אולי לבך "יוצא אל התושבים
אבל רואים שאת לא מבינה אותם בכלל, אפילו לא פסיק. שימוש בילדים?! מה ז"א שימוש? אני לא מבינה בכלל מה שאת אומרת. מי שמתאכזר לילדים ומשאיר להם צלקות זה האנשים שמוציאים אותם מהבית. שמגרשים אותם מהמקום שהכי טוב לילדים לגדול בו. מקום שבו כל רגע מהילדות שלהם ספוג באידיאלים וערכים, ולא רק דיבורים. מקום עם קהילה חזקה, מגובשת, מאמינה, עם משפחות גדולות ומאוחדות שמעניקות לילדים שלהם חום וביטחון כמו שאף ילד בת"א לא יקבל. הלוואי שהייתי זוכה לגדול במקום כזה. זה על הילדים ה"מסכנים". מעכשיו הם באמת מסכנים. איפה הם יגדלו? איפה הם יפרחו? לא ברור. ולנושא השואה - אני יודעת שזה צורם. גם לי. אבל את חייבת להבין: הם לא עושים שימוש ציני בשואה. הם לא מנסים לעורר פרובוקציות. אלה אנשים, שאם עוד לא הבנת, מגרשים אותם מהבית! במצב כזה, מה לעשות, עולים רגשות ועולים דימויים. הם בנים ונכדים לניצולי שואה בדיוק כמוך, ויש שם אפילו כאלה שהם ניצולי שואה בעצמם. איך את יכולה לומר לאדם שחווה שוב את הגירוש והחורבן, על מה מותר ואסור לו לחשוב?? אולי את זאת שצריכה לחשוב קצת. אם מה שעושים להם מצליח להזכיר להם את השואה, אולי באמת מתרחש שם פשע נורא. אולי זה באמת מזעזע כמו שזה נשמע?? ובקשר לשב"חים, לנוער הנפלא והנדיר - שבמקום לבלות בחופש הגדול, בחר להיות בלב המאבק, להגיע בכל דרך אפשרית, לתת יד, יום ולילה... אם כל הנוער במדינה היה כזה, המדינה הייתה נראית הרבה יותר טוב מאיך שהיא נראית עכשיו. ועכשיו היא נראית רע מאוד. גידופים אני לא שמעתי, מה שאני ראיתי היה חיבוקים ושיחות מלב אל לב. אבל כן, אני מניחה שגם היו מקרים אחרים. והיו ביצים. היו ויהיו מעשים מתוך יאוש, מתוך לב זועק ובוער, וכמו שאמרנו ונאמר - שוליים יש בכל חברה. השאלה היא במה בוחרים להתמקד.
שאמא שלה בוכה אז היא ניגשה אלי וליקקה אותי באהבה... אין כמו כלבים - אני ממליצה לכולנו!!! אבהב ללא גבולות!!!