סיפור לשבת

[Rinor]

סיפור לשבת

שבת שלום אנשים. חבר שלי יצר איתי קשר אתמול וסיפר לי מקרה שקרה... קרוב משפחה שלו חלם חלום, בו הופיעו 6 מספרי לוטו. הוא סיפר על כך לאביו ומילא טור לוטו, אמר כי מלאך אמר לו את המספרים....ומה אתם יודעים, הבחור זכה עם המספרים הללו ב-6 מיליון ש"ח... מה שיפה, שחבר שלי מספר שהוא באמת היה זקוק לכסף... מסרים קוסמיים, תמיד האמנתי באים ותמיד חוויתי אותם, הייתי מודע אליהם מגיל 13....אך עדיין תמיד יפה לשמוע איך היקום עוזר, מתגמל, כיצד דברים קורים כשצריך... אני אישית ממלא לוטו מידי פעם, זה די חלום שלי לזכות בלוטו, לא להיות תלותי כלכלית בכלום ולהיות חופשי ממגבלת הכלכלה... נכון שרוחנית אנו חופשיים תמיד, נכון שהכסף הוא לא הדבר החשוב אלא רק לי עזר, נכון שאני רוצה לזכות כדי להתפאר בחומריות כמו רכב נוצץ, דירה גדולה, שולחן סנוקר מקצועי...נכון שזה לא תמיד רוחני, אך השאלה...זה באמת קרה לו כי הוא היה צריך, האם לי אסור? האם אסור להיות מליונר, לחשוק להיות מיליונר ויחד עם זאת להמשיך בדרך חיים או השקפה רוחנית? אני מקווה שהבנתם את כוונתי...האם היקום כן יתגמל בכל זאת גם אם איני זקוק כל כך לכסף כמו אנשים אחרים... יום טוב לכולכם אנשים יקרים! ניר...

 

[דגנית]

היי ניר ../images/Emo24.gif

בספר "אשתו של הנוסע בזמן" הגיבור.. נוסע בזמן.. עובר בין זמנים, קופץ בין תקופות. בעזרת היכולת הזו הוא הרוויח בלוטו וידע באיזה מניות לבחור.. ואני תוהה.. עד כמה זה אתי והאם זה באמת אפשרי... והחבר שלך.. כנראה שחלק ממה שהוא צריך ללמוד.. זה להתמודד עם כסף. לא תמיד העושר מביא אושר. לפעמים בדיוק הפוך חבר שלך הקשיב לסימנים לא כולם מקשיבים להם.

 

[Rinor]

אני אסביר

אני סטודנט שמתחיל שבוע הבא ללמוד לתואר שני בקרימינולוגיה בבר-אילן... המקצוע מעניין אותי ואני נרגש וגם חושש בו זמנית מהסיטואציה שנקראת "תואר שני" וכל דרישותיה... מה כן, שאם היית שואלת אותי, זה לא הדבר שהכי מעניין אותי ואילו כעת, הייתי באמת רוצה לחיות את חיי כנראה כמאמן כדורסל כפי שתמיד נמשכתי והיתה לי נגיעה וזיקה בכדורסל. חשש מסויים מלבד הלימודים הם כי כאשר אמצא עבודה, לא תהיה זו עבודה כפי שרציתי..בטוח שכנראה לא ארוויח מספיק לכל תשוקותיי החומריות ואז בעצם אעבוד כדי להתקיים, לא כי זה יהיה ערך מוסף...לכן, ישנו תמיד החלום לזכות בלוטו, אז להיות משוחרר מהתלות הכלכלית המפחידה... נכון, ראייה רוחנית תגיד שהמטרה היא לדעת להתמודד עם החשש, הלחץ, להפוך את התלות להדדיות בדרך החיים, אני יודע את כל מה שהרוחניות היתה אומרת ולמה היא היתה שואפת שאגיע, אך מה לעשות שישנו הדחף לזכות, כן להרוויח סכום כסף כזה שבעצם "יסדר" אותי בחיים ואז מה? אז אלך להיות מאמן כדורסל כי לא אזדקק לכסף באמת וזו תהיה תעסוקה של ערך מוסף ואהבה אמיתית? אז עולה השאלה, למה להמשיך תואר שני ולא באמת ללכת ולהוציא תעודת מדריך ומאמן כדורסל? כי החשש שלי היה לא למצוא עבודה ללא תואר אקדמאי אמיתי. איך שהכל נראה עכשיו ברור אה? התשוקה האמיתית היא כדורסל, לא מומשה כי החשש היה לא למצוא עבודה. אז... הוצאתי תואר ראשון בקרימינולוגיה ועתה אני ממשיך לתואר שני בקרימינולוגיה שלאחריו כנראה תהיה לי תעסוקה, והנה המכשול. האם זה מה שאני באמת רוצה לעסוק בו? הבנת את הדרך שלי בחיים יקירה? תודה לך, אשמח לתגובה. יום טוב. ניר...

