סיפור על אהבה....
"לא דיברנו עוד על אהבה"... בקע מהרדיו ברכב של מישאל... שוב ישבו שם בדרך הביתה ושתקו - מישאל ידע מה עובר באריקה אריקה מבלי לשאול - ידעה מה מתחולל במישאל... זה סיפור ארוך, מישאל ואריקה חזרים מזה הרבה שנים עבדו יחד בבורסה ליהלומים היו נפגשים במעלית, היו נפגשים במשרדים, נפגשו גם במסדרונות המפוארים ולא אחת ישבו לאכול צהריים בגשר... מישאל בחור דתי - כיפה סרוגה אריקה - חילונית מבית טוב מקפידה לאכול כריך עם נקניק וחמאה... כל כך שונים כל כך דומים ובכל זאת - כל כך יחד....כבר הרבה שנים הם היו חברים בלבד ובנפש דיברות על הכל.... כשסיפר על התורה - על ערכים ויהדות לימדה אותו פרק בהלכי החילוניות עשו הכל יחד אפילו ידעו לשתוק כל כך יפה ביחד... ברבות הימים - כשמישאל התחתן טרחה לאמר לו שהיא חושבת שהוא ממש מסתכן הוא נישא לאיזה קרובת משפחה דאגה להסביר ולאמר את בעיית נישואי הקרובים.... גם כשהיא נישאה - ולמד להכיר את בעלה מקרוב לא הסתיר ממנה את סלידתו מהאיש הרברבן זה שתמיד הפריח מילים ללא כסות האיש שמדבר מהאויר של הבועה היה קורא לו... אבל יחד עם זאת, ידעו כולם - שלא ניתן להפריד בין השניים מישאל ואריקה היו חברה סגורה אין יוצא - ואין בא רק היא והוא - והוא והיא.... לבעל הרברבן - זה ממש לא הציק אבל אשתו של מישאל - היתה יוצאת פעם אחר פעם מדעתה.... מה יש לך עם הנואפת......? שוב ושוב היתה שואלת.... עם השנים - אריקה כבר עבדה במקום אחר ומישאל - התקדם בעסקי המשפחה המלוטשים למישאל היו כבר ארבעה ילדים, בת ושלושה בנים לאריקה - שני בנים.. ועדיין שמרו על קשרים נפלאים... תמיד היו הכותל - החולצה הרטובה מדמעות הכאב האחד של השני... ביתו הבכורה של מישאל - רוחל, נולדה עם כליה בעייתית, מגיל צעיר ידעה צער וסבל וטיפולים קשים ומכאיבים... ומשלא עמד גופה בנטל אושפזה בבית החולים ולמעשה, המתינה לתורם מתאים... ערב אחד - כשהגיע מישאל לבית החולים, ישב עם רוחל - מדברים על הכל... ואז אמרה הקטנטונת.... אבא.... כן חמדה שלי - מה?... אני רוצה להגיד משהו - משהו קשה..... קשה לי אפילו לחשוב מה זה ישאיר בך אבל מוכרחה...... אמרי לי רוחל שלי - ביקש מישאל אמרי לי הכל.... שום דבר בך לא קשה לי.... מיותר לציין שרוחל ביתו הבכורה היתה ילדה מיוחדת במינה אריקה תמיד היתה אומרת שביום שבו נולדה - היא היתה בת ארבעים... תמיד שנונה - תמיד רגישה לסביבה... משהו נדיר בצירוף ובפרט ילדונת בת תשע - שוכבת במיטת בית חולים אוחזת בידיו של אביה בידיה הקטנות אלו המחוברות לצינורות נושמת נשימה מוקה ואומרת... אתה יודע - אני מאוד אוהבת את אריקה... היא אישה מיוחד בשבילי... אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותי - אוהבת באמת.. אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותך אבא יודעת שזו אהבת אמת... אבאלי (כך היתה קוראת לו בעת פינוק) אם הגוף לא יעמוד בזה אם לא ימצא תורם בזמן.... אני רוצה שאת כל מה שיש לי תיתן לאריקה - ממני.... רק היא תדע מה לעשות בכל הציורים - בסיפורים.... בכל האגדות והאמרות... ועוד משהו..... ואל תכעס... אם לאריקה - תיוולד