סיפור לשבת
אתמול בסביבות 3 בלילה סיימתי את עבודתי במחשב וכשהתכוונתי ללכת לישון צלצל הבן שלי וסיפר לי שבדרכו חזרה מהבילוי, רכוב על אופניו, נצמד אליו כלב לבן גדול מאוד, עם ריתמה שחורה, והלך אחריו עד לבית. הוא עומד עם הכלב מחוץ לבית. מאחר שבבית יש לנו חמישה כלבים שמוכנים לקבל הביתה רק גורי חתולים פצפונים, יצאתי אליו לחשוב ביחד מה נעשה עם הכלב. הכלב נראה יפהפה, מטופח, מסורס, וחביב מאוד. החלטנו שבני יכנס הביתה לישון (יש לו בחינת בגרות ביום ראשון והוא חייב ללמוד מחר כל היום) ואני אלך עם הכלב לפארק הירקון, שם הוא נצמד אל בני, ואחפש את בעליו. קשרתי לו רצועה ומשעה 4 בבוקר עד שבע ושלושים הסתובבתי עם הכלב בפארק. פגשנו שם את האנשים המבוגרים שיוצאים עם כלביהם לפארק בשעות הבוקר המוקדמות של השבת. הכלב הלבן שיחק עם כל הכלבים שפגש ואני התענייתי אצל הבעלים שלהם אם הם מכירים אותו. אף אחד לא ראה אותו מימיו. שחררתי אותו בפארק כדי שאולי ילך לכיוון מסויים ויכוון אותי לביתו, אך הכלב רק דילג מפח לפח וחזר להיות צמוד אלי. בשבע ושלושים חזרתי איתו לגינה הציבורית שמול ביתי וחיכיתי לחבר'ה השכונתיים שיתעוררו ויבואו עם כלביהם, בתקווה שמישהו מהם יוכל לקחת את הכלב אליו הביתה לכמה שעות (ואני אלך לישון סופסוף) ומאוחר יותר ננסה למצוא וטרינר פתוח עם קורא שבבים. ישבתי על הספסל והוא נשכב לידי ונרדם עם ראשו הענק על ברכי. אחת הבחורות שהגיעה לגינה יעצה לי להתקשר ל-106 לדווח על המציאה ולהתייעץ איתם היכן ניתן לקרוא שבב בשבת בבוקר. כשהתקשרתי ל-106 ענתה לי מוקדנית וכשהתחלתי לתאר את הכלב היא ישר קפצה "יש לו ריתמה שחורה?!", שאלה. כן כן. ריתמה שחורה. "לפני עשר דקות התקשר הנה מישהו ואמר שאיבד כלב לבן גדול עם ריתמה שחורה", אמרה. נתתי לה את מס' הנייד שלי ותוך 30 שניות הגיע הטלפון מהבעלים. הוא כל כך התרגש, לקח את הכתובת של הגינה ואמר שהוא בדרך. בינתיים הגיעו עוד כלבים לגינה והכלב האבוד שיחק איתם בשמחה גדולה. תוך מספר דקות הגיעו הבעלים בריצה. הם עטו על הכלב המאושר בחיבוקים ונשיקות הדדיות וממש בכו מאושר. התברר שהם גרים ברח' ארלוזורוב ליד הים בת"א. בסביבות אחת בלילה אחד מבני הזוג לקח את הכלב לטיול לילי בגן העצמאות ושיחרר אותו שם. בשלב מסויים הכלב החליט שהוא רוצה לחזור הביתה ושם פעמיו לכיוון הבית כשבעליו הולך אחריו. אך לפתע פתאום ירד הכלב לכביש (הוא אף פעם לא עובר כביש לבד, לדברי הבעלים, אלא יושב על שפת המדרכה ומחכה לבעלים), מכונית פגעה בו והוא רץ בבהלה ונעלם. הבעל המבוהל הזעיק את בן-זוגו ושניהם חיפשו את הכלב בכל האיזור, בכל החצרות, בכל מקום אפשרי, כל הלילה. כמובן שלא עלה על דעתם שהכלב הגיע לפארק הירקון עד לגשר הישן (קרוב לדרך חיפה), שם הוא פגש את בני והחליט להיצמד אליו. איזה מזל שגם הם וגם אני צלצלנו ל-106. "שוקו" אומץ על-ידם מ-SOS לפני ארבעה חודשים, לאחר ששהה שמונה חודשים ב-SOS. הוא בן שנה ושמונה חודשים, לברדור מעורב עם דוגו. אחד הכלבים המושלמים ביותר שפגשתי. כמובן שהספקתי להתאהב בו בכל נפשי בשעות שבילינו יחד. הוא חזר לביתו עם בעליו האוהבים ואני חזרתי הביתה לבד לישון. ועכשיו התעוררתי, לשתף אתכם.
