סיפור על עצמי...

גולי 21

New member
סיפור על עצמי...

שלום לכולם, אני קוראת בפורום לא הרבה מאוד זמן ואני יודעת שרובו מסופר על הילדים.... אז רציתי לשתף אתכם קצת עלי....(אתם לא חייבים לקרוא או לענות פשוט בחיים לא ניתקלתי במקום שהבינו את זה והחלטתי לנסות לקבל אולי קצת תשובות...) אני היום בת 21 והוגדרתי כבעלת הפרעות קשב וריכוז והיפרקטיביות כבר בכיתה ב תמיד כולם ואני מדברת מורים ילדים מבוגרים אמא שלי ואבא שלי חשבו שאני מופרעת ומפגרת! היה לי מאוד קשה לשבת ולהיתעניין בכלל בכיתה! תמיד רציתי לצאת אף אחד לא למד בגללי והמורות שנאו אותי! גם חברתית עד היום אין לי ממש חברים אני לא מצליחה לתקשר איתם פשוט אני רואה איך מתחברים אבל לי זה פשוט לא מצליח! אני לא שקטה אני מאבדת עיניין בשיחות אני לא יכולה לשבת בוא נודה בזה כמה רטלין אפשר לקחת??. כל היום???? לא הצלחתי לסיים בית ספר, לא סיימתי את הצבא שנאתי את זה , אמא שלי זרקה אותי מהבית כבר בגיל 16 כי אני כל כך מופרעת... גרתי אם סבתא שלי פנימיות אפילו שמו אותי בהוסטל לילדים בלי בית... תמיד כולם המישפחה כל מערכת שניתקלתי בא בעצם החליטו שאני משוגעת ואני לא ידעתי איך להיתמודד אם זה עד היום אני לא יודעת איך להיתמודד אם החיים האלה! כל בנאדם שמקבל אותי עכשיו אני כאילו לא רוצה שיעזבו אותי פשוט כי אני אהיה לבד... תמיד הייתי מתעצבנת קצת וזהו אי אפשר לעצור את זה עצבים עצבים פעם מישהו אמר לי שאני פשוט עולה על עץ גבוה ואז אני לא יכולה לרדת משם הלוואי שמשהו היה עוזר לי אבל מה ????? זה לא שיש לי כסף, או משפחה או חברים כל עבודה שאני מתחילה לעבוד אחרי כמה זמן אני כבר לא יכולה לעבוד שם כי או ששונאים אותי או שפשוט לא יכולה אי אפשר להסביר את זה... לפני כמה זמן אבא שלי אמר לי שאני ילדת אינדיגו ושזה משהו מיוחד אבל אפילו שהוא אמר לי את זה הוא לא התחיל פתאום לקבל אותי.. וגם אני לא אותו ההורים שלי גרושים מאז שהייתי בת 7 טוב אני יכולה לרשום עוד מלא אבל פשוט כיף להוציא את כל זה לפחות פעם ראשונה בחיים שלי! וזהו תודה
 
למעלה