יונה כחולה
New member
סיפור מהחיים
ביום שישי האחרון ירדנו,שותפי ואני לבאר-שבע להופיע עם ערב הסיפורים הסופים שלנו. בתום הערב באה אלינו אשה מבוגרת ונחמדה וביקשה לספר לנו את סיפורו של אביה. הסיפור מאוד נגע לליבנו ושאלתי את רשותה להעלות את הסיפור כאן בפורום והיא הסכימה בשמחה. הבובה היפנית אבא שלי היה ילד בן 10 כשנפטרו הוריו והדודה, שהיתה רווקה, אימצה אותו ואת שלושת אחיו ואחיותיו הצעירים. הימים היו קשים ומסיבה כלשהי החליטה הדודה לעזוב את טורקיה ולהגר למצרים. כשבאו לקהיר לא מצאו פרנסה ואבי היה היחיד שמצא עבודה ופירנס 5 נפשות. עבודתו היתה שליחויות בחנות עתיקות. לאחר שעבד במקום במשך שנה והוכיח את חריצותו, התירו לו לנקות את העתיקות, תמורת תוספת קטנה. הידיים הקטנות והחרוצות שלו ניקו כל פסלון בעדינות רבה והוא זכה לשבחים מבעל הבית. יום אחד היה עליו לנקות בובה יפנית מחרסינה מעוטרת. הילד לקח את הבובה הכבדה ואחז בראשה, כשהוא מנקה בזהירות ובעדינות את שאר אבריה. אבל הוא לא העריך נכונה את כבדה של הבובה ובעודו ממרק אותה, ניתק הראש מן הגוף, אשר צנח והתנפץ לרסיסים על רצפת החנות. הילד ההמום עמד כשראש הבובה בידו ובהה בשברים על הרצפה. בעל הבית הסב ראשו בכבדות, שלא לראות את החורבן ואמר: " זוהי בובה יפנית עתיקה ויקרה. יהיה עליך לעבוד, עד שתחזיר לי את הנזק. וכעת, אסוף את השברים כי אינני רוצה לראות אותם. " אבי הבוכה, שהיה רק ילד, כרע על ברכיו ואסף את כל השברים לתוך פיסת בד. שנה שלימה היה עליו לעבוד ללא משכורת עד שהחזיר את הנזק, בעוד אחיו בוכים מרעב בבית. בערב, כשחזר מעבודתו, ישב כל אותה שנה והדביק את הבובה, חלק-חלק, עד שהשלים את כולה. כעבור שנים, אולצה המשפחה לעזוב את מצרים ללא שוב וכל המטען שהותר לה, 5 נפשות, היה רק 20 ק"ג. אך אבי לא הסכים להשאיר את הבובה מאחור. הוא ארז אותה בזהירות רבה ולקח אותה איתו. הבובה נדדה עם המשפחה לאיטליה, וונצואלה, אמריקה ולבסוף, עלתה עם המשפחה ארצה. תמיד היתה מונחת על המדף העליון בביתו, עד שיום אחד אמר לי : " אחרי שאמות, אני רוצה שאת תקחי את הבובה ותשמרי עליה. ". אבי נפטר לפני כמה שנים ובחג האחרון אמרה אלי אמא: " עכשיו קחי אליך את הבובה. הזמן עבר ואבא רצה שתהיה אצלך. ". היום הבובה אצלי ואני מנקה אותה בזהירות רבה, אף פעם לא מחזיקה מהראש. ואף אחד לא רואה, רק מי שמתקרב ממש, שהבובה מודבקת מאלפי חתיכות קטנות, כי העיטור מסתיר את הלב השבור שהיה לאבא שלי ואיך חיבר אותו בחזרה בלי שאף אחד יבחין.
ביום שישי האחרון ירדנו,שותפי ואני לבאר-שבע להופיע עם ערב הסיפורים הסופים שלנו. בתום הערב באה אלינו אשה מבוגרת ונחמדה וביקשה לספר לנו את סיפורו של אביה. הסיפור מאוד נגע לליבנו ושאלתי את רשותה להעלות את הסיפור כאן בפורום והיא הסכימה בשמחה. הבובה היפנית אבא שלי היה ילד בן 10 כשנפטרו הוריו והדודה, שהיתה רווקה, אימצה אותו ואת שלושת אחיו ואחיותיו הצעירים. הימים היו קשים ומסיבה כלשהי החליטה הדודה לעזוב את טורקיה ולהגר למצרים. כשבאו לקהיר לא מצאו פרנסה ואבי היה היחיד שמצא עבודה ופירנס 5 נפשות. עבודתו היתה שליחויות בחנות עתיקות. לאחר שעבד במקום במשך שנה והוכיח את חריצותו, התירו לו לנקות את העתיקות, תמורת תוספת קטנה. הידיים הקטנות והחרוצות שלו ניקו כל פסלון בעדינות רבה והוא זכה לשבחים מבעל הבית. יום אחד היה עליו לנקות בובה יפנית מחרסינה מעוטרת. הילד לקח את הבובה הכבדה ואחז בראשה, כשהוא מנקה בזהירות ובעדינות את שאר אבריה. אבל הוא לא העריך נכונה את כבדה של הבובה ובעודו ממרק אותה, ניתק הראש מן הגוף, אשר צנח והתנפץ לרסיסים על רצפת החנות. הילד ההמום עמד כשראש הבובה בידו ובהה בשברים על הרצפה. בעל הבית הסב ראשו בכבדות, שלא לראות את החורבן ואמר: " זוהי בובה יפנית עתיקה ויקרה. יהיה עליך לעבוד, עד שתחזיר לי את הנזק. וכעת, אסוף את השברים כי אינני רוצה לראות אותם. " אבי הבוכה, שהיה רק ילד, כרע על ברכיו ואסף את כל השברים לתוך פיסת בד. שנה שלימה היה עליו לעבוד ללא משכורת עד שהחזיר את הנזק, בעוד אחיו בוכים מרעב בבית. בערב, כשחזר מעבודתו, ישב כל אותה שנה והדביק את הבובה, חלק-חלק, עד שהשלים את כולה. כעבור שנים, אולצה המשפחה לעזוב את מצרים ללא שוב וכל המטען שהותר לה, 5 נפשות, היה רק 20 ק"ג. אך אבי לא הסכים להשאיר את הבובה מאחור. הוא ארז אותה בזהירות רבה ולקח אותה איתו. הבובה נדדה עם המשפחה לאיטליה, וונצואלה, אמריקה ולבסוף, עלתה עם המשפחה ארצה. תמיד היתה מונחת על המדף העליון בביתו, עד שיום אחד אמר לי : " אחרי שאמות, אני רוצה שאת תקחי את הבובה ותשמרי עליה. ". אבי נפטר לפני כמה שנים ובחג האחרון אמרה אלי אמא: " עכשיו קחי אליך את הבובה. הזמן עבר ואבא רצה שתהיה אצלך. ". היום הבובה אצלי ואני מנקה אותה בזהירות רבה, אף פעם לא מחזיקה מהראש. ואף אחד לא רואה, רק מי שמתקרב ממש, שהבובה מודבקת מאלפי חתיכות קטנות, כי העיטור מסתיר את הלב השבור שהיה לאבא שלי ואיך חיבר אותו בחזרה בלי שאף אחד יבחין.
