המשחק הראשון
המשחק הראשון התחיל כך : אתם בכלא, אתם אנרכיסטים, אתם באטלנטיס. שומרי הכלא באים אליכם ומודיעים לכם שהכוהנים חישבו שהאי ישקע בעוד שעתיים, ולכן הוחלט שאין טעם שתשארו כלואים ומשחררים אתכם לחופשי. אתם לבושים סחבות ויוצאים לרחוב, שם עוברים ושבים אנשים בטוגות שמסתכלים עליכם ספק בתדהמה ספק בבהלה, וממשיכים הלאה. אחרי הדחף הראשוני של חברי הקבוצה פשוט לשרוף הכל, קרן זרקה את בגדיה (כמו אינדיבידואליסטית אמיתית, והלכנו למספנות למצוא סירה החוצה. שני עובדי נמל שבו שם וניהלו דיון פילוסופי מעמיק על השאלה אם בונים סירה במקום שבו איש לא רואה אותה, האם היא באמת קיימת, ואנחנו גילינו שכל הספינות בנמל נוקבו והוטבעו. שניים מאיתנו (ז'ניה ואני) הלכנו לבית אוכל להביא צידה לדרך בעוד קרן וההוא ששכחתי את שמו (ושוב סליחה), נקרא לו כאן הפירומן, ניסו לדלות מידע מהפועלים הפציפיסטיים עד כדי הקאה. כשחזרנו התברר שהם הלכו למקדש. מה קרה לאמנון? הוא הגיע קצת יותר מאוחר, תיכף נגיע אליו. הקיצר, שלחתי את ז'ניה למצוא את החבר'ה, ונשארתי להתווכך עם אחד הפועלים על זה שניתן ליצור חברה טובה יותר רחוק מבסיס האם (הלו היא אטלנטיס), ותארתי לו את אטלנטיס כמנוונת, כולל הוכחות (הראתי לו את בית הכלא שבו היינו, מקום שכמעט אף אחד לא יודע עליו באטלנטיס). הוא נזכר בסירה (יכתה מודרני, אבל מעץ ומונעת מפרשים בלבד) שהוא עיצב בעצמו בסוד, שאיש לא ידע עליה ולכן גם לא ניקב או הטביע אותה. חזרנו אל הספינה, הצעתי לו לחבר ארגז בשביל הצידה כדי שיהיה מקום לכולנו, והשארתי אותו לטפל בעניין. אחרי כל זה הלכתי אל המקדש. בכניסה למקדש התאספו המון אנשים פציפיסטים עלובים, שלהפתעתי לא הוראו פחד או הפתעה מכך שנופפתי עליהם מקל של מטאטא מאחד הבתים הסמוכים. הם פשוט פינו לי מעבר. עקפתי את הכוהנים הממלמלים, וחיפשתי את חברי. בקצה האולם היו שני עמודי אש, ולאחר בחינה מדוקדקת של הקירות - גיליתי פתח שהביא אותי למסדרון שבקצה שלו היתה דלת פתוחה למחצה. הדלקתי את המקל ונכנסתי בפרעות מבעד לדלת. היו שם חברי וכוהן. קרן מדי פעם נעמדה דום ודיברה בקול של גבר (אמנון), התווכחה איתו וכן הלאה. אמרתי לחבר'ה שניסו לברר למה האי ישקע ואיך, שיש ספינה, ופנינו לצאת משם. הם ניסו להצית את הספריה בחדר הכוהן, אך מערכת ממטרות החניקה את האש והרטיבה אותנו עד לשד עצמותינו. כשיצאנו נתקלנו בשוטרים חשאיים - ארבעה כנגד כל אחד מאיתנו, וקפטיין שיכור. הקפטין תפס את קרן (העירומה - להזכירכם) וניסה להנות ממצב לבושה, ובעוד היא נאבקת - מדי פעם היא קפאה בדום והעירה הערות בקול הגברי המוזר, ואז צעקה על עצמה שתפסיק לדבר כי היא לא יכולה להלחם ככה. אני (מדיאה) חשבתי לעצמי שהכלא כנראה השפיע עליה הרבה יותר מאשר עלינו. בכל מקרה, התחילו רעידות אדמה דיי רציניות, ואנחנו השתחררנו איכשהו (אני ברחתי, הפירומן ברח, קרן כמעט נאנסה עד שהוצלה ע"י ז'ניה, ואילו הוא נשבע באלים שהוא לא יפר את הסדר ושוחרר). בסופו של דבר הפירומן הגיע עם הרודפים שלו אל המספנות, שם הספן שלנו נפנף אותם ממנו, אני חזרתי אל הקהל ליד המקדש וניסיתי להעיר אותם מהעדריות הכבשאית שהם היו שרויים בה (הרבה "מהההה"ים היו במשחק הזה) ללא הצלחה ונאסרתי שוב, האחרים הגיעו לימיה מיד אחרי שהלכו הרודפים של הפירומן, והימאי התעקש ללכת לנסות להציל אותי. היה מאוחר מדי, הוא אפילו לא הגיע עד הכלא כשהאי שקע, בעודו מעיר גלים עצתומים שהטיחו את הספינה אל קירות המספנה, והרג את כל יושביו. זה היה משחק נפלא. יש לי הרבה טוב להגיד על הרעיון של דיאום בזוג. יכולנו להתפצל מבלי לאבד זמן (הייתי חייבת ללכת כעבור שעה וחצי כדי לתפוס רכבת צפונה להורי), היה תאום מושלם בין הדיאמים, (טוב הם חברים דיי טובים בכל מקרה), והמשחק רץ במהירות ואווירה של סוף העול, אוטוטו אנחנו מתים, תעשו משהו!!!!|סדשג|. היה נפלא.