 

[דגנית]

ניר.. ואני שואלת את עצמי..

למה ללמוד משהו.. תואר שני שאתה מגדיר כ.. " זה לא הדבר שהכי מעניין אותי". ואם יש לך כישרון לכדורסל.. למה לא ללכת ולהגשים את הכישרון שלך? לפעמים צריך לעבור כמה מכשולים על מנת להגשים את מה שמעניין.. לא פרקטי במיוחד, אני יודעת. אבל במרומי מיליון שנות אוניברסיטה.. הגעתי כמעט לסוף הלימודים והבנתי שאופס.. לא מעניין אותי יותר. או בהגדרה אחרת.. לא בא לי יותר. ולכן אני שואלת.. למה מראש ללמוד משהו. שמעניין אותך, מאתגר אותך.. אבל לא הכי.. אם זה הזמן ללמוד.. למה לא לנסות לפחות להתמקד במשהו שאתה כן רוצה לעסוק בו בעתיד.. (ועוד יותר חשוב בהווה..) ואם כל זה לא ראלי.. אז ללמוד.. למצוא עבודה בתחום הזה. שכן מעניין אותך, וללמוד ולהתקדם בתחום שאתה אוהב.. בערב. ותואר שני.. עובר מהר!

בהצלחה בלימודים

 

[Rinor]

דגנית יקירתי

ראשית.... המון המון תודות על כל עזרתך ותשובותיך המהירות. אני מנחש שיש לך Phd? דוקטורט? אני פשוט סקרן לאור מה שאמרת פה... אני אישית מאמין באמונה הרוחנית שלי, בהשקפת חיי הרוחנית כי דברים קורים כי הם צריכים לקרות, מתי שהם צריכים לקרות. סיבה ותוצאה, גמול קוסמי, אלוהים, לא משנה איך נקרא לזה. אישית, מאוד חששתי כי לא אתקבל ללימודי תואר שני בקרימינולוגיה, מאחר ורק 20 אנשים בערך לומדים את התואר השני וחששתי שאני לא אהיה אחד מהם, אז...מאוד חששתי כי לא אדע לאן לפנות, פתאום אהיה באוויר, ללא אותה מסגרת שאני רוצה להתנתק ממנה (ע"י זכיה בלוטו כנראה) אך הנה גיליתי שללא אותה מסגרת אני חש אבוד (כי אין לי גב כלכלי אישי כרגע). לכן, לפי השקפת האמונה שלי, עצם העובדה שהתקבלתי ללימודי תואר שני הינה כי היקום כן נותן לי להמשיך בדרך זו וכנראה זה אכן מה שאני צריך לעשות בחיים...או אולי ללמוד משהו? לכן, אם התקבלתי, כך היה צריך לקרות לא? אז זהו...שהלבטים רבים. דבר נוסף. אני כנראה חושש לעשות משהו שנחשב לפי הראייה המשפחתית המסורתית כשבירת מוסכמות או "הדרך המקובלת" והעצוב הוא שאני כבר בן 25.5 אך עדיין מרגיש תלות מלאה במשפחה שכן עוזרת וכן תומכת...ואז, מגיע החשש לעשות משהו שלא יהיה לרוחם למרות שהם עצמם מגבים כל החלטה שלי ואומרים לי לעשות מה שאני אוהב והם לא יתערבו....אכן, אך את מחשבותיהם האמיתיות אדע, למרות שאין הם אומרים זאת.... אבל....אילו החיים שלי, אז למה כל כך להיות מיוסר בקשר למה שהם חושבים? כי הם אלו שמממנים לי את מה שאני עושה, למרות שאין זה לרוחם. כמובן זה לא קרה, אותו הדבר שלא ממש לרוחם למרות שלא היו אומרים לי דבר על זה הינו אימון הכדורסל....ואני אכן נהנה מלימודי קרימינולוגיה, אם כי האהבה האמיתית היתה תמיד ספורט וכדורסל. אז שוב, הגלגל חוזר על עצמו... דגנית? תובנות?

