סיפור סופי עתיק

[מיכה ס]

סיפור סופי עתיק

יום אחד, בא אדם אחד לחכם סופי ידוע ואמר: "אני צמתי והתפללתי במשך 30 שנה ולא מצאתי לא התעלות רוחנית ולא שמחה". ענה לו החכם: גם אם תצום ותתפלל במשך 300 שנה, לעולם לא תמצא את שביקשת". "איך זה יכול להיות" שאל האיש? ענה החכם הסופי : "יש בך אנוכיות שהיא כחיץ בינך ובין אלוהים". "אז בבקשה תן לי את התרופה לתכונה זו" ביקש האיש. ובכן, זוהי התרופה : תגלח את ראשך בצורה מושלמת, הפרד מבגדיך והשאר רק עם אזור חלציים. אח"כ קח לך סל מלא באגוזים ותלה אותו סביב צוארך. לך אל השוק וצעק לאנשים: מי שיתן לי מכה בצואר או בלחי יקבל אגוזים, א"חכ לך לכיכר העיר ועשה שוב את הדבר הזה. ענה האיש: איני יכול לעשות זאת, אנא תן לי עיצה אחרת". זוהי התחלת הדרך לתרופה ענה החכם, אך כבר אמרתי לך, אתה ללא תקנה ולא תוכל ל"הרפא". יסתכל כל אחד פנימה אל ליבו, האם תוכו כברו? האם אנו "נאמנים" לעצמנו ומתנהגים כפי שאנו "מטיפים" לאחרים להתנהג? ומה יותר נכון מאשר לראות את הדברים באמת ולא להשאר בתוך תבניות מחשבה ישנות שאין בהן צורך, או התנהגויות שאין להן יותר מקום?

 

[love lev]

להפנות את הלחי?

לא כל כך נראית לי "התרופה" הזאת. מה ההשפלה הזאת משרתת? מכריחה אותו להיות צנוע? האם הוא לא מחטיא אנשים אחרים בכך שמכריח אותם לתת לו מכה אם הם רוצים אגוזים? אנא האר את עיני.

 

[בס בבלון בעבודה]

תרופת אהבה - סיפור עם אתיופי

רוצה להוסיף סיפור מפי יוצאי אתיופיה. מקווה שיש בסיפור הזה כדי להבהיר במשהו את הסיפרו של מיכה ס. דרכם של מורים וחכמים, לפחות בסיפורים, היא לא להגיד את התשובה, אלא ללמד דרך התנסות. את הסיפור הבא מצאתי בספר שהוא פנינה בעיני: "סיפורי עם מפי יהודי אתיופיה. פרויקט עליו ניצחה פרופסור תמר אלכסנדר ביחד עם עמלה עינת בהוצאת ידיעות אחרונות (1996). מומלץ לשים עליו את היד. אגב, לא יודע למה, אך נעלמה לי האפשרות להוסיף קובץ, השתנה לי המסך, מישהו נתקל בזה? אני שולח את הסיפור לא בקובץ מצורף אלא, דרך חלון התגובה. אם אין בו כדי להבהיר את הדיון לפחות תהנו מסיפור טוב. תרופת האהבה (רשמה עמלה עינת מפי תגבו סימון). מתוך: סיפורי עם מפי יהודי אתיופיה עריכה: תמר אלכסנדר ועמלה עינת הוצאת ידיעות אחרונות 1996 אישה אחת לא חיתה בשלום עם בעלה ולא ידעה מה לעושת על מנת לתקן את המצב. יום אחר הלכה למכשף תנקווי (מרפא עממי, מכשף) ובקשה ממנו תרופת אהבה. אמר המכשף: אם תצליח להביא לי שלוש שערות משפמו של אריה אוכל לתת לך תרופה מתאימה. התייאשה האישה וחשבה: איך אוכלך להשיג שיער משפמו של אריה? הרי אם רק אתקרב אליו יטרוף אותי. והנה עלה בדעתה פתרון: היא הלכה לאחד השכנים וביקשה שישחט עבורה כבש. שמה האישה את הכבש בשק ויצאה אל היער לחפש אריות. כאשר הגיעה ליער טיפסה על אחד העצים וישבה על ענף גבוה. לאחר שעות מרובות של ציפייה ראתה אריה מתקרב ובא. זרקה לו האישה מלמעלה חתיכת בשר כבש מן השק. אכל האריה ושבע והסתכל למעלה לראות מניין בא הבשר. למחרת חזרה האישה על אותה פעולה אך הפעם ירדה קצת וזרקה את הבשר יותר קרוב. ביום שלמחרת התקרבה האישה קצת יותר אל האריה וכך עשתה יום - יום במשך חודש ימים כאשר בכל פעם בה האכילה אותו התקרבה אליו קצת יותר.ביום השלושים, ירדה האישה מן העץ והאכילה את האריה מכף ידה. כאשר סיים האריה לאכול, העזה האישה וליטפה בהיסוס את רעמתו. האריה נע בחוסר מנוחה מסוים אך לא הזיק לאישה. אז תלשה האישה בעדינות שלוש שערות משפמו, נתנה לו את כל הבשר הנותר לה וחזרה הביתה. למחרת בבוקר, הלכה האישה בלב שמח אל המכשף. "הצלחת?" שאל המכשף. "כן". "באמת הבאת שלוש שערות משפמו של אריה?" "כן", ענתה האישה. "כיצד עשית זאת?" סיפרה לו האישה כיצד הרגילה את האירה יום - יום לקבל ממנה אוכל, עד שאכל מכף ידה. "ועכשיו", אמרה האישה, "תן לי את תרופת האהבה שהבטחת לי". "אין צורך", ענה המכשף. "מה?" נדהמה האישה, "אחרי כל המאמץ שעשיתי. סכנתי את חיי, התמדתי בכך יום - יום, וכל זאת למען התרופה שעכשיו אתה מסרב לתת לי?" חייך המכשף וענה: "אין לך צורך בכשפים, גם לא בשיקויי אהבה, אם הצלחת להתקרב בסבלנות ובאמוץ לאריה מסוכן כל כך, בוודאי שתצליחי עם הרבה פחות מאמץ להתקרב לבעלך ולהשיב אליך את אהבתו. חזרה האישה לביתה ונוכחה כי צדק המכשף וכי העצה שנתן לה הייתה טובה מכל תרופה.

