סיפור לשבת
בעצם לא כ"כ סיפור. תשעה באב הוא יום הזכרון של הרב הקדוש רבי יעקב יצחק הלוי הורביץ המכונה "החוזה מלובלין". לפני כשלושה שבועות אמרתי, שבהזדמנות אספר מעניין הסתלקותו לגנזי מרומים. אז אוליי זו ההזדמנות: שנת תקע"ה [לפני 187 שנה], היתה שנה קשה במיוחד לו ולעולם החסידות. ובפרט בגלל "מעשה הנפילה". היה זה לאחר פטירת רבי לוי יצחק מברדיצ´ב, שהבטיח כי בבואו לעולם העליון לא ינוח ולא ישקוט עד אשר יבוא משיח צדקנו. נמנו וגמרו הרב הקדוש מקוזניץ, רבי מנדלי מרימנוב, החוזה מלובלין, רבי קלונימוס בעל ה"מאור ושמש" ורבי נפתלי מרופשיץ, להחיש את הגאולה ביום שמחת תורה. מעשה שטן הצליח. בערב חג הסוכות נפטר המגיד מקוז´ניץ. החוזה לא ידע על כך מאומה, למרות שעיניים צופיות למרחוק היו לו. חסידיו לא רצו להפריעו משמחת החג, ולכן לא סיפרו לו על כך. אצל רבי נפתלי מרופשיץ, פרצה דלקה באמצע שמחת התורה. לתוך בית מדרשו של ה"מאור ושמש", הושלכה אבן באמצע ההקפות. ואילו אצל החוזה מלובלין היתה ה"נפילה"... בטחונו ושמחתו של החוזה היו כה גדולים, עד שבאמצע ההקפות אמר: מובטחני שאם תהיה לנו שמחת תורה בשמחה, אזיי נזכה גם לתשעה באב שמח [שנזכה לגאולה השלימה]. עומד החוזה ליד הבימה, במרכז בית המדרש, כשבחיקו חבוק ספר תורה זעיר. אחוז שרעפים וכל מראהו אומר דבקות עילאית. ולפתע נכנס הוא לתוך מעגל הרוקדים, רוקד ומזמר. והנה ... הרבי הקדוש איננו, כולם מרקדים ואין חוזה... תוך כדי חיפושים, נמצא ספר התורה הזעיר, ללא כל שמירה כשהוא מונח על השולחן. מיד נזכרו כולם, כאשר אמר החוזה בערב שמיני עצרת, "שמרוני במאד, השגיחו עלי היטב הלילה. כחו של השטן חזק, המלחמה קשה מאד"... כל החלונות נעולים, פרט לחלון קטן בחדרו של הרבי. ורק לאחר חיפושים מתישים נשמעה אוושת אנחה שהגיעה מקרקע החצר. לשאלה "מי שם"? נשמע קולו של החוזה: "יעקב יצחק בן מאטיל, אויה לי, כי לא הגדתם לי שהמגיד מקוז´ניץ נפטר. בזמן ההקפות התגבר כוח השטן, עד שהשליכני מבעד לחלון שבחדרי בכוח גדול". לאחר מנוחה, הוסיף החוזה, כי לקחוהו לדין על שרצה לדחוק את הקץ, ונפסק דינו להיות מושלך ארצה. לולא המגיד מקוזניץ פרש כנף בגדו והורידו לארץ בנחת, כי אז לא היתה נשארת ממנו עצם אחת שלמה. ומכך למד להבין כי המגיד מקוז´ניץ כבר נפטר, וכי אינו בעולם הזה. לו היה יודע כי המגיד כבר אינו בין החיים, כי אז לא היה מתחיל במאמציו לגאולה. נפילת החוזה החלישה אותו במאד. ובחודש אדר נפל למשכב. ה"מתנגדים" משנודעו על "הנפילה", היו בטוחים כי יומו קרוב. בשמחתם הם שתו יין. ועל כך הגיב החוזה ואמר: בצאתי מן העולם, גם מים הם לא יוכלו לשתות... ואכן הוא הסתלק בתענית תשעה באב של אותה שנה. רבי מנדלי מרימנוב היחיד מאותה חבורה קדושה ששרד, אף הוא נפטר באותה שנה. ורמזו על אותה שנה לפי הכתוב "ארץ רעשה גם שמים נטפו" - רעש"ה בגימטריא תקע"ה. שבת שלום.
