סיפור מגירה

[Y u l a]

סיפור מגירה

זהוא פרק מתוך סיפור שעבר שיכתובים מפו ומשם. מכיוון שבמקור נכתב בשפה שונה ואז תורגם ואז פשוט התיאשתי וכתבתי אותו מחדש בעברית. תגידו מה דעתכם שאני ידע אם הוא שווה משהוא או שישאר מוחבא במקומו הנוחכי

 

[Y u l a]

אנשים זה רק 3 עמודים!

תנו תגובה!

 

[ange noir]

אנשים עדין קוראים את זה

קוראים פעם ראשונה, מניחים בצד. אז קוראים פעם שניה, ממרקרים נקודות ואז נותנים תגובה שקולה, רצינית ומבוססת. לא משהו מהיר על חצי רגל שגם נראה ככה. אז סבלנות, אל תדאגי, קוראים את זה עוד קצת ואז יגיבו

 

[Sabre Runner]

תגובה מפורטת. יש פעם ראשונה לכל דבר

"חוץ מזה שערה השחור, האסוף בזנב סוס הדוק הרס עוד יותר את הרושם." - זקוק לפסיק. "חולצה אפורה, ארוכת שרוולים שכימת וצעקה "תפסיקו לכבס אותי!" וג´נס כחול משופשף אשר ברור ראה ימים טובים יותר." - ´שכימת´? לא התכוונת ל´כמעט´? ´ברור ראה´? זה אפשרי בעברית. "האשראה" - אני מניח שהספלר נתן לזה לעבור רק בגלל שהוא לא בודק תחביר. "פעל פו" - אהה... בהה... "סביבה התפרץ" - לא מתאים למשפט. תהפוך את סדר המילים. "תכלת שמיים לעט, לעט פעפעה דרך האפור של עיניה" - איפה להתחיל? מילים שמאויתות לא נכון או שימוש לא נכון בסימני פיסוק? "ומבטה זינק הלאה ופתאום, כאילו פוגע בקיר הוא נתקל בבחורה." - הפסיק הראשון בסדר, אבל איפה השני? "נשמעה צפירה רמה ועל-ידה, משאיר ענן של גזי הפלטה מסריחים חלף אופנוע." - הנה זה עוד פעם. "כימת ילדונת לבושה באותה אפודה" - איך המשפט הזה עובד? אני לא הבנתי. "נשענת עם גבה על עמוד התחנה האדום." - וותרי על ´עם גבה´. "העיניים המכווצות הבזיקו בכחול ונכבו, מאפירים." - אני מצטער לשבור אשליות אבל עיניים... מאפירות. "מאריה עיוותה את פניה והסבה את ראשה משתעלת." - פסיקים, רבותיי, פסיקים. "איזה רוח שטות דחפה אותה לטיל קצת." - ´איזו´! ולטייל כותבים עם שני יודים. "והחום בשילוב עם הלחות (למרות תחילת הסתיו) לא עזרו לעניין." - מה אמרנו על שימוש בסוגריים???... לא! "מאריה שפשפה עיניים דומעות" - ´את עיניה הדומעות´ נשמע יותר טוב. "כול" - כול? כול? אם זה היה הפורום של האגודה, ניר היה צולב אותך. "היא כבר שעה איך שהייתה מגיעה." - סליחה... מה? "הנערה נאנחה למחשבה זו" - כנ"ל טוב, כבר דיי נמאס לי. יש כאן המון שגיאות כתיב ותחביר. הסיפור באמת מרגיש כאילו תורגם, ותורגם בצורה רשלנית. אחרי שגמרתי לכתוב את הקטע הנ"ל עדיין מצאתי שגיאות צורמות בכמות שווה ויותר. דירוג ה-SR. רעיון: אני לא חושב שממש הבנתי אותו. אישה שיודעת מה הולך לקרות ומנסה לעזור. קראתי, ראיתי, כבר נכבש בעבר, נכבש ונכתש עד אפר. ביצוע: למען האמת, מעורר חלחלה. בקושי הצלחתי לצלוח את הסיפור. הסגנון קשה לעיכול, קשה לקריאה ומעיק. הסיפור מרגיש מאוד מתורגם ושגיאות הכתיב והתחביר... חבל על הזמן. סנסוואנדה: אם הייתה אחת אז לא שמתי לב. הצעות לשיפור: לעבור על הסיפור כמה פעמים לפני שמפרסמים אותו. לעבור עליו ולחשוב בתור הקורא. אני לא מזמן עברתי מחדש על סיפור שכתבתי לפני חודשים ועדיין מצאתי מקומות שאפשר לתקן כדי שזה ישמע יותר טוב. רצוי גם לתת את הסיפור לחברים כדי שיקראו ותוכלי לקבל נקודת מבט שונה משלך.

 

[ange noir]

מפחיד

לרגע הייתי בטוח שאני קורא ביקורת של NY או של שלומקו כשהו מאוד עצבני...

 

[Y u l a]

עצבני אבל לעיניין

קודם כל תודה! בלי ציניות. (אני די מודעת עד כמה הפרק הזה צולע) באמת תודה. הפרק הזה מתורגם כימת וכולו לכן המבנה המוזר של המשפטים. איות, תחביר ,פיסוק.... SORRY זה מה שיש לי. יש רעיונות? אני לא יכולה לתקן דברים כאלה בכוחות עצמי. אני יעזוב את הסיפור המקורי ופשוט יכתוב מחדש, ניצמדת לרעיון המקורי. זה אמור לפתור את רוב בעיות התחביר ו מבנה המשפט. לא קולטים פו את הרעיון הכללי כי זה פרק ראשון, כפי שציננתי, של סיפור מגירה. הוא לא נוצר במקור לקראיה רחבה אבל פשוט נורא רציתי לעבוד עליו והיה לי מעניין אם הוא שווה משהוא. הרעיון פו הוא לא אישה שחוזה את העתיד ורוצה לעזור. א. היא לא ממש רוצה לעזור. ב. לא ממש ניתן לעזור, או לשנות את העתיד, בדרך כלל גם צריך לשלם על כך. ג. הרעיון סובב סביב המרכז, שלא פיתחתי את העיניין עליו בפרק זה. *מישהוא פו מאמין בראית העתיד? אני מתכוונת לעסוף את כל העצות, ההמלצות ולשבת עליו ברצינות אז תעבירו כמה שיותר ביקורת!

