סיפור על חברה

תחיה

New member
סיפור על חברה ../images/Emo7.gif

לפני שנתיים בערך חברתי הטובה נהרגה. אז ככה לפני שנתיים היתה לי חברה ממש מעולה והיא נהרגה בתאונת דרכים, ואני ניצלתי ממנה כי ירדתי מהטרמפ חמש דקות לפני. כל כך כואב לי כל יום אם זה, שהיא הלכה ואני פה. ההלוויה שלה הייתה נורא קשה, אבל אני רוצה שניה גם לדבר על ההורים שלה אני בחיים שלי לא ראיתי אנשים כל כך חזקים במשך כל ההלוויה הם חיזקו את כל הבנות וכל האנשים בשבעה הם היו ממש אנשים חזקים אני יודעת שזה כואב להם, הם מנציחים אותה בכל כך הרבה דרכים. ביום הולדת שלה הם עשו משהו לזכרה, הם עשו הכנסת ספר תורה באיזה בית ספר, הם בשנה לפטירתה עשו איזה קליפ מאוד מיוחד ומרגש ויפה. אבל לי המצב הזה כל כך צורם שלדעת שראיתי אותה 5 דקות לפני התאונה ואחרי חמש דקות היא כבר לא הייתה. איך אפשר להתמודד אם זה? אני ממשיכה בחיים שלי, אבל לפעמים אני נשברת מזה ואז אני הולכת לדבר איתה. שיהיה לכולנו חיים מאושרים וטובים!
 

nIcKiTa

New member
../images/Emo24.gif

אני מאד מבינה אותך, ואני יודעת שזה מאד קשה.. קרה לי משהו דומה אם בן דוד שלי ואני לא יודעת להתמודד אם זה..
 

BooBee

New member
כשאחותי מתה

מלבד אחות בעצם, איבדתי גם חברה טובה. אחותי ואני היינו חברות ממש טובות והיינו נפגשות ומבלות המון. ואני יכולה לספר לך שמה שלי עזר בהתמודדות בהתחלה ועוזר עד היום, זה שאני כותבת לה המון וכותבת עליה ומדברת עליה ובעצם דואגת לשמור את הזכרונות שיש לי ממנה. הייתי אצל ההורים שלי בסוף השבוע ובשלב מסוים יצאתי מהבית לגינה והתיישבתי בחוץ על המדרגות ועישנתי סיגריה וחשבתי עליה המון ודיברתי אליה בקול, ככה סתם אמרתי לאויר הצונן בחוץ "אני מתגעגעת אלייך, שתדעי". ככה אמרתי פעמיים וקראתי בשמה והיא אמנם לא ענתה, אבל לי זה עשה להרגיש קצת יותר טוב, שאם יש סיכוי אחד למליון שהיא כן שמעה אותי מלמעלה, אז היא יודעת שאני מתגעגעת... אולי כדאי שגם את ככה תכתבי מפעם לפעם, אפילו כאן בפורום הזה, בשביל זה אנחנו כאן. לשתף ולשאול ולהתחבק לפעמים. אני מבטיחה לקרוא הכל.... שיהיה לך יום טוב יותר, רויטל.
 

marcelo majlin

New member
סיפור על חברה

מאוד נגעה בי משסיפרת, אני חושב שלא אצלחת עד היום לעבד את האובדן שחווית והיתי אומר שמלבות אותך ריגשי אשמה על כך שאת חיה והיא לא אולי התיעצות עם איש מקצוע יעזור לך בהצלחה מרסלו
 

Adrien

New member
אין לך מושג עד כמה הסיפור שלנו דומה

לפני 9 חודשים הייתה לי תאונת דרכים. הנהג, בן אדם שמאוד אהבתי, נהרג. לא חולף יום בו אני לא שואלת: למה לא אני? למה אני יצאתי מהתאונה עם כמה פציעות, והוא קפח את חייו? הגורל אכזר, ואני צריכה להתעורר כל בוקר עם התמונה שלו יושב במושב שלידי, ללא רוח חיים. איך מתמודדים שאלת? אין ברירה.. לאף אחד אין תשובה לזה, חוץ מהעובדה שחייבים להמשיך הלאה. אני חיה והוא מת. תהיי חזקה, ותזכרי כל פעם שאת נשברת- שיש לך תכוח להמשיך, להתגבר! לילה טוב
 
למעלה