יום טוב ושוב רוב תודות ניר...

 

[דגנית]

דוקטורט.. אממממ לא..

רק תואר ראשון, ואחר כך שני, ואחר כך תעודת הוראה והשבוע הייתי אמורה להתחיל סטאג' ופה נמאס לי

פשוט כי... עד כמה שהדרך נראתה לי נכונה היא פתאום נראית לי לא.. עד כמה שחשבתי שכן.. ורציתי.. וכבר היו לי מחשבות הלאה. אופס.. פתאום משהו נשבר והתהפך. חלק מהצורך שלי ללמוד נבע מהצורך במסגרת.. כי הלימודים היו משהו שנתן לי מסגרת והנה מתחילה שנת לימודים חדשה ואני לא בתוכה זה מוזר משהו.. אז אני מחפשת דרך אחרת. אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה וגם מאמינה שיש סיבה להרבה דברים ועדיין תוהה ושואלת שאלות ומתחבטת ומתעצבנת על הדרך , לפעמים כי אם הכל כתוב ואמור לקרות אז מה הטעם לחשוב בכלל.. גב כלכלי זה בהחלט דבר נוח.. אבל עצמאות היא חלק מהדרך.. חלק מהלמידה. בתואר שני יש יותר זמן מהתואר הראשון.. חפש עבודה, צור לעצמך את היציבות הכלכלית שאתה זקוק לה. החשש הזה מלשבור מוסכמות משפחתיות מוכר לי. לעשות דברים שאחרים לא מבינים ועדיין לא מבינים.. אבל זה אתה. אתה צריך לבחור מה שמתאים לך אלו החיים שלך. אתה צריך לעשות את מה שטוב מה שמתאים.. לך! כי בסופו של דבר אחרי סיום הלימודים אתה עומד בפני עצמך מול החיים שאתה בוחר. ולכן.. אני משתדלת לעשות כל פעם את מה שאני חושבת שהכי טוב לאותה תקופה. וגם טועה. אבל לומדת מכך.. ואם אני מבינה נכון, שני הדברים לא ממש למורת רוחם של הממנים, לא כדורסל ולא קרימינולגיה, אז אם בכל מקרה הבחירה שלך לא מוצאת חן בעיניהם ואתה עדיין דבק בה.. אז למה לא הלכת על מה שאתה באמת אוהב? אלו שמצליחים.. הם אלו שיש להם את האומץ לשבור מסגרות יש להם את האומץ ללכת אחרי הכישרון שלהם.. כי זה הם. אולי אתה מיוסר כי אתה לא שלם עם עצמך על הדרך? הלוואי והיה לי כישרון והיתי מודעת אליו ויודעת איך לפתח אותו. ואולי מודעת.. אבל איך.. משתמשים בו. ניר, השבוע מתחילים הלימודים, נכון

תהנה מהם. תראה בהם חלק מהלמידה שלך אבל אל תוותר על החלום, נסה להגשים אותו אולי במקביל..

