סיפור על לב שבור
נפגשנו בנפסטר. הוא הוריד ממני את שיר הנושא של סרט "THE BEACH". התחלנו לדבר ומכאן הבנו שנועדנו להיות יחד. הבעיה היחידה היתה שאני למדתי באוניברסיטה, סוף שנה ראשונה ולא יכולתי לעזוב הכל ולעבור אליו. (הוא חי בלונדון) כך שבמשך 3 שנים במהלך החופשות טסתי אליו. בשנה השניה הוא הציע לי להנשא לו. הסכמתי. כאשר הודענו למשפחות - ההורים שלו האשימו אותי בכך שאני רוצה אותו רק בשביל הויזה והמשפחה שלי כעסו כי הוא לא יהודי. אבל אנו אוהבים זה את זו מאוד מאוד והמשכנו להתראות. לקראת סוף השנה השלישית ללימודי, ולקראת הסוף, בגלל המבחנים היתה תקופה ארוכה בה לא התראנו. בסוף תקופה זו הייתי אמורה לעבור ללונדון ואנו היינו אמורים להנשא. אולם המרחק, הזמן,לחצים שעמדו בפנינו - הורים מבחנים וחברים, רבנו. החלטתי שאני לא מוותרת עליו ונסעתי לראות אותו ולנסות להציל את היחסים. היה נדמה שהניסיון הצליח. קבענו תאריך והוא מילא את הטפסים של הויזה. אולם נכשלתי. כאשר חזרתי לארץ הוא הודיע לי שזה נגמר. המשפחה שלו הפעילה עליו לחץ והוא לא מוכן אפילו לדבר איתי. כל הניסיונות שלי כשלו. עכשיו אני בארץ. עם לב שבור ומתגעגעת. תחושת חוסר האונים מדהימה. כאשר דיברתי איתו הוא אמר לי שהוא עדיין אוהב אות מאוד אבל לא מסוגל להמשיך להתמודד. מי שאמר שהזמן מרפא את הפצעים לא צדק לגמרי. כל דבר מזכיר לי אותו ופותח את הפצעים מחדש. איך מתחילים מחדש?
נפגשנו בנפסטר. הוא הוריד ממני את שיר הנושא של סרט "THE BEACH". התחלנו לדבר ומכאן הבנו שנועדנו להיות יחד. הבעיה היחידה היתה שאני למדתי באוניברסיטה, סוף שנה ראשונה ולא יכולתי לעזוב הכל ולעבור אליו. (הוא חי בלונדון) כך שבמשך 3 שנים במהלך החופשות טסתי אליו. בשנה השניה הוא הציע לי להנשא לו. הסכמתי. כאשר הודענו למשפחות - ההורים שלו האשימו אותי בכך שאני רוצה אותו רק בשביל הויזה והמשפחה שלי כעסו כי הוא לא יהודי. אבל אנו אוהבים זה את זו מאוד מאוד והמשכנו להתראות. לקראת סוף השנה השלישית ללימודי, ולקראת הסוף, בגלל המבחנים היתה תקופה ארוכה בה לא התראנו. בסוף תקופה זו הייתי אמורה לעבור ללונדון ואנו היינו אמורים להנשא. אולם המרחק, הזמן,לחצים שעמדו בפנינו - הורים מבחנים וחברים, רבנו. החלטתי שאני לא מוותרת עליו ונסעתי לראות אותו ולנסות להציל את היחסים. היה נדמה שהניסיון הצליח. קבענו תאריך והוא מילא את הטפסים של הויזה. אולם נכשלתי. כאשר חזרתי לארץ הוא הודיע לי שזה נגמר. המשפחה שלו הפעילה עליו לחץ והוא לא מוכן אפילו לדבר איתי. כל הניסיונות שלי כשלו. עכשיו אני בארץ. עם לב שבור ומתגעגעת. תחושת חוסר האונים מדהימה. כאשר דיברתי איתו הוא אמר לי שהוא עדיין אוהב אות מאוד אבל לא מסוגל להמשיך להתמודד. מי שאמר שהזמן מרפא את הפצעים לא צדק לגמרי. כל דבר מזכיר לי אותו ופותח את הפצעים מחדש. איך מתחילים מחדש?