בת, אני מבקשת שהיא תקרא לה ר ו ח ל לא רחלי לא רחל לא חלי גם לא רחלה... ר ו ח ל.... היה כבר שעת לילה מאוחרת רוחל היתה עיפה מישאל היה מותש נפשית והבטיח לה - כמו נפרד ממנה... שימלא את הבקשה.... אותו הלילה, הבהילו אריקה ובעלה את בנם הקטן בן החמש - אוהדי לבית החולים באמבולנס כאב לו הראש כל היום לקטנצ´יק, שום דבר לא עזר, היא חשבה - שזה מהפריחה של האביב שאולי לא שתה מספיק שאולי נפל וקיבל מכה... אבל לפנות בוקר - אוהדי איבד את ההכרה... ימים ולילות ישבה אריקה מול אוהדי שלה שרה - מדברת - מלטפת - סורקת מספרת - אומרת - שואלת ומחכה.... מחכה באמונה שלמה שיתעורר מחכה לקולו הקטן קורא לה בשמה..... אבל זה לא הגיע... ואוהדי הקטן - שכב במיטה גדולה ממדותיו והמצב רק התדרדר והתדרדר אחד הבקרים - נכנסו מספר אנשים לחדר רק מבע העיניים - הסביר לאריקה כי המצב נואש הרופאים הסבירו שאוהדי - נמצא במצב של מוות קליני שלא יוכל להתעורר יותר... שתחשוב על תרומת אברים כך תוכל להציל ילדים ואנשים אחרים...... מותשת נפשית - עיניה בוהות ישבה אריקה בחדר - לא מאמינה למה שאוזניה שומעות והדמעות בעיניה - לא חדלו מלזלוג ללא שליטה - ללא בקרה - ללא ניגוב... בעלה הרברבן, ישב שם איתה - היא כבר לא ראתה אותו - הוא כבר נסגר - ולימים רק הבינה שבאותו הרגע - הוא נסגר לעולם... רק צלצול הנייד שלה הקיץ אותה מחלומה הנורא, היי אריק - שמעה את מישאל שלה ומבול מחודש של דמעות פרץ מגרונה הוא לא מתעורר מישקי............... צווחה אל הטלפון..... אוהדי שלי לא מתעורר - זה הסוף מישקי...... עשר דקות לאחר מכן - כבר היה מישאל שלה לידה חבוקים חזק אחד אל השני חולצתו רטובה מעוד פרץ גל בכי בלתי נשלט בוכים יחד על אוהדי הקטן שלא מתעורר........ לא אמר לה כלום רק נתן לה לבכות - לבכות את התסכול לבכות את הכאב - לבכות את הטירוף ושתק... פתאום... נעתקה ממנו תשמע אותי טוב.... אתה הולך עכשו איתי נבדוק - אולי אוהדי יכול לתרום לרוחל כליה.... בוא.. למחרת בבוקר - שכבו זה לצידה של זו ילדה בת 9 וילד כמעט בן חמש רוחל - ממתינה לקבל חיים ואוהדי - אוהדי שמעביר לרוחל חיים... ניתוח ארוך - ישבו שתי המשפחות בחוץ משפחה אחת קוראת תהילים ומשפחה אחרת - נפרדת מהגוזל שלה ללא אומר - ללא מילים אריקה בפינה אחת והאיש שלה..... בפינה השניה.... לא היו ביניהם יותר דיבורים.... חודשים אחדים עברו רוחל התאוששה אפילו גופה שהיה קטן מידות אז התחיל אט אט להתפתח - וההשתלה המוצלחת עשתה בה פלאים... אריקה - שוב החליפה עבודה ומישאל..... מישאל חי בבית עם ילדה שהבריאה להפליא ומשפחה שלמה שחלתה בקנאה נשית.... אשתו לא יכלה לשאת זאת לא יכלה לסבול - שדוקא כלית בנה של המופקרת מושתלת בתוך גופה של ביתה יחידתה... לימים, הקשר של מישאל ואריקה השתנה אם עד לאותם הזמנים - מעולם לא נגעו כאיש ואישה מצאו הם מפלט של איש באישה..... מישאל באריקה - אריקה במישאל.... וברבות השנים - כשרוחל נישאה וילדה את בנה בכורה - באמצע הברית, ובאמצע השמחה.. העניקה לאריקה - זו שהיתה לה תמיד כאם את זכרונות ילדותה - כמו שהבטיחה.... וקראת את שמו של בנה בכורה.... א ו ה ד י.... טש