 

[Rinor]

שוב אני

דגנית.... שוב המון המון תודה על הזמן שאת מקדישה לי ועל תשובותיך הכנות. כנראה שאנו דומים ולא כל כך שונים... החשש מלהיות ללא מסגרת שמאפיין גם אותי למרות הרצון באמת להיות חופשי ללא מסגרת (פרדוקס?). אני כן מאמין שאהנה מהלימודים, אך גם חושש מהם כפי שציינתי....לגבי החלום, הוא באמת בגדר חלום וזה כי אני חושש לשאוף אליו ללא אותו גב כלכלי, בגלל כל ההשלכות המשפחתיות לכך, הסביבתיות, ההשלכות על "הדרך הנכונה" של לימודים - עבודה - משפחה. אשמח לדעת במה יש לך תואר שני, האם עסקת או את עוסקת במקצוע אותו למדת והוצאת התמחות בו? מה הינך עושה כיום אם יורשה לי לשאול? איך היו התגובות להפסקת הלימודים? מתנצל אם השאלות אישיות מידי, אשמח להמשך הדיון...והמון תודות לך על החיזוקים והאמת! ניר...

 

[דגנית]

אתה מכריח אותי לחשוב.. ולהתמודד..

עם ההחלטות שלי.. ותודה על כך. יש לי תואר שני בחינוך מיוחד כל השנים היה לי בראש.. שהחלקיק פאזל שחסר על מנת להפוך את הלימודים למקצוע.. לממש אותם.. זה תעודת הוראה. כי איכשהו עבדתי בכל מיני מקומות.. ונשארתי בהם עד שעזבתי. אז למדתי לתעודת הוראה. והשנה הזו, באיזשהו מקום.. חיזקה את האהבה שלי לתחום ולילדים מצד אחד.. ומצד שני חיזקה את החוסר רצון שלי להיכנס לתחום. מין פרדוקס מוזר כזה (שחלקו נובע גם ממניעים כלכליים) אז סיימתי את הלימודים, רק שנכון לשנה זו לא נכנסתי לסטאג'. ובעצם... אני בכלל לא עובדת בתחום. אז יש לי יותר שקט נפשי, אבל אין סיפוק. כיום.. הרחיבו לי את משרת הסטודנטית למשרה כמעט מלאה.. (עובדת במשרד) ואני עדיין שם.. עד שאאסוף את החשק והכוח ואחליט מה אני רוצה לעשות.. (כשאהיה גדולה

) או הפרוייקט יגמר. מה שיגיע קודם.. מצד אחד חבל לי.. כי למדתי לקראת משהו שכן מעניין אותי ומצד שני.. אני עצלנית מידי, כנראה, להגשים את מה שאני רוצה ובעצם אני כבר לא ממש יודעת מה אני רוצה. ניר, אני חושבת שזה טבעי לחשוש ממשהו חדש, ולימודים לתואר שני הם פשוט המשך של תואר ראשון.. עבורי.. הלימודים לא היו הרבה יותר קשים.. ואפילו היו לי קורסים הרבה יותר מעניינים ומשכילים. הדרך הנכונה.. אני חושבת שהדרך הנכונה היא פשוט הדרך. לצעוד בה. לשים לב.. לדרך. לחוות אותה. וכמובן.. להרגיש שהדרך נכונה מבפנים. (לא שאני עושה זאת..) אה.. התגובות.. בסגנון של .. לא חבל.. למדת כל כך הרבה.. למה.. ועוד כל מיני. משתדלת לעמוד אחרי ההחלטות שלי ולהסביר למנג'סים שזו הבחירה שלי של כרגע. ואולי בשנה הבאה אחליט אחרת.. (שנת לימודים) ו.. גם אם אני טועה.. הטעות היא שלי.

 

[Rinor]

זה ממשיך...

לא נמאס לך ממני תגידי לי?

