מונה של אהבה
New member
סיפור על אבא../images/Emo20.gif
אבא של ילדי (22, 16 וחצי) נטש אותם רגשית לפני שנים. מעולם לא היו הסדרי ראיה(שבת איתי, שבת אצלי) ולא היתה לי תמיכה מצד המשפחה. לא צריכה לפרט את מידת התסכולים והכעס כי יש פה לא מעט מבינכם שקוראים ומרגישים... השנים חלפו, הילדים הפכו לאנשים מדהימים ובתוך המסע שאני עוברת בשמונה השנים האחרונות מצאתי מקום של שקט בתוכי והתפייסתי עם כל מי שאי פעם פגע בי ובעיקר, בעיקר עם עצמי. השנה הייתי לבד ביום המשפחה הגדולה כבר חיה את חייה בתל אביב מוקפת חברים ומאושרת והילד יצא לטיול שנתי. כשנכנסתי הביתה אחה"צ הסתכלתי על התמונות שלנו שתלויות על הקיר וכמה דמעות זלגו להן בשקט. דמעות של שמחה ואושר שאין להם מילים כי את המשפחה שבנינו יחד איש לא יקח ממני. הרמתי טלפון לאבא שלהם ואמרתי לו - רוצה להגיד לך תודה על מה
הוא שאל על הילדים, עניתי. היתה שתיקה על הקו ואז הוא אמר, לראשונה מזה 13 שנים, התודה הכי גדולה בעולם מגיעה לך על זה שגידלת אותם לאהבה כזו גדולה ובעיקר על זה שמעולם לא הכנסת את הכאב שלך לחיים שלהם. אז לכל ההורים כאן שמגדלים ילדים לבד, חווים תסכולים אינסופיים של התמודדות רגשית בלתי נסבלת לעתים אני רק רוצה לומר דבר אחד - המשיכו לאהוב אותם ולרפד את חייהם בביטחון ותקשורת בריאה ומאחלת לכל מי שעדיין לא חש כמוני שיבוא יום ותוכלו להגיד לאותם אבות או אמהות שנטשו - תודה
אבא של ילדי (22, 16 וחצי) נטש אותם רגשית לפני שנים. מעולם לא היו הסדרי ראיה(שבת איתי, שבת אצלי) ולא היתה לי תמיכה מצד המשפחה. לא צריכה לפרט את מידת התסכולים והכעס כי יש פה לא מעט מבינכם שקוראים ומרגישים... השנים חלפו, הילדים הפכו לאנשים מדהימים ובתוך המסע שאני עוברת בשמונה השנים האחרונות מצאתי מקום של שקט בתוכי והתפייסתי עם כל מי שאי פעם פגע בי ובעיקר, בעיקר עם עצמי. השנה הייתי לבד ביום המשפחה הגדולה כבר חיה את חייה בתל אביב מוקפת חברים ומאושרת והילד יצא לטיול שנתי. כשנכנסתי הביתה אחה"צ הסתכלתי על התמונות שלנו שתלויות על הקיר וכמה דמעות זלגו להן בשקט. דמעות של שמחה ואושר שאין להם מילים כי את המשפחה שבנינו יחד איש לא יקח ממני. הרמתי טלפון לאבא שלהם ואמרתי לו - רוצה להגיד לך תודה על מה