אתמול בסביבות 3 בלילה סיימתי את עבודתי במחשב וכשהתכוונתי ללכת לישון צלצל הבן שלי וסיפר לי שבדרכו חזרה מהבילוי, רכוב על אופניו, נצמד אליו כלב לבן גדול מאוד, עם ריתמה שחורה, והלך אחריו עד לבית. הוא עומד עם הכלב מחוץ לבית. מאחר שבבית יש לנו חמישה כלבים שמוכנים לקבל הביתה רק גורי חתולים פצפונים, יצאתי אליו לחשוב ביחד מה נעשה עם הכלב. הכלב נראה יפהפה, מטופח, מסורס, וחביב מאוד. החלטנו שבני יכנס הביתה לישון (יש לו בחינת בגרות ביום ראשון והוא חייב ללמוד מחר כל היום) ואני אלך עם הכלב לפארק הירקון, שם הוא נצמד אל בני, ואחפש את בעליו. קשרתי לו רצועה ומשעה 4 בבוקר עד שבע ושלושים הסתובבתי עם הכלב בפארק. פגשנו שם את האנשים המבוגרים שיוצאים עם כלביהם לפארק בשעות הבוקר המוקדמות של השבת. הכלב הלבן שיחק עם כל הכלבים שפגש ואני התענייתי אצל הבעלים שלהם אם הם מכירים אותו. אף אחד לא ראה אותו מימיו. שחררתי אותו בפארק כדי שאולי ילך לכיוון מסויים ויכוון אותי לביתו, אך הכלב רק דילג מפח לפח וחזר להיות צמוד אלי. בשבע ושלושים חזרתי איתו לגינה הציבורית שמול ביתי וחיכיתי לחבר'ה השכונתיים שיתעוררו ויבואו עם כלביהם, בתקווה שמישהו מהם יוכל לקחת את הכלב אליו הביתה לכמה שעות (ואני אלך לישון סופסוף) ומאוחר יותר ננסה למצוא וטרינר פתוח עם קורא שבבים. ישבתי על הספסל והוא נשכב לידי ונרדם עם ראשו הענק על ברכי. אחת הבחורות שהגיעה לגינה יעצה לי להתקשר ל-106 לדווח על המציאה ולהתייעץ איתם היכן ניתן לקרוא שבב בשבת בבוקר. כשהתקשרתי ל-106 ענתה לי מוקדנית וכשהתחלתי לתאר את הכלב היא ישר קפצה "יש לו ריתמה שחורה?!", שאלה. כן כן. ריתמה שחורה. "לפני עשר דקות התקשר הנה מישהו ואמר שאיבד כלב לבן גדול עם ריתמה שחורה", אמרה. נתתי לה את מס' הנייד שלי ותוך 30 שניות הגיע הטלפון מהבעלים. הוא כל כך התרגש, לקח את הכתובת של הגינה ואמר שהוא בדרך. בינתיים הגיעו עוד כלבים לגינה והכלב האבוד שיחק איתם בשמחה גדולה. תוך מספר דקות הגיעו הבעלים בריצה. הם עטו על הכלב המאושר בחיבוקים ונשיקות הדדיות וממש בכו מאושר. התברר שהם גרים ברח' ארלוזורוב ליד הים בת"א. בסביבות אחת בלילה אחד מבני הזוג לקח את הכלב לטיול לילי בגן העצמאות ושיחרר אותו שם. בשלב מסויים הכלב החליט שהוא רוצה לחזור הביתה ושם פעמיו לכיוון הבית כשבעליו הולך אחריו. אך לפתע פתאום ירד הכלב לכביש (הוא אף פעם לא עובר כביש לבד, לדברי הבעלים, אלא יושב על שפת המדרכה ומחכה לבעלים), מכונית פגעה בו והוא רץ בבהלה ונעלם. הבעל המבוהל הזעיק את בן-זוגו ושניהם חיפשו את הכלב בכל האיזור, בכל החצרות, בכל מקום אפשרי, כל הלילה. כמובן שלא עלה על דעתם שהכלב הגיע לפארק הירקון עד לגשר הישן (קרוב לדרך חיפה), שם הוא פגש את בני והחליט להיצמד אליו. איזה מזל שגם הם וגם אני צלצלנו ל-106. "שוקו" אומץ על-ידם מ-SOS לפני ארבעה חודשים, לאחר ששהה שמונה חודשים ב-SOS. הוא בן שנה ושמונה חודשים, לברדור מעורב עם דוגו. אחד הכלבים המושלמים ביותר שפגשתי. כמובן שהספקתי להתאהב בו בכל נפשי בשעות שבילינו יחד. הוא חזר לביתו עם בעליו האוהבים ואני חזרתי הביתה לבד לישון. ועכשיו התעוררתי, לשתף אתכם.