"לא דיברנו עוד על אהבה"... בקע מהרדיו ברכב של מישאל... שוב ישבו שם בדרך הביתה ושתקו - מישאל ידע מה עובר באריקה אריקה מבלי לשאול - ידעה מה מתחולל במישאל... זה סיפור ארוך, מישאל ואריקה חזרים מזה הרבה שנים עבדו יחד בבורסה ליהלומים היו נפגשים במעלית, היו נפגשים במשרדים, נפגשו גם במסדרונות המפוארים ולא אחת ישבו לאכול צהריים בגשר... מישאל בחור דתי - כיפה סרוגה אריקה - חילונית מבית טוב מקפידה לאכול כריך עם נקניק וחמאה... כל כך שונים כל כך דומים ובכל זאת - כל כך יחד....כבר הרבה שנים הם היו חברים בלבד ובנפש דיברות על הכל.... כשסיפר על התורה - על ערכים ויהדות לימדה אותו פרק בהלכי החילוניות עשו הכל יחד אפילו ידעו לשתוק כל כך יפה ביחד... ברבות הימים - כשמישאל התחתן טרחה לאמר לו שהיא חושבת שהוא ממש מסתכן הוא נישא לאיזה קרובת משפחה דאגה להסביר ולאמר את בעיית נישואי הקרובים.... גם כשהיא נישאה - ולמד להכיר את בעלה מקרוב לא הסתיר ממנה את סלידתו מהאיש הרברבן זה שתמיד הפריח מילים ללא כסות האיש שמדבר מהאויר של הבועה היה קורא לו... אבל יחד עם זאת, ידעו כולם - שלא ניתן להפריד בין השניים מישאל ואריקה היו חברה סגורה אין יוצא - ואין בא רק היא והוא - והוא והיא.... לבעל הרברבן - זה ממש לא הציק אבל אשתו של מישאל - היתה יוצאת פעם אחר פעם מדעתה.... מה יש לך עם הנואפת......? שוב ושוב היתה שואלת.... עם השנים - אריקה כבר עבדה במקום אחר ומישאל - התקדם בעסקי המשפחה המלוטשים למישאל היו כבר ארבעה ילדים, בת ושלושה בנים לאריקה - שני בנים.. ועדיין שמרו על קשרים נפלאים... תמיד היו הכותל - החולצה הרטובה מדמעות הכאב האחד של השני... ביתו הבכורה של מישאל - רוחל, נולדה עם כליה בעייתית, מגיל צעיר ידעה צער וסבל וטיפולים קשים ומכאיבים... ומשלא עמד גופה בנטל אושפזה בבית החולים ולמעשה, המתינה לתורם מתאים... ערב אחד - כשהגיע מישאל לבית החולים, ישב עם רוחל - מדברים על הכל... ואז אמרה הקטנטונת.... אבא.... כן חמדה שלי - מה?... אני רוצה להגיד משהו - משהו קשה..... קשה לי אפילו לחשוב מה זה ישאיר בך אבל מוכרחה...... אמרי לי רוחל שלי - ביקש מישאל אמרי לי הכל.... שום דבר בך לא קשה לי.... מיותר לציין שרוחל ביתו הבכורה היתה ילדה מיוחדת במינה אריקה תמיד היתה אומרת שביום שבו נולדה - היא היתה בת ארבעים... תמיד שנונה - תמיד רגישה לסביבה... משהו נדיר בצירוף ובפרט ילדונת בת תשע - שוכבת במיטת בית חולים אוחזת בידיו של אביה בידיה הקטנות אלו המחוברות לצינורות נושמת נשימה מוקה ואומרת... אתה יודע - אני מאוד אוהבת את אריקה... היא אישה מיוחד בשבילי... אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותי - אוהבת באמת.. אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותך אבא יודעת שזו אהבת אמת... אבאלי (כך היתה קוראת לו בעת פינוק) אם הגוף לא יעמוד בזה אם לא ימצא תורם בזמן.... אני רוצה שאת כל מה שיש לי תיתן לאריקה - ממני.... רק היא תדע מה לעשות בכל הציורים - בסיפורים.... בכל האגדות והאמרות... ועוד משהו..... ואל תכעס... אם לאריקה - תיוולד בת, אני מבקשת