 

[מיכה ס]

להפנות את הלחי???

הסיפור הוא סיפור עתיק שתרגמתי מאנגלית. זה רק סיפור. אך ידוע, שאם ה"חכם" או הגורו מבקש דברים מסויימים יש סיבה בדרך כלל סמויה שלא כל כך מבינים - הרעיון הוא להיות מוכן לעשות כל דבר שה"גורו" מבקש גם אם נראה "מוזר" או לא לעניין. ה"גורו" מסוגל לראות תמונה רחבה יותר מאשר המאמין הפשוט, הוא נמצא במקום "גבוה" יותר ורואה את כל חלקי הפזל. יש דברים ש,בני אדם "רגילים" אינם מבינים כלל, זה נשגב מידי, וכמו כן, יש בכך גם להפנות את הלחי השניה. והרי סופים שצריכים להתפשט, לצאת מתוך שגרת חייהם של הסתגפות, ועוד? כל זה כולל מה שאתה קורא "השפלה" אכן אלה דברים שמביאים אדם להיות כנוע, צייתן - דרך מסויימת להגיע להתעלות רוחנית. לדעתי אין בכך החטאה של אנשים אחרים... שכן לא מדובר במכות ממש, אלא משהו סימלי. ומה יותר נעלה למשל בנצרות מאשר להושיט למשל את הלחי השניה? שהרי יש בכך מעין עוונה עמוקה מאד, וכן חמלה על בני האדם שאינם יכולים לראות מעבר ל"אף" שלהם, ולעיתים הושטת הלחי השניה גורמת להם ל"חשוב, פעמיים על מה שהם מעוללים לאדם בעל נשמה כמותם. זוהי הבנתי. שמחתי לקבל תגובתך, אגב אני אישה, למרות השם. שתהיה לכולנו שבת קסומה ורגועה

 

[love lev]

עצם השימוש במילים "צייתן" "כנוע"...

מעורר בי דחייה אוטומטית. אני גם לא מתלהבת שגורו מסוגל לראות תמונה כוללת ולכן על ה"מתלמד" לעשות מה שאומרים לו - כלומר ציות עיוור. לטעמי זו לא דרך להארה. אגב, גם אני אשה.