סיפור מקרה

[מיכליאור]

סיפור מקרה

היי לכולם! מדובר בבחור צעיר, סובל מפסוריאזיס בשנה האחרונה. הנגעים הראשונים הופיעו באיזור העיניים (איזור BL1), איזור המרפקים ובית השחי. בעקבות התופעה פנה במקביל לרופא עור ולהומאופת אליו הגיע דרך המלצות חמות. לפני שלושה חודשים החל בטיפול אצל הומאופת, שנתן לו רמדי. מאז לקיחת הרמדי, סובל מהחמרה משמעותית של הנגעים והתפשטות הנגעים על פני איזורים רבים בגוף: באיזור העיניים והאף, במרפקים, באיזור המידיאלי של השוק והירך, בבתי השחי, בבטן התחתונה (איזור CV2-4) באיזור המפשעות, באיזור העכוז ולאחרונה הופיע נגע על איבר המין עצמו. חשוב לציין, כי המטפל ציין שהטיפול יהיה ארוך ושסביר להניח שתהיה החמרה, אך יהיה עליו להיות סבלני ולהתמיד בטיפול. שאלותיי: 1. להומאופתים שביניכם-האם ניתן לשלב טיפול דיקור במקביל לרמדי? 2. האם ישנו שלב בו כדאי לזנוח את ההומאופתיה ולעבור לטיפול קונבנציונאלי? (שכן הונחה להתמיד בטיפול ויהי מה). לעניות דעתי, יש צורך בשילוב בין הרמדי לדיקור, ישנם טיפולים מוצלחים לפסוריאזיס. כמובן טיפולי ים המלח ועוד... בנוסף, עליו לגשת לרופא למעקב ולבדוק את הנגע באיבר המין. אבקש לציין שמדובר בחבר ולא בפציינט ולכן אינני רוצה לתת עצות אימפולסיביות. (מה גם, שהונחה שלא לשלב עם הרמדי טיפולים אחרים). תודה... מיכל

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

שלום מיכל

מחלה עקשנית ועמוקה, לוקח זמן (חודשים) לראות תוצאות ברורות, אם בכלל. אם ישנה החמרה נשאלת השאלה בעקבות מה, האם בעקבות הפסקת נטילת תכשירים כימיים, או בעקבות הרמדי. משום שישנם הומיאופתים הנוטים לבקש להפסיק מיד את הטיפול הכימי ובמקביל לנטילת הרמדי. זה עשוי לטעת מבוכה בהבנת המקרה. עדיף שלא לשלב רפואה סינית או כל רפואה עמוקה אחרת, בטח לא בהצחלה ושוב כי עשויות להיות תגובות ולא ניתן יהיה לדעת מה וממה. לאחר מספר חודשים ניתן לשלב, אם יהיה צורך. לא כדאי טיפולים חיצוניים או מרפאות ים המלח שנותנים לעיתים הקלה ואחר כך, בהרבה מקרים, התפרצות מחודשת ולעיתים קשה יותר משהייתה. המחלה באה מבפנים והריפוי האמיתי חייב לבוא מבפנים. לסיכום - סינית או הומיאופתית לחוד, לפחות בהתחלה. לא הייתי מנחה הפסקה גורפת של הטיפול הקונבנציונאלי, לא מיד בהתחלה עם נטילת הרמדי. לעשות בדיקות אם צריך, להמשיך ולהפגש עם הרופא כשצריך, לעדכן את ההומיאופת לפי מה שנקבע ביניהם . והעיקר להתאזר בהמון סבלנות חג שמח לך ולכל חברי הפורום. אלישוע

 

[מיכליאור]

פרטים נוספים

ראשית, תודה רבה על תגובתך. הבחור לא טופל כלל ע"י הרפואה הקונבנציונאלית, כך שההחמרה חלה בוודאות בעקבות הרמדי. היא החלה מיד לאחר שהחל לקחת אותה ונמשכת כבר שלושה חודשים. את הרמדי לקח 3 שבועות (אם אינני טועה) כלומר, איננו מטופל ע"י הרמדי מזה חודשיים וחצי. המטפל הנחה אותו עדיין לא לשלב עם טיפול נוסף. כמה זמן צריך לחכות עד שניתן לשלב עם דיקור? שאלה נוספת היא, מה זה משנה איזה טיפול עוזר יותר? לדעתי הטיפולים יכולים להשלים ולתמוך אחד בשני, לא?

 

[מיכליאור]

וכמובן, שוב תודה רבה...../images/Emo140.gif

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

בשמחה

אוקיי, אז ככה אם יש החמרה שנמשכת 3 חודשים זה מצביע על אפשרויות כמו - כוח חיים חלש ונוקשה כזה שאינו מסוגל או שאינו רוצה לרסן את התהליך. כוח חיים חזק שמקיא את המחלה החוצה מתוכו על מנת להגן ולשמור על האיברים הפנימיים. שהתרופה שניתנה לא היתה עדינה דיה. שהתרופה ניתנה במשך יותר מידי זמן ושהמטפל לא ידע או לא יודע על ידי חברך. שטות גדולה להמשיך רמדי שהפעילה תהליך, וזה קרה מיד לאחר תחילת הנטילה. 3 שבועות של ריאקציה הם פרובוקציה גדולה לכוח החיים. היה פה נתק בינו לבין המטפל, או טיפול שלא נוהל או אחרת, איננו יכולים לשפוט מכאן. ועוד שיקולים משיקולים שונים. אני מסכים עם המטפל שרוצה לראות את תגובת המטופל לרמדי. אם מערבים שיטות אחרות זה עשוי לטשטש את הבנת התנהלות העיניינים. זו סוגיה לא נוחה ולא פשוטה ומעמידה אותנו ההומיאופתים כסנובים וזה לא נכון. אנחנו פשוט רוצים להיות מסוגלים להבין את התהליך כדי שנדע כיצד להמשיך עד שנגיע לאיזשהו חוף שקט. אני אמשיל את זה כתלמיד היושב בכיתה ומקבל שיעור אחד משני מורים באותו הזמן, לפעמים לא באותו הנושא או באותה השפה. זה לא קשור לאיזה טיפול עוזר או לא, זה לא עניין של אגו. סוגיה לא פשוטה משום שאנחנו לא חיים בוואקום. תקופה שבה אנשים נמצאים בתנועה, מתנסים, מנסים, בודקים, קופצים מכאן לשם, רצים מחליפים... אוכלים ושותים מיני דברים שגם להם השפעות, תבלינים, ריחות ארומטים ואפילו צבעים ובעצם מה לא? אז באמת, אז אם כבר למה לא לשלב גם דיקור? אני בהחלט בעד אבל רק אם יש שפה משותפת (כללים, חוקי ריפוי...ואפשר וצריך להתפלמס על כך ולשם כך) ועמק השווה. למי יש זמן בקופת חולים יוצא לי לרוב לטפל במטופלים שמשולבים בשיטות אחרות במקביל, גם דיקור, משתדלים לא צמחי מרפא אבל קורה שגם. להגיד לך שנוח לי, לא. מטופלים מהירי תפיסה מרגישים לא בנוח עם זה, תודה לך

 

[מיכל הלב]

שלום אלישוע

המצב שמתואר כאן הוא די קשה, ולמען האמת אני תמהה על סבלנותו של הבחור. הוא סבל ממקרה קל של פסוריאזיס, ולא לקח תרופות מדכאות. בעת הטיפול ההומאופתי המצב הידרדר מאוד וכעת, לאחר שלושה חודשים,מצבו קשה מאוד. אתה עדיין חושב שהוא צריך לדבוק בטיפול ובמטפל? אני חושבת שמדובר פה במקרה קלאסי של טיפול שהזיק.

 

[מיכליאור]

היבטים שונים...

ראשית תודה לשניכם. אלישוע, קראתי את דבריך והבהרת לי כמה דברים... אכן חשבתי שההמלצה שלא לשלב עם דיקור נובעת מסוג של אגו. מבינה את הרצון להבין את התפתחות המחלה, גם אנחנו המדקרים ואני מניחה שכמונו כולם, רוצים להבין את השתלשלות האירועים. מאחר ואנו מתערבים ויוצרים איזה שהוא שינוי, אנו מאבחנים כל פגישה מחדש ומשנים את הטיפול ע"פ התקדמות המחלה (אני מניחה שכך קורה גם בהומאופתיה, אם כי אינני בקיאה בתחום), כך שעדיין אינני מבינה למה אי אפשר להעזר בדיקור... (ברור לי שצריך להיות תיאום בין המטפלים). מיכל, המטפל הכין את הבחור המדובר, כי תהיה החמרה במצבו...אך ההחמרה נשמעת לי קשה מדי ולא פרופורציונאלית. בנוסף, מכירה פורמולות דיקור עם תוצאות קליניות טובות ולכן כ"כ קשה לי להסתכל מהצד ולא להתערב. הפניתי אותו לרופא משפחה וביקשתי שיעשה בדיקות דם... מה לדעתכם עליו לעשות? להמשיך בטיפול כפי שעשה עד כה? אלישוע, אני מבינה שהומאופת לא נפגש באופן סדיר עם המטופל הוא רואה אותו פעם במספר חודשים, אני שמגיעה מעולם אחר, בו המטפל נפגש עם המטופל פעם בשבוע ובמידת הצורך אף יותר, במיוחד במקרים כה קיצוניים, לא מבינה איך אפשר לאבחן ולהמשיך בטיפול כשאינך רואה את הנגעים, את צבעם, גודלם, המיקום המדוייק שלהם וכו'... תודה רבה וסוף שבוע מקסים

מיכל אמיתי

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

הומיאופתים

חסרי ביטחון לא נפגשים עם מטופלים לעיתים מזומנות או כאלה שעמוסים מכדי להתייחס למטופלים כפי שההומיאופתיה רוצה באמת, או תוך אגוטריפ של אני יודע ואני הכי טוב כך שאיני צריך הסתכלות נוספת. יש עוד אפשרות שמדובר בהומיאופת שמכיר את הדרך, חש את המטופל, מכיר את החוקים ומנהל את המקרה בתבונה, למרות שהמצב נראה לא טוב. ובכן, לא כל מה שרע הוא רע וכל מה שטוב הוא טוב. צריך להתבונן לעומק ואיני יכול לשפוט. גם בשביל לקרוא עיתון צריך מרחק מהנייר. באדם עוברים שינויים משינויים לאחר נטילת הרמדי. חלק מהשינויים פיזיים וחלקם רוחניים. לעיתים זה בניואנסים שרק דקי הבחנה יכולים לראות. רמזים. יש חוקי ריפוי ברורים וצריך לנוע על פיהם. המטפל חייב להיות שקול ולא להגרר אחרי הפניקה של המטופל. להרגיע, להסביר (בתנאי שיודעים מה), וכו' וכו'. זה המקצוע שלנו ובמקרים כאלה המקצועיות והנסיון קיימים או לא. אני רואה מטופל לא יאוחר מלאחר חודש ובמקביל הדלת פתוחה לשאלות והתייחסות. לאחר שאני מפרש לו את הדברים שהוא עובר אני מבקש ממנו לשוב בעוד חודש והוא קובע, לא יפרוש בטרם עת ואיני צריך לתזכר אותו. אנחנו יחד במסע. מטופל ינטוש מטפל שנטש אותו נבוך ופוחד. אם המטופל יחוש שהמטפל "משחק" איתו, שלא הבין אותו, שלא חש אותו, שלא נכנס לו ללב, שלא קרא את הקרביים שלו. - לא מבינה איך אפשר לאבחן ולהמשיך בטיפול כשאינך רואה את הנגעים, את צבעם, גודלם, המיקום המדוייק שלהם - אז זהו שלמעשה הסימנים החיצוניים חשובים למטופלים אבל לא למטפל. נכון שזה מה שמביא אותו וברמת המודעות שלו הוא מתבונן רק בזה. האבחנה איננה הנגע החיצוני אלא הקלקול הפנימי שבא לידי ביטוי בחיצוניות. קלקול פנימי יכול להיות בכל מיני רמות של פתולוגיה. עד שלא יונע משהו ברמת הקלקול הפנימי לא יחול שינוי בביטוי החיצוני. אם יש החמקרה של הצד החיצוני זה אומר שיש תנועה ברמת הקלקול הפנימי. הרבה פעמים אני ממשיל את ההחמרה לדיקטטור עריץ שיודע ששלטונו בשלהי ויורה את כל הטילים שברשותו. פעמים לא מעט אלה גם טיליו האחרונים. בדרך כלל שינויים ברקמות הם איטיים יותר מהשינויים הרוחניים. כל מה שכתבתי אינו יכול להתייחס אל המקרה הספציפי שכן אנחנו לא מכירים את הנפשות ואת השתלשלות המקרה. אלה רק מספר דוגמאות להמחשה מקווה שכתבתי ברור. ברכות. אלישוע

 

[0 אור 0]

אני חושבת שהדבר הראשון בטיפול

הוא האמון במטפל. אם יש החמרה למראית עין, אבל התחושה היא שהנושא בשליטה, ויש איזו תזוזה בכיוון החיובי , למרות שהיא מתחת לפני השטח, אזי יש טעם לתת לנושא עוד הזדמנות, אבל אם יש תחושה של זלזול, של מטפל שאפילו לא טרח לבחון אם ההמלצה שלו היתה נכונה, ולא נתן הסבר משכנע מדוע ריאקציה של 3 חודשים (!!!) עדיין נשמעת לו בסדר - אז הייתי ממליצה להפסיק את הטיפול אצלו ולנסות שיטה אחרת. בכל מקרה, אם ידידך רוצה להמשיך עם המטפל, אז חשוב מאד שימצא דרך לקשר של מעקב ובקרה עם המטפל - במקרה של החמרה, זה לא הגיוני לטפל מרחוק. המטפל חייב לראות מה קורה, ולהבין אם זה התהליך שציפה לו או שצריך לשנות טיפול. ככלל, אני לא מאמינה בשילוב של שיטות כל כך שונות. יש אפשרות לשלב בין דיקור לבין תזונה ואו תנועה ו/או שמנים וצמחי מרפא (כמובן בידיעת המטפל/ים), אבל הומאופתיה ודיקור עלולות להפירע אחת לשניה ולאו דוקא לעזור.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

שלום מיכל

האם את בקיאה בפרטים של המקרה, ממתי פרצה המחלה, בעקבות מה, האם זה תורשתי, מה מצב שאר מערכות הגוף, ההסטוריה הרפואית, איך הוא ישן, מה הוא אוכל, ממה הוא מפחד במה הוא עוסק ועוד המון פרטים שעשויים להיות רלוונטים. המושג "פסוראזיס" הוא מושג שהמציאו על מנת להכניס מתחת לקורת גג אחת המונים. אין מקרה פסוריאזיס זהה למשנהו לעולם. ולמעשה המושג עצמו מוטעה ולא מלמד שום דבר מלבד שמדובר במחלת עור. זו התפיסה הקונבנציונאלית. מהתפיסה הזו ברור שהטיפול הזיק לו ובתפיסה שלי, לא בהכרח. לאחר 3 חודשי החמרה צריך בהחלט להחליט לאן ועם מי. אם הוא יוחש שהמטפל יודע מה מעשיו, הוא ישאר, ואם לא שילך להומיאופת אחר או לשיטה אחרת שמרפאת מבפנים החוצה מלמעלה למטה, ומקדימה אחורה. ברכות מיכל

 

[מיכל הלב]

לא

אני לא בקיאה בפרטי המקרה, אבל שלושה חודשים שבהם המטפל מתעקש שצריך לחכות? הוא בעצם נשאר באוויר... אני מודעת לאפשרויות של ריאקציות לאחר ובמהלך טיפול, והאופציה להחמרת הסימפטומים לצורך ריפוי, אבל טיפול של שלושה חודשים... שלושה חודשי החמרה חמורה... ולהשאיר אותו ככה... לי זה לא נראה. למרות שאני לא בקיאה בנושא וגם לא בהומאופתיה, אבל מדבריך נראה לי שאנחנו בעצם מסכימים.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

אנחנו מסכימים

על מה? מיכל אני הייתי מסכים עם זה ששנינו לא מכירים את המקרה ואין ביכולתנו לקבוע קביעות. אני לא בעד ההומיאופת כי אין אצלי עיניינים מהסוג של אחוות אחים עם הומיאופתים, כולנו בני אדם ועשויים לטעות. אני בעד ההומיאופתיה אני גם לא בעד או נגד המטופל שנמצא במבוכה ובלבול בגלל שנחת עליו כזה דבר, מוכר אבל בעוצמה לא מוכרת. במצב כזה הוא עשוי לומר לעצמו - למה בכלל התחלתי עם זה? כבר היה יותר טוב (יש את הבדיחה הזאת עם העז), ואיך לסלק את זה או לפחות להחזיר את זה לרמה שבה זה היה. הוא עשוי לכעוס על כל מיני עניינים כמו, גם שילמתי גם סבלתי, רימו אותו הונו אותו, נגרם לו עוול גדול ממה שכבר נגרם לו עד כה. ולעזאזל הכל נמאס. כי ההוא אומר ככה וזה אומר ככה ואימא אומרת ככה והחברה.........וכל העולם רואה יודע מדבר או שותק... (עולם חיי החוליים). ומה הלאה, אל מי ואל מה. בעיה לא פשוטה בכלל. אבל אולי הוא עשוי לחשוב אחרת ולהבין שיש פה עיניינים לפתור ובדרך הזו שהיא שלו ויחודית לו ורק דרכה יצטרך לעבור. אין אנו יודעים, אלה עיניינים לאלוהים ולא לנו. כל שאני יכול לומר הוא שהלוואי ונצליח בכל דרך אשר נבחר בה והלוואי ותמיד נדע לבחור בטוב, כי תמיד בסופו של דבר וברבדים האלה אנחנו גם מנחשים, מקשיבים לקולות הטובים והמוארים שמהדהדים בנו. גם על זה צריך להתפלל, לזהות אותם בתוך כל הרעש, נכון? ברכות

 

[0 אור 0]

אתה מתחמק?

לא נשאלת אם אתה בעד או נגד הומאופתיה (אני מניחה שזה ברור), לא נשאלת אם אתה בעד או נגד המטופל (אני מאד מקווה שגם זה ברור) השאלה האמיתית היא אם זה נשמע לך סביר שבמשך 3 חודשים היתה רק החמרה בלתי פוסקת במצב, וההומאופת אפילו לא טרח להפגש עם המטופל ולבדוק אם נדרש (או לא ) לשנות טיפול. בשיטות שאני מצויה בהן יותר, זה לא היה נשמע לי סביר, ומהנסיון שלי שבו אמנם לא הוחמר המצב, אבל נתתי להומאופת למשוך אותי כשנה בלי שום הטבה (אך לזכותו יאמר שהוא לפחות כן נפגש אתי, והתייחס למצבי), כנראה שאם אין שינוי , אז באמת אין שינוי וכדאי לנסות שיטה שבה ניתן לחוש שינוי כלשהו, ולו מזערי.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

מתחמק ממה?

כותרת גועלית כהרגלך. זכותי לכתוב ואל תנהלי כאן את הדיון. עניתי בשורות וביניהן ואם לא הבנת זבש"ך. מי שכן הבין, הבין. ההומיאופת שטיפל בך היה..., אני לא הייתי סוחב אותך אפילו דקה. ולסיכום, על איזו שיטה את ממליצה, כזו שתיתן שינוי מזערי? את נשמעת מבטיחה חשוב שיובהר כאן וזה נובע מעדותך האישית, שאת משוחדת ומלאת פניות בגלל הניסיון העגום שחווית, ומכאן אני יכול להבין את הכותרת התוקפנית שלך. אף מטפל באף שיטה לא יכול להבטיח שום דבר מלבד לתת את המיטב שביכולתו והכי חשוב, שיהיה ישר והגון עם עצמו, עם המטופל ואם הקהל שקורא כאן. ואם הוא חושב שאינו עוזר למטופל וגרוע מכך, הזיק לו, עליו לחדול ולשחררו או להעבירו הלאה.

 

[izackv]

וואו, מדהים. גם הסגנון וגם המסקנות.

 

[0 אור 0]

תודה על הפרגון

זכותך לכתוב גם בפורום הזה, אבל רצוי מאד שתקפיד על מעט נימוס ותרבות כתיבה כמקובל פה בפורום. נא זכור שכאשר אתה כותב בפורום אתה צפוי לכך שיגיבו אליך - ישאלו אותך שאלות ואולי אפילו יסתרו את דבריך. במקרה הזה, נשאלת שאלות לתשובתך המתחמקת ובתגובה פרצת במתקפה אטומית. אבל אל לך לדאוג, הדרישה הראשונה שלי ממטפל היא אמפאתיה ויכולת להתייחס למטופל, כך שאין חשש שאטריד אותך בתור מטופלת ולו ל"אפילו דקה"

 

[moonlight]

ושוב חוזר הניגון....

ושוב מחכה לנו כאן הפתעה בצורה של הודעה תוקפנית. דווקא כאן? במקום שהייתי מצפה שיהיה מקום בטוח ונעים? במקרים כאלו אני נמנעת להגיב ולעיתים לוקחת כמה צעדים אחורה. אני בטוחה שכמוני חושבים גם אחרים, שנמנעים מלכתחילה לכתוב בפורום. לא אור יקירה, אני לא חושבת שזכותו לכתוב גם בפורום הזה. הייתי מאד רוצה, למרות הסבלנות והסובלנות שלכם, המנהלים, שתדעו, עם כל הכאב בדבר, לחתוך במקומות כאלו. גם אם "נפסיד" כמה מטפלים מצויינים בגלל אי היכולת שלהם לקחת אחריות על התוקפנות שמתפרצת כך ללא הזהרה, בטוחה אני שמאחורי כל מטפל כזה, יושבים כמה וכמה מטפלים חסויים שרק קוראים בפורום ונמנעים להביע דיעותיהם בגלל מקרים כל כך לא נעימים כאלו. בואו נאפשר גם להם להשתתף ללא פחד. ואולי גם אני נשמעת כרגע תוקפנית. אבל נמאס לי להשתבלל שוב ושוב במקום שאני כל כך אוהבת. מאד רוצה שבבית הזה יהיה מקום גם לאלו שלא אוהבים את ההתנצחויות האלימות והמיותרות האלו. תודה.

 

[0 אור 0]

קשה עבודתו של מנהל

והאמת שעוד יותר קשה, כאשר התקיפה מכוונת אלי. משום מה הרבה יותר קל לי להיות נחרצת, למחוק ולהגן כאשר מדובר על מישהו אחר. גם לענות בטון המתאים אני לא כל כך מרשה לעצמו בפורום שלי, מצד שני, התוקפנות באמת לא חדרה עד אלי, כך שלא נפגעתי תודה לכל הדואגים

לבקשתך, אני מקווה שארוע לא ישנה, ואם תהיינה חריגות נוספות , אכן נדאג לפתור

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

תודה גם לך

עכשיו כותרתך ניראת יותר ומרגישה אסטטית ונעימה ויוצרת אוירה שאפשר להמשיך ושיהיה לך כל טוב אלישוע

 

[דוד כפרי]

אלישוע, ההודעה מעידה עליך,

ולא טובות. הייתי מבקש למחוק.