 

[Y u l a]

וכן, מאפירים....

עיניים יכולים לשנות צבע בהתאם למצב הרוח, או המאזן הביאולוגי שבו מצוי האדם. אפור זה צבע עיניים לכול דבר ושווה בערך לכחול מאוד, מאוד דהוי. (מכיוון שיצא לי לראות צבע עיניים זה, וגם את אותם עיניים משתנים לגווני כחול יותר חזק אז זה לא אשליה לחלוטין....)

 

[והילד הזה הוא אני]

ובכל זאת מאפירות

הנקודה הייתה שעיניים לא מאפירים אלא עיניים מאפירות.

 

[והילד הזה הוא אני]

ושוב אני

אני מצרף כאן את הסיפור שכתבת עם כמה וכמה תיקונים שלי ואני מאמין שלא תיקנתי הכל, בטוח שיש לי פספוסים אבל זה בכל זאת מעט טוב יותר. אני חושב גם שאם תפרסמי את הקטע הזה בשפת המקור שלו כאן נבין אותו טוב יותר.

 

[Y u l a]

תודה רבה! ../images/Emo142.gif

תודה! באמת שברתי את הראש איך אני אתגבר על כול השגיות כתיב. המסכנה העיקרית שיצאתי איתה לכרגע זה : לא לתרגם מרוסית לעברית!

 

[והילד הזה הוא אני]

בבקשה!

רק שברוסית אין סיכוי שאני אבין....

 

[Sabre Runner]

זה היה ענק?

Don´t ever do that again.

 

[Boojie]

אני ארשה לעצמי לציין

וזה לפני שקראתי את הסיפור (המחשב שלי עושה לי צרות כל פעם שאני מנסה לפתוח קובץ וורד בפורום) שהצורה "כול" היא הצורה התקנית על פי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה, ולמעשה, העורכות הלשוניות בהוצאה מתקנות לי בהתמדה כל מקום שאני מעזה לכתוב "כל" ל"כול". זה לא מוצא חן בעיני, אבל אלה הכללים, ואני לא חושבת שיש מקום לתקן מישהו שכותב ככה גם אם זה לא נראה לנו אסתטי, וגם לא אם ניר יניב לא אוהב את זה. כבודו של ניר כסמכות רוחנית במקומו מונח, אבל יש גבול. אני תוהה, לא היה לך שום דבר להגיד על הסיפור? האמנם הסיפור הזה כל כך חסר ערך סיפורי שכל מה שיש להגיד עליו זה תיקוני כתיב וסגנון? (נו, אני אצטרך לשכנע את המחשב שלי לפתוח את זה איכשהו, כדי לראות במה מדובר).

 

[Boojie]

אוף, ועכשיו כל נסיון להכנס לקובץ

נותן לי הודעת שגיאה של "הקובץ לא נמצא". גם לכם זה עושה ככה? הבעייה בתפוז או אצלי?

 

[Sabre Runner]

גם אני לא מצליח להוריד

את הקובץ המקורי. אבל הקובץ המתוקן שהועלה יורד יופי. כן אמרתי משהו על הסיפור. אמרתי שבקושי הצלחתי לחדור את הכתיבה הנוראית ואם הבנתי נכון את מה שהיה כתוב אז זה היה סיפור על זקנה שיודעת מה הולך לקרות וזהו, שום דבר חוץ מזה. זקנה שמצילה נערה מתאונה. אז מה? זה לא אומר לי כלום. הרעיון מוכר, לא נעשה בו שיפוץ כלשהו ולא הרגשתי שום דבר או שלמדתי משהו חדש אחרי שגמרתי לקרוא. יולה בעצמה אמרה שזה ´פרק 1´ ואני חושב שזה מסביר את זה.

 

[Y u l a]

הי, אל תגזים! ../images/Emo3.gif

תודה על הביקורת כאשר היא לעיניין. אבל אם הגעתה למסכנה שמדובר על זקנה אז זה או שלא קראתה את הסיפור / או שהוא ממש ממש לא ברור, והוא לא עד כידי כך גרוע / או שאתה סתם אצבני ומחפש על מי להוציא את העצבים. (תבחר אפשרות, נמק והסבר

 

[Sabre Runner]

אני בן אדם מאוד רגוע.

במיוחד אחרי בית ספר, כשאני מת מעייפות. אני הבנתי שזאת זקנה. תאמיני לי שקראתי את הסיפור, או לפחות ניסיתי לקרוא. יכול להיות שבתת-מודע דלגתי על כמה דברים כי הם כנראה נתקעו איפה שהוא במעברים בין העיניים שלי למוח. אבל, באמת, העצה הכי טובה שאני יכול לתת לך היא: לפני שאת מעלה סיפור לרשת, תני למישהו אחר לקרוא אותו. עדיף חבר טוב ששונה מאוד ממך ככה שיוכל לעלות על כל הדברים שאת לא תוכלי לבד וגם להגיד את זה בצורה טובה. למזלי יש לי חבר כזה ואני דואג להעביר דרכו דברים שאני כותב.