאמים. מספר הנפגעים יחסית למספר הנפילות הוא זעום ביותר. גם בישיבת מרכז הרב, שבה נהרגו 8 תלמידים, היה לפחות אחד, שניצל בנס. אם כן, תשאל, מדוע לא קרה נס לכולם? התשובה כבר נכתבה בגמרא. במסכת "מגילה" מסופר על האמוראים רבא ורבי זירא, שהיו מסובים ומבוסמים בסעודת פורים. כטוב ליבם ביין קם רבא ושחט (לשון הגמרא!) את רבי זירא. לכשהתפקח וראה, מה עולל לו, התפלל עליו ונרפא. בהמשך מספרת הגמרא, שלשנה הבאה סירב רבי זירא להשתתף בסעודת פורים עם רבא מהטעם, שלא בכל יום מתרחש נס. אז הנה לך התשובה. בעצם אנו מודים לקב"ה "על ניסיך, שבכל יום עמנו". הנס הוא זה, שאנו יכולים לכתוב פה בפורום. הרי מעשים של יום יום הם, שפתאום... אבל מבחינת הניסים החריגים כנראה עוד לא זכינו לכך. חוץ מזה הלכה היא, שאין סומכים על הנס. בקיצור, יודי: אתה עוד צעיר וכל החיים לפניך. חבל לך להתייאש כל כך מוקדם. אם רק תחפש את ה"אור" (שאל את "יום"), תמצא אותו בכל מקום. נסה את זה גם בפורום שלך והשב לי, איך זה הלך.