בעצם לא כ"כ סיפור. תשעה באב הוא יום הזכרון של הרב הקדוש רבי יעקב יצחק הלוי הורביץ המכונה "החוזה מלובלין". לפני כשלושה שבועות אמרתי, שבהזדמנות אספר מעניין הסתלקותו לגנזי מרומים. אז אוליי זו ההזדמנות: שנת תקע"ה [לפני 187 שנה], היתה שנה קשה במיוחד לו ולעולם החסידות. ובפרט בגלל "מעשה הנפילה". היה זה לאחר פטירת רבי לוי יצחק מברדיצ´ב, שהבטיח כי בבואו לעולם העליון לא ינוח ולא ישקוט עד אשר יבוא משיח צדקנו. נמנו וגמרו הרב הקדוש מקוזניץ, רבי מנדלי מרימנוב, החוזה מלובלין, רבי קלונימוס בעל ה"מאור ושמש" ורבי נפתלי מרופשיץ, להחיש את הגאולה ביום שמחת תורה. מעשה שטן הצליח. בערב חג הסוכות נפטר המגיד מקוז´ניץ. החוזה לא ידע על כך מאומה, למרות שעיניים צופיות למרחוק היו לו. חסידיו לא רצו להפריעו משמחת החג, ולכן לא סיפרו לו על כך. אצל רבי נפתלי מרופשיץ, פרצה דלקה באמצע שמחת התורה. לתוך בית מדרשו של ה"מאור ושמש", הושלכה אבן באמצע ההקפות. ואילו אצל החוזה מלובלין היתה ה"נפילה"... בטחונו ושמחתו של החוזה היו כה גדולים, עד שבאמצע ההקפות אמר: מובטחני שאם תהיה לנו שמחת תורה בשמחה, אזיי נזכה גם לתשעה באב שמח [שנזכה לגאולה השלימה]. עומד החוזה ליד הבימה, במרכז בית המדרש, כשבחיקו חבוק ספר תורה זעיר. אחוז שרעפים וכל מראהו אומר דבקות עילאית. ולפתע נכנס הוא לתוך מעגל הרוקדים, רוקד ומזמר. והנה ... הרבי הקדוש איננו, כולם מרקדים ואין חוזה... תוך כדי חיפושים, נמצא ספר התורה הזעיר, ללא כל שמירה כשהוא מונח על השולחן. מיד נזכרו כולם, כאשר אמר החוזה בערב שמיני עצרת, "שמרוני במאד, השגיחו עלי היטב הלילה. כחו של השטן חזק, המלחמה קשה מאד"... כל החלונות נעולים, פרט לחלון קטן בחדרו של הרבי. ורק לאחר חיפושים מתישים נשמעה אוושת אנחה שהגיעה מקרקע החצר. לשאלה "מי שם"? נשמע קולו של החוזה: "יעקב יצחק בן מאטיל, אויה לי, כי לא הגדתם לי שהמגיד מקוז´ניץ נפטר. בזמן ההקפות התגבר כוח השטן, עד שהשליכני מבעד לחלון שבחדרי בכוח גדול". לאחר מנוחה, הוסיף החוזה, כי לקחוהו לדין על שרצה לדחוק את הקץ, ונפסק דינו להיות מושלך ארצה. לולא המגיד מקוזניץ פרש כנף בגדו והורידו לארץ בנחת, כי אז לא היתה נשארת ממנו עