סיפור מהטרמפיאדה

[אנוס מפני הדבור]

סיפור מהטרמפיאדה

המתנתי היום בטרמפיאדה בשכונתי הירושלמית הקטנה.לבשתי חולצה לבנה, מכנסיים שחורים רגילים,כיפה שחורה .בקיצור,בחור ישיבה רגיל.
בקיצור,עובר שם אחד מהאברכים ה"חשובים" בשכונתנו (אדם מבוגר)ברכבו,עוצר ואומר:אני לוקח רק את מי שלובש כובע וחליפה.
תגידו לי, השתגענו?מה קרה לנו?זה לא קונה ארבעת המינים מסרוגים וההוא מעלה לרכבו רק כוחל"פים.ומדובר באנשים שגדלו על ואהבת לרעך כמוך ו-אין יום הכפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה.
טוב,כנראה שבאמת למוסר של הדת אין יתרון.(ואולי אף גרוע מכך).

אגב,אני רןאה קשר הדוק בין הסיפור עם האברך לקמפיין החרד"קים.הסתה מחלחלת.