סיפור נפלא
שקיבלתי במייל וכדאי לכל אחד שיקרא יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים שלה שירשמו את רשימת שמותייהם של התלמידים האחרים בכיתה על גביי שני גליונות נייר, ולהשאיר רווח ליד כל שם . אז היא ביקשה מהם לחשוב על הדבר הנחמד ביותר שביכולם להגיד על כל אחד מחברייהם לכיתה ולרשום אותו. בהמשך כל הזמן שנותר לשיעור גמרו התלמידים את המטלה שלהם ובעוזבם את הכיתה מסרו התלמידים את הדפים למורה. באותה השבת, ישבה המורה ורשמה את שמו של כל תלמיד על דף , וכתבה את מה שאמרו התלמידים עליו. ביום שני נתנה המורה לכל תלמיד את הרשימה שלו. לא לקח זמן רב, וכל הכיתה חייכה "באמת?".היא שמעה את הלחישה "מעולם לא ידעתי שהייתי בעל/ת משמעות למישהו" ו, "לא ידעתי שאחרים אוהבים אותי כל כל" אלה היו מרבית התגובות. אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים האלה בכיתה שוב. היא מעולם לא ידעה אם הם דיברו עלייהם ביינהם בהפסקות או עם הוריהם, אך זה לא היה חשוב,התרגיל השיג את מטרתו. התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמם וביחס אל האחרים. קבוצת התלמידים המשיכה הלאה. מספר שנים לאחר מכן, אחד מהתלמידים נהרג בוייטנאם והמורה הוזמנה להשתתף בהלוויתו. היא לא ראתה איש צבא בארון צבאי מעודה. הוא נראה כה נאה כה בוגר. הכנסיה היתה מלאה בחבריו. אחד אחרי השני, עברו אלו שאהבו אותו ליד הארון לחלוק לו כבוד אחרון. כשניגשה המורה בהגיע תורה, אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאת את הארון, ניגש אליה. " האם את היית המורה של מרק למטמטיקה?" שאל היא הנהנה בראשה "כן". אז הוא אמר " מרק דיבר עלייך רבות". לאחר ההלויה , הלכו מרבית חבריו של מרק לארוחה. הוריו של מרק היו שם מחכים לדבר עם המורה. "ברצוננו להראות לך דבר מה" אמר אביו, בהוציאו את הארנק מכיסו . " הם מצאו את זה על מרק כאשר הוא נהרג וחשבנו שאולי תזהי את זה" בפותחו את הארנק הוא הוציא בזהירות שתי פיסות נייר שנראה שקיפלו אותן חזור וקפל מספר פעמים. המורה ידעה אפילו מבלי להסתכל שפיסות הנייר הללו היו אלו שעליהן היא רשמה את הרשימה של הדברים הטובים שכל אחד מחבריו כתב עליו. " אנחנו רוצים להודות לך כל כך על שעשית את זה" אמרה אימו של מרק " כפי שאת יכולה לראות מרק שמר על זה מכל משמר". כל חבריו לכיתה לשעבר של מרק החלו להתאסף מסביב . צ´ארלי חייך דיי במבוכה ואמר " אני עדיין שומר את הרשימה שלי במגירה העליונה של השולחן שלי בבית". אשתו של צ´אק אמרה "צ´אק ביקש ממני שאשים את שלו באלבום החתונה שלנו". גם לי יש את הרשימה שלי ביומן שלי" אמרה מרלין. אז ויקי, חברה אחרת לכיתה, הושיטה את ידה לתיק שלה, הוציאה את הארנק והראתה את הרשימה שלה לכל הקבוצה " אני נושאת את זה תמיד איתי, אני חושבת שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו". ברגע זה התיישבה המורה והחלה לבכות.היא בכתה על מרק ועל כל חבריו שלא יוכלו לראותו עוד לעולם. צפיפות האוכלוסיה בחברה שלנו היא כה גדולה שאנחנו נוטים לשכוח שהחיים יגמרו יום אחד , ואנחנו לא יודעים מתי היום הזה יגיע. אז בבקשה," הגידו לאנשים שאתם אוהבים ואיכפת לכם מהם, שהם מיוחדים וחשובים. אימרו להם, לפני שיהיה זה מאוחר מידיי... זיכרו, אתם פורמים את מה שאתם תופרים, מה שאתם שמים בחייהם של האחרים יחזור פעם לחייכם שלכם . מי יתן וימיכם יהיו מבורכים ומיוחדים כפי שהנכם