שהיא תקרא לה ר ו ח ל לא רחלי לא רחל לא חלי גם לא רחלה... ר ו ח ל.... היה כבר שעת לילה מאוחרת רוחל היתה עיפה מישאל היה מותש נפשית והבטיח לה - כמו נפרד ממנה... שימלא את הבקשה.... אותו הלילה, הבהילו אריקה ובעלה את בנם הקטן בן החמש - אוהדי לבית החולים באמבולנס כאב לו הראש כל היום לקטנצ´יק, שום דבר לא עזר, היא חשבה - שזה מהפריחה של האביב שאולי לא שתה מספיק שאולי נפל וקיבל מכה... אבל לפנות בוקר - אוהדי איבד את ההכרה... ימים ולילות ישבה אריקה מול אוהדי שלה שרה - מדברת - מלטפת - סורקת מספרת - אומרת - שואלת ומחכה.... מחכה באמונה שלמה שיתעורר מחכה לקולו הקטן קורא לה בשמה..... אבל זה לא הגיע... ואוהדי הקטן - שכב במיטה גדולה ממדותיו והמצב רק התדרדר והתדרדר אחד הבקרים - נכנסו מספר אנשים לחדר רק מבע העיניים - הסביר לאריקה כי המצב נואש הרופאים הסבירו שאוהדי - נמצא במצב של מוות קליני שלא יוכל להתעורר יותר... שתחשוב על תרומת אברים כך תוכל להציל ילדים ואנשים אחרים...... מותשת נפשית - עיניה בוהות ישבה אריקה בחדר - לא מאמינה למה שאוזניה שומעות והדמעות בעיניה - לא חדלו מלזלוג ללא שליטה - ללא בקרה - ללא ניגוב... בעלה הרברבן, ישב שם איתה - היא כבר לא ראתה אותו - הוא כבר נסגר - ולימים רק הבינה שבאותו הרגע - הוא נסגר לעולם... רק צלצול הנייד שלה הקיץ אותה מחלומה הנורא, היי אריק - שמעה את מישאל שלה ומבול מחודש של דמעות פרץ מגרונה הוא לא מתעורר מישקי............... צווחה אל הטלפון..... אוהדי שלי לא מתעורר - זה הסוף מישקי...... עשר דקות לאחר מכן - כבר היה מישאל שלה לידה חבוקים חזק אחד אל השני חולצתו רטובה מעוד פרץ גל בכי בלתי נשלט בוכים יחד על אוהדי הקטן שלא מתעורר........ לא אמר לה כלום רק נתן לה לבכות - לבכות את התסכול לבכות את הכאב - לבכות את הטירוף ושתק... פתאום... נעתקה ממנו תשמע אותי טוב.... אתה הולך עכשו איתי נבדוק - אולי אוהדי יכול לתרום לרוחל כליה.... בוא.. למחרת בבוקר - שכבו זה לצידה של זו ילדה בת 9 וילד כמעט בן חמש רוחל - ממתינה לקבל חיים ואוהדי - אוהדי שמעביר לרוחל חיים... ניתוח ארוך - ישבו שתי המשפחות בחוץ משפחה אחת קוראת תהילים ומשפחה אחרת - נפרדת מהגוזל שלה ללא אומר - ללא מילים אריקה בפינה אחת והאיש שלה..... בפינה השניה.... לא היו ביניהם יותר דיבורים.... חודשים אחדים עברו רוחל התאוששה אפילו גופה שהיה קטן מידות אז התחיל אט אט להתפתח - וההשתלה המוצלחת עשתה בה פלאים... אריקה - שוב החליפה עבודה ומישאל..... מישאל חי בבית עם ילדה שהבריאה להפליא ומשפחה שלמה שחלתה בקנאה נשית.... אשתו לא יכלה לשאת זאת לא יכלה לסבול - שדוקא כלית בנה של המופקרת מושתלת בתוך גופה של ביתה יחידתה... לימים, הקשר של מישאל ואריקה השתנה אם עד לאותם הזמנים - מעולם לא נגעו כאיש ואישה מצאו הם מפלט של איש באישה..... מישאל באריקה - אריקה במישאל.... וברבות השנים - כשרוחל נישאה וילדה את בנה בכורה - באמצע הברית, ובאמצע השמחה.. העניקה לאריקה - זו שהיתה לה תמיד כאם את זכרונות ילדותה - כמו שהבטיחה.... וקראת את שמו של בנה בכורה.... א ו ה ד י.... טש