"מצד אחד חבל לי.. כי למדתי לקראת משהו שכן מעניין אותי ומצד שני.. אני עצלנית מידי, כנראה, להגשים את מה שאני רוצה ובעצם אני כבר לא ממש יודעת מה אני רוצה." זה נשמע ממש אני. הסיבה לחוסר העצמאיות שלי היא גם בגלל פינוק הייתר שאיתו גדלתי ואני מודע לכך, גם העצלנות שלי והנה הקטע המדהים. כאשר אני צריך לעשות משהו, אני עושה אותו על הצד הטוב ביותר, לימודים, צבא, עזרה וכו'...אך אם אני לא מוכרח לעשות כלום, אני פשוט לא עושה כלום, עצלן. זאת הסיבה שלא הלכתי לעבוד או עשיתי משהו מלבד ללמוד (ולהתקבל לתואר שני). אז אם התקבלתי כנראה אני אמור להיות פה, ללמוד את התואר השני, להמשיך איתו...אז מה עם הכדורסל? אני אמשיך ללמוד, גם כי אני חושש לשבור את המסגרת ופתאום לעזוב הכל בשביל משהו שכלל לא בטוח כמו אימון כדורסל....גם כי תואר שני זה עדיין מכובד ביותר, אבל זה יותר החשש, החשש מאיבוד הכל, מעצמי שאני שובר את המסגרת המקובלת והחשש מהמשפחה...כמה עצוב, ככה נכון....אני מרגיש כמו הסנדלר שהולך יחף, או הולך לתואר שני יותר נכון. תמיד אני זה שעוזר לאנשים עם השקפותי הרוחניות והמבט האחר על החיים בו איני לוקח שום דבר כמובן מאליו, והנה כאשר מדובר בי, שאני אצעד לפי המילים שלי....פה זה נפסק.... אני מאמין בהכוונה, הדרכה, עזרה מהיקום, מהקוסמוס, מהאלים, לא חשובה ההגדרה...אז מהי הדרך לצעוד בה עתה? המשך תואר שני אני מאמין...ושוב השאלה, זה מה שאני באמת רוצה? איפה אימון הכדורסל משתלב? שוב המון המון תודות דגנית, שמח מאוד לשמוע ממך שוב ושוב...שמח שאני מצליח לעזור לך כי את בוודאי עוזרת לי! ניר...

 

[דגנית]

לא.. לא נמאס לי.. ביום בו יגמרו

השאלות.. יהיה משעמם.. ותשובות הן תשובות גם לעצמי.. תראה, אני לא עצלנית באופן כללי... כל השנים עבדתי מאוד קשה והמון שעות ובשעות מטורפות.. על מנת להגשים את הלימודים שלי.. ולא היה קל.. עכשיו.. כנראה שסתם לא בא לי יותר.. ועצלנות.. היא יותר מחשבתית. לדעת מה אני רוצה, כי כרגע, לתקופה הקרובה, אין לי חשק יותר ללימודים אוני'.. אלא לקורסים, חוגים, העשרה וכו'.. משהו שיגרום לי לחוות, ולהרגיש בעוצמות שאני כבר לא זוכרת. ויעזור לי להגשים את הדרך שלי שאני עדיין קצת מחפשת.. תגיד, מה עם אפשרות לשלב את הכדורסל במערכת השעות השבועית שלך? ואז להחליט אם זה באמת מה שאתה רוצה. תואר שני.. אתה יכול לפרוס לעוד שנה. תלמד יום בשבוע.. וביתר הימים תאמן כדורסל. שווה לנסות, לא? ולו בשביל להגשים את החלום.. לעזור לאחרים.. המילים זורמות נפלא.. אליך.. אבל אלי.. חחחחחחח

 

[Rinor]

תשובה

דגנית. בדקתי את האופציה ואני חושש זה יהיה קה מידי. גם כל עומס העבודות שיהיו לי בתואר שני + הההתנסות (פרקטיקום) שבה אני מחוייב לשם קבלת תואר שני (התנדבות). בגדול, יש לי את יום שלישי פנוי וזה בדיוק היום שבוינגייט נערכים הלימודים לתעודת מדריך כדורסל (עד סוף אוקטובר). רק לאחר שיהיה לי תעודת מדריך אפשר לנסות להתקבל ללימודים לתעודת מאמן. אבל כפי שציינתי, אני חושש שזה עמוס מידי, לכן אנסה את התואר השני כי התקבלתי וכנראה שיש סיבה לכך....לגבי הכדורסל, עוד נראה...

אל דאגה, אשאיר אותך מעודכן בכל ושוב המון תודות על הכל! ניר...

 

[דגנית]

בדיוק היום..

בדיוק היום המאפשר לך לשלב גם וגם..

