סיפור מרגש ושאלה

סיפור מרגש ושאלה

יש בידי צרור מכתבים וגלויות אשר נשלחו לסבתי בשנות השלושים לארץ. המכתבים נכתבו ע"י הרב אברהם הימלשטיין שהיה נשוי לאחות סבתי שרה. בעזרתה האדיבה של TALIA פה בפורום אשר עזרה לי לפענח את חותמת הדואר שעל הגלויה הבנתי שהם חיו בMARCINKANCE. נכנסתי ליד ושם וחיפשתי ע"פ שם העיירה בלבד ע"מ למצוא ניצולים מהעיירה. בעוד אני מפשת נתקלתי בשם שאברהם הזכיר במכתביו. למזלי הרב הדף הונצח ע"י נכדתו שהיתה אף היא ניצולה בת שנתיים בלבד. התקשרתי אליה וספרתי לה על המכתבים ועל מה שהיה כתוב על הוריה, כמובן שהיא מאוד התרגשה, וספרה לי שיהודי העיירה ניסו להתנגד בזמן שבאו לקחת אותם והנאצים התחילו לירות בכל דבר מסביב, כך שמרבית בני העיירה נספו במקום. היא לא זכרה דבר על אברהם הימלשטיין אך הבטיחה לדבר עם בת דודתה מארה"ב אשר אף היא ניצולת אותה העיירה. הערב היא התקשרה אלי בחזרה עם פרטים מאוד מרגשים אודות משפחת הימלשטיין וגם סיפרה שהמשפחה עזרבה לעיירה בשם אימולודצ'נה. האם מישהו מכיר ויודע איך מאייתים?
 
הסיפור מרגש ומדגים את חשיבות השילוב

המופלא של אנשים+טכנולוגיה במחקר הגנאלוגי (ובעצם, בכלל בחיים). ארנון
 
שלב נוסף

באחד מגלויותיו של אברהם הימלשטיין, הוא כותב על ספרים שהוא כתב וקשה לו למכרם מפאת התקופה והקושי לפרסם. כשראיתי את הקישור של חיים לוי על הספריה הלאומית בירושלים, החלטתי לנסות את מזלי ומצאתי את הספר שהוא כתב. זה מדהים רשום את שם העיירה מרציקנצי ושהספר פורסם בוילנא. אז תודה לחיים לוי על הקישור.
 

ענתר

New member
אכן סיפור מרגש

אני מנסה לתאר לי את תגובתה של אותה אישה, שקיבלה פתאום כזו דרישת שלום מהוריה.
 
למעלה