שקיבלתי במייל וכדאי לכל אחד שיקרא יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים שלה שירשמו את רשימת שמותייהם של התלמידים האחרים בכיתה על גביי שני גליונות נייר, ולהשאיר רווח ליד כל שם . אז היא ביקשה מהם לחשוב על הדבר הנחמד ביותר שביכולם להגיד על כל אחד מחברייהם לכיתה ולרשום אותו. בהמשך כל הזמן שנותר לשיעור גמרו התלמידים את המטלה שלהם ובעוזבם את הכיתה מסרו התלמידים את הדפים למורה. באותה השבת, ישבה המורה ורשמה את שמו של כל תלמיד על דף , וכתבה את מה שאמרו התלמידים עליו. ביום שני נתנה המורה לכל תלמיד את הרשימה שלו. לא לקח זמן רב, וכל הכיתה חייכה "באמת?".היא שמעה את הלחישה "מעולם לא ידעתי שהייתי בעל/ת משמעות למישהו" ו, "לא ידעתי שאחרים אוהבים אותי כל כל" אלה היו מרבית התגובות. אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים האלה בכיתה שוב. היא מעולם לא ידעה אם הם דיברו עלייהם ביינהם בהפסקות או עם הוריהם, אך זה לא היה חשוב,התרגיל השיג את מטרתו. התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמם וביחס אל האחרים. קבוצת התלמידים המשיכה הלאה. מספר שנים לאחר מכן, אחד מהתלמידים נהרג בוייטנאם והמורה הוזמנה להשתתף בהלוויתו. היא לא ראתה איש צבא בארון צבאי מעודה. הוא נראה כה נאה כה בוגר. הכנסיה היתה מלאה בחבריו. אחד אחרי השני, עברו אלו שאהבו אותו ליד הארון לחלוק לו כבוד אחרון. כשניגשה המורה בהגיע תורה, אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאת את הארון, ניגש אליה. " האם את היית המורה של מרק למטמטיקה?" שאל היא הנהנה בראשה "כן". אז הוא אמר " מרק דיבר עלייך רבות". לאחר ההלויה , הלכו מרבית חבריו של מרק לארוחה. הוריו של מרק היו שם מחכים לדבר עם המורה. "ברצוננו להראות לך דבר מה" אמר אביו, בהוציאו את הארנק מכיסו . " הם מצאו את זה על מרק כאשר הוא נהרג וחשבנו שאולי תזהי את זה" בפותחו את הארנק הוא הוציא בזהירות שתי פיסות נייר שנראה שקיפלו אותן חזור וקפל מספר פעמים. המורה ידעה אפילו מבלי להסתכל שפיסות הנייר הללו היו אלו שעליהן היא רשמה את הרשימה של הדברים הטובים שכל אחד מחבריו כתב עליו. " אנחנו רוצים להודות לך כל כך על שעשית את זה" אמרה אימו של מרק " כפי שאת יכולה לראות מרק שמר על זה מכל משמר". כל חבריו לכיתה לשעבר של מרק החלו להתאסף מסביב . צ´ארלי חייך דיי במבוכה ואמר " אני עדיין שומר את הרשימה שלי במגירה העליונה של השולחן שלי בבית". אשתו של צ´אק אמרה "צ´אק ביקש ממני שאשים את שלו באלבום החתונה שלנו". גם לי יש את הרשימה שלי ביומן שלי" אמרה מרלין. אז ויקי, חברה אחרת לכיתה, הושיטה את ידה לתיק שלה, הוציאה את הארנק והראתה את הרשימה שלה לכל הקבוצה " אני נושאת את זה תמיד איתי, אני חושבת שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו". ברגע זה התיישבה המורה והחלה לבכות.היא בכתה על מרק ועל כל חבריו שלא יוכלו לראותו עוד לעולם. צפיפות האוכלוסיה בחברה שלנו היא כה גדולה שאנחנו נוטים לשכוח שהחיים יגמרו יום אחד , ואנחנו לא יודעים מתי היום הזה יגיע. אז בבקשה," הגידו לאנשים שאתם אוהבים ואיכפת לכם מהם, שהם מיוחדים וחשובים. אימרו להם, לפני שיהיה זה מאוחר מידיי... זיכרו, אתם פורמים את מה שאתם תופרים, מה שאתם שמים בחייהם של האחרים יחזור פעם לחייכם שלכם . מי יתן וימיכם יהיו מבורכים ומיוחדים כפי שהנכם