אבל זו החלטה שאתה צריך לחשוב עליה ולבדוק בעצמך - לעצמך מה באמת אתה רוצה.. ואם מתאים לך גם וגם.. או לא.. עומס.. מסתגלים אליו.. או מורידים מכאן ומוסיפים שם.. והכדורסל.. אם זה החלום ושם הכישרון.. אני מאמינה, שיום יבוא ותגשים אותו! ב ה צ ל ח ה! איזה כייף ללמוד.. שאלה, מה אתה חושב שתעשה עוד 5 שנים? עשר שנים? 15 שנים? איפה אתה רואה את עצמך? (ולא להחזיר את השאלה אליי

)

 

[Rinor]

בוקר טוב

דגנית בוקר טוב. 6:17 בבוקר. קמתי מוקדם כי אני נוסע לפגישה בקשר להתנדבות בה אני מחוייב במסגרת התואר השני בקרימינולוגיה...הכדורסל, כנראה אני אעשה אותו כשאהיה פחות לחוץ, לא יחד עם התואר, עומס זה לא אני...בואי נגיד שהייתי מסוגל להתמודד, אבל אני מעדיף לעשות זאת בראש שקט וללא לחץ. עוד 5 שנים, 10....כנראה נשוי, משפחה, ילדים, עבודה....לא משרת מאמן כדורסל, לא רואה זאת כרגע....אולי בתור משהו מהצד כתחביב...אולי... יום טוב, אשמח לשמוע ממך גם היום

נ.ב. לא רק דגנית יכולה להשתתף בדיון, כל אחד ממכם חברים שמרגיש שיש לו מה להגיד מוזמן לתרום ממחשבותיו תודה לכולם! ניר...

 

[דגנית]

מוקדם.. כך כל יום ../images/Emo6.gif

שיהיה לך הכי כייף שאפשר בלימודים.. בכל מה שאתה בוחר לעשות.. ומה שאתה בוחר כנראה שהכי מתאים לך.. עכשיו! בהצלחה!

 

[Rinor]

ההתנדבות המעשית

דגנית בוקר טוב. מה שלומך יקירה? איך עבר אתמול? היום? קריר משהו?

הייתי בפגישה, התכנון כנראה שאצטרף לתלמידי כיתה י', בין 7-8 תלמידים אשר נפלטו מכל מסגרת אפשרית ובעלי תיקים פליליים במשטרה...אצטרך להשתלב לתוך מערכת השעות שלהם ולתת להם מעצמי כל אשר ארצה.... החשש הוא כי מדובר בקבוצה ואני אישית מעדיף הנחייה אישית ובנוסף, אני מקווה כי אצליח להתחבר אליהם ולמצוא שפה משותפת עם החבר'ה האלה, שכבת אוכלוסיה קשה ושונה לי. חשבתי אולי לשחק איתם כדורסל בזמן שאני שם, אולי קצת ללמד תרגילים בכדורסל....זה יכול להיות שילוב של קרימינולוגיה והכדורסל, אני רק מקווה שהם יירצו ולא יעדיפו כדורגל ושהכל יתאפשר... איך אמרנו? כל מה שאנו עושים אנו אמורים לעשות, או לפחות אמור להוביל לאותו לקח או נקודה קוסמית אשר היקום הנחה אותנו אליה לא? אז כנראה אני אמור להיות בתחום? אודיע לך איך העיניינים יתקדמו אם תהיי מעוניינת לדעת, אני אישית עדיין מתלבט לגבי ההתנסות הזו, גם כיוון שזה לא בעיר שלי, אך זו הסיבה הפחות מרכזית....יותר החשש...החשש.... יום טוב לכולם! ניר...

 

[דגנית]

ניר נשמע נהדר! ואם אתה כבר חושב

על שילוב.. נשמע פשוט נהדר. אתגרים.. קשה להתחיל לאט לאט לומדים איך להשתלב..

