ממתינה למתנה
New member
סיפור מעצבןןןןןןןןןןןןן!!!!!!
מיום שלישי אני עם חום וכאבים במתניים. רופאת המשפחה עשתה ב.שתן בסטיק ואיבחנה דימום אז היא החליטה לא לקחת סיכון ושלחה למיון כי אם יש הריון היא לא רוצה לפגוע בו. הלכתי למיון בבלינסון, בהתחלה לנשים שם שוב עשו ב.שתן וגם א.ס ואמרו שזה לא קשור אליהם וכפי הנראה דלקת בשתן אבל לפנות למיון הכללי. פניתי למיון הכללי, הגעתי לשם ב20:30 בערב ורק ב22 קיבלו אותי אחרי שבכיתי ואמא שלי צעקה עליהם שזה לא יתכן ששעתיים אנחנו פה ואף אחד לא מסתכל עלינו!!!!! שם איבחנו דלקת בשתן ושלחו לב.דם אחרי תמיהה איך בנשים לא עשו את זה והתשובה שלי שזה לא תפקידי לבקש מהם הם צריכים לדעת לבד. רק ב24:30 הגיעו התשובות שכנראה באמת יש דלקת וכבר עמדו לשחרר אותי אבל לפני כן שלחו אותי להתייעץ עם מיון נשים לגבי טיפול (זוכרות? הרי אולי אני בהריון), שם אחרי שהסתבכנו עד שמצאנו הרופא אמר שהוא במצב כזה בכלל לא היה משחרר אלא נותן אנטיביוטיקה ישירות לוריד ואחרי יומיים התברר שהוא צדק, למה? בהמשך. שוב, חזרנו למיון הכללי כשאני בכיסא גלגלים כי אמא שלי החליטה שאין סיכוי שאני שוב עושה הליכה כזאת, ושיחררו אותי אחרי ב.שתן לתרבית עם הוראות לשתיה מרובה, מוקסיפן ובקשה להתקשר ביום חמישי כדי לברר את תוצאות הבדיקה. חזרנו ב3 לפנות בוקר כשכבר תכף יום רביעי יום הבטא שנעשתה ביום חמישי כי פשוט הייתי סחוטה ובקושי קמתי בבוקר. ביום חמישי בבוקר קמתי ולא היה חום, הלכתי לבטא שאחר כך התבררה כשלילית וכשחזרתי הביתה התחילו שוב כאבים באיזור המותן וחום. התקשרתי לרופאה גם כדי לברר מה התוצאות וגם כדי להגיד לה שעדיין אני עם חום וכאבים והמוקסיפן אפילו לא מדגדג. היא אמרה להגיע, ובקשר להפניה השאירה לי מכתב למיון במחלקה שלה. התקשרתי לאמא שלי וגם לחמותי שלא רצתה מיד להגיע למיון ורק אחרי שהיא ראתה דימום כשעשיתי שתן היא מיד החליטה שהולכים ודי. הגענו לשם עם המכתב מהרופאה ושיחה מקדימה שלה עם הרופאה במיון ושם שוב אחרי בדיקות הוחלט לאשפז כי בספירה ראו דלקת שכבר מתחילה להגיע לכליה ומשפיעה על כל הגוף. אז הייתי מאושפזת עד היום בהתחלה עם אנטיביוטיקה בוריד ואחר כך בפה ועכשיו אני בבית עדיין מרגישה ככה ככה, עם בטא שלילית כמו שכתבתי, הוראות לשתיה מרובה ולא רוצה לחשוב מה הלאה רק להיות בריאה.
מיום שלישי אני עם חום וכאבים במתניים. רופאת המשפחה עשתה ב.שתן בסטיק ואיבחנה דימום אז היא החליטה לא לקחת סיכון ושלחה למיון כי אם יש הריון היא לא רוצה לפגוע בו. הלכתי למיון בבלינסון, בהתחלה לנשים שם שוב עשו ב.שתן וגם א.ס ואמרו שזה לא קשור אליהם וכפי הנראה דלקת בשתן אבל לפנות למיון הכללי. פניתי למיון הכללי, הגעתי לשם ב20:30 בערב ורק ב22 קיבלו אותי אחרי שבכיתי ואמא שלי צעקה עליהם שזה לא יתכן ששעתיים אנחנו פה ואף אחד לא מסתכל עלינו!!!!! שם איבחנו דלקת בשתן ושלחו לב.דם אחרי תמיהה איך בנשים לא עשו את זה והתשובה שלי שזה לא תפקידי לבקש מהם הם צריכים לדעת לבד. רק ב24:30 הגיעו התשובות שכנראה באמת יש דלקת וכבר עמדו לשחרר אותי אבל לפני כן שלחו אותי להתייעץ עם מיון נשים לגבי טיפול (זוכרות? הרי אולי אני בהריון), שם אחרי שהסתבכנו עד שמצאנו הרופא אמר שהוא במצב כזה בכלל לא היה משחרר אלא נותן אנטיביוטיקה ישירות לוריד ואחרי יומיים התברר שהוא צדק, למה? בהמשך. שוב, חזרנו למיון הכללי כשאני בכיסא גלגלים כי אמא שלי החליטה שאין סיכוי שאני שוב עושה הליכה כזאת, ושיחררו אותי אחרי ב.שתן לתרבית עם הוראות לשתיה מרובה, מוקסיפן ובקשה להתקשר ביום חמישי כדי לברר את תוצאות הבדיקה. חזרנו ב3 לפנות בוקר כשכבר תכף יום רביעי יום הבטא שנעשתה ביום חמישי כי פשוט הייתי סחוטה ובקושי קמתי בבוקר. ביום חמישי בבוקר קמתי ולא היה חום, הלכתי לבטא שאחר כך התבררה כשלילית וכשחזרתי הביתה התחילו שוב כאבים באיזור המותן וחום. התקשרתי לרופאה גם כדי לברר מה התוצאות וגם כדי להגיד לה שעדיין אני עם חום וכאבים והמוקסיפן אפילו לא מדגדג. היא אמרה להגיע, ובקשר להפניה השאירה לי מכתב למיון במחלקה שלה. התקשרתי לאמא שלי וגם לחמותי שלא רצתה מיד להגיע למיון ורק אחרי שהיא ראתה דימום כשעשיתי שתן היא מיד החליטה שהולכים ודי. הגענו לשם עם המכתב מהרופאה ושיחה מקדימה שלה עם הרופאה במיון ושם שוב אחרי בדיקות הוחלט לאשפז כי בספירה ראו דלקת שכבר מתחילה להגיע לכליה ומשפיעה על כל הגוף. אז הייתי מאושפזת עד היום בהתחלה עם אנטיביוטיקה בוריד ואחר כך בפה ועכשיו אני בבית עדיין מרגישה ככה ככה, עם בטא שלילית כמו שכתבתי, הוראות לשתיה מרובה ולא רוצה לחשוב מה הלאה רק להיות בריאה.
