סיפור מתקופת הצבא ...
למי שלא נמאס מהסיפורים שלי מוזמן לקרוא : סיפור צבאי ובכן, לפני שנים לא מעטות כשהייתי בצבא שירתתי אי שם בדרום הארץ בבסיס חיל-אוויר. מידי שנה היה לנו מסדר גדול ומקיף שכלל ניקיון טוטאלי אבל ממש מדוקדק של בנייני המגורים, החדרים וכו' ... משהו גדול שמתכוננים אליו זמן רב לפני. בקיצור כאב ראש לא קטן. ביום המסדר עמדתי עם חברי לחדר בסמוך למיטות וחיכינו שאחד המפקדים הבכירים (להערכתי זה היה מפקד בסיס או מפקד טייסת) ייכנס לחדר. היינו 4 חבר'ה ונהגו תמיד לשאול גם קצת שאלות אישיות בסגנון של מאיפה אתם בארץ? האם טוב לכם כאן וכו'. התפללתי מאוד שהמפקד לא יטרח לפתוח לי את הארון כי הוא היה כל כך דחוס שכל תזוזה קטנה הייתה יכולה להפיל עליו טונות של בגדים, כלי מיטה וספרים . בקיצור, הוא שאל אותנו כמה שאלות והתקרב לארון שלי. לא עזרו לי כל התפילות שבעולם, הוא ניסה לפתוח ומשלא הצליח משך קצת יותר חזק ודי הרבה דברים נפלו עליו. כבר ידענו שראשית המסדר נכשל, שנית נשארים שבת שלישית פדיחה לא נורמלית ... ואז בא המפתיע מכל: הארון שלי היה מלא בתמונות שלי סי שאספתי במהלך השנים ממש הרבה מימין ומשמאלה ובאמצע .. והוא הסתכל על התמונות שאל "של מי הארון הזה?" אמרתי שהוא שלי. ואז הוא התחיל לחייך ואמר "יו.. איזה חמודה ... אני ממש אוהב אותה" ודי נדהמנו כי הוא שינה טון והפך להיות עצמו נער צעיר ודיבר בגובה העיניים. הוא ניגש אלי ושאל אותי מאיפה יש לי כל כך הרבה תמונות שלה ואפילו הסביר לי ש "היא הייתה מבקרת בבסיס" ובגלל שעברו הרבה שנים מאז אני לא זוכר את המילים המדויקות שהשתמש בהן אבל הוא הסביר שהיה לה שם חבר מהטייסת ושהשיר המפורסם זה עליו. אחר כך הוא חייך ויצא מהחדר ולא עשו לנו כלום. זהו, ככה סי עזרה לי לעבור מסדר גורלי בשלום. אז תודה !
למי שלא נמאס מהסיפורים שלי מוזמן לקרוא : סיפור צבאי ובכן, לפני שנים לא מעטות כשהייתי בצבא שירתתי אי שם בדרום הארץ בבסיס חיל-אוויר. מידי שנה היה לנו מסדר גדול ומקיף שכלל ניקיון טוטאלי אבל ממש מדוקדק של בנייני המגורים, החדרים וכו' ... משהו גדול שמתכוננים אליו זמן רב לפני. בקיצור כאב ראש לא קטן. ביום המסדר עמדתי עם חברי לחדר בסמוך למיטות וחיכינו שאחד המפקדים הבכירים (להערכתי זה היה מפקד בסיס או מפקד טייסת) ייכנס לחדר. היינו 4 חבר'ה ונהגו תמיד לשאול גם קצת שאלות אישיות בסגנון של מאיפה אתם בארץ? האם טוב לכם כאן וכו'. התפללתי מאוד שהמפקד לא יטרח לפתוח לי את הארון כי הוא היה כל כך דחוס שכל תזוזה קטנה הייתה יכולה להפיל עליו טונות של בגדים, כלי מיטה וספרים . בקיצור, הוא שאל אותנו כמה שאלות והתקרב לארון שלי. לא עזרו לי כל התפילות שבעולם, הוא ניסה לפתוח ומשלא הצליח משך קצת יותר חזק ודי הרבה דברים נפלו עליו. כבר ידענו שראשית המסדר נכשל, שנית נשארים שבת שלישית פדיחה לא נורמלית ... ואז בא המפתיע מכל: הארון שלי היה מלא בתמונות שלי סי שאספתי במהלך השנים ממש הרבה מימין ומשמאלה ובאמצע .. והוא הסתכל על התמונות שאל "של מי הארון הזה?" אמרתי שהוא שלי. ואז הוא התחיל לחייך ואמר "יו.. איזה חמודה ... אני ממש אוהב אותה" ודי נדהמנו כי הוא שינה טון והפך להיות עצמו נער צעיר ודיבר בגובה העיניים. הוא ניגש אלי ושאל אותי מאיפה יש לי כל כך הרבה תמונות שלה ואפילו הסביר לי ש "היא הייתה מבקרת בבסיס" ובגלל שעברו הרבה שנים מאז אני לא זוכר את המילים המדויקות שהשתמש בהן אבל הוא הסביר שהיה לה שם חבר מהטייסת ושהשיר המפורסם זה עליו. אחר כך הוא חייך ויצא מהחדר ולא עשו לנו כלום. זהו, ככה סי עזרה לי לעבור מסדר גורלי בשלום. אז תודה !