 

[Rinor]

עדיין אני מאוד חושש

זאת כיוון שאני מאוד מקווה שהחבר'ה יירצו לשחק וללמוד כדורסל כל השנה...(אני חושב שהם יירצו יותר כדורגל) השאלה, אם זה יתאפשר אם אוכל להריץ את זה איתם 3 פעמים בשבוע במשך כמעט שנה...לא יודע אם זה יעניין אותם לכל אורך הזמן ואז מה אני עושה? משנה נושא? בכל אופן, אדע יותר אחרי שאפגש עם המנהלת כנראה וכמובן אשאל אותה מה היא ממליצה לי לעשות איתם מאחר והיא מכירה אותם ואת הדינמיקה שלהם טוב יותר ממני. יום טוב ושוב המון תודות דגנית!

 

[דגנית]

השאלה.. מה בכלל אתה אמור לעשות

איתם.. אולי לשלב פעילות ספורטיבית וחברתית.. אני מאמינה שלאחר השיחה עם המנהלת יהיה לך יותר ידע ומידע מה לעשות אחרי היכרות עם הנערים.. תדע איך לגשת אליהם.. לחשוש זה טבעי.. ומה הבעיה לשנות נושא.. ניר אל תשכח, אתה מגיע לשם בתור סטודנט, משמע.. אתה מגיע לשם על מנת ללמוד! ולהתנסות.. ולשנות.. זה חלק מהלמידה. החוכמה היא לדעת להיות מספיק גמיש אם נושא מסוים לא עובד.. לנסות משהו אחר או בדרך אחרת..

 

[פנינה101]

ניר-דגנית ../images/Emo24.gif

קראתי בעניין רב את השרשור ניר- אתה נשמע אדם נפלא, עם רצון לרכוש השכלה העבודה עם הילדים נשמעת פשוט לעניין מאד ויש לך מה לתרום זה בטוח יש לך ספקות ושאלות ותהיות שתוך כדי העבודה עם הילדים תקבל את התשובות בולט מאד החשש שלך...למה אתה פוחד? מהתמודדות? תשכח את החשש, ותלך עם הרעיון, תלך עם האהבה ילדים מרגישים מי שאוהב אותם. אני בטוחה שאתה תאהב אותם ותראה איפה אתה יכול להעניק להם ביחוד שהם ילדים לא במסגרת. דווקא איתם העבודה הכי טובה. כי דרך המחשבה שלהם היא חופשית ופתוחה והמסגרות כבר לא מתאימה להם. אתה תלך איתם בראש פתוח, עם רגשות, ועם לב. אתה אפילו יכול לשתף אותם בחששות מסויימים והם יראו שגם ל"מצליחים" יש חששות. ובקשר לכדורסל...אני חושבת שכמו שדגנית אמרה, אז מה אם יש קצת עומס לפחות יהיה משהו מאד מעניין בחיים שלך העומס הזה נראה מבורך. אתה נשמע אדם נפלא, ויש לך מה לתרום לכולם. יש לך רגשות חמים וכנים. אותם אתה תעביר למי שצריך והפחד והחשש? הם אולי מורי דרך לבדיקה ולחיפוש אל תיתן להם משקל כשכבר בחרת את הדרך אני בטוחה שתצליח. ואני לא מכירה אותך רק קראתי את דבריך והרגשתי ודגניתוש...תמיד יש לה עצות נבונות וחכמות

 

[Rinor]

פנינה...

איזה כיף לקרוא כזו הודעה... תודה, תודה ותודה...מחמיא לי. לדגנית כבר הודתי כל כך הרבה שהיא יודעת כבר כמה אני מעריך את עזרתך ואהבתה...אז פנינה, המון תודות גם לך! מחר מתחיל את התואר השני בקרימינולוגיה, מקווה שיילך טוב. לגבי החששות, זה דבר טבעי אך בעיקר בגלל שאף פעם לא הייתי עצמאי ותמיד היתה לי תמיכה חיצונית, בעיקר מצד ההורים, אז אולי החשש הוא סוף סוף להיות חופשי ולעשות מה שאני באמת אוהב ולא מה ש"צריך" או מצפים ממני לעשות...אם כי אני כרגע ממשיך עם תואר שני כי אני מאמין שאם התקבלתי, כנראה היקום אומר לי שאני אמור להמשיך את התואר השני, את הדרך הזו... מחשבות? תהיות? מישהו?

שבת שקטה ומבורכת לכולם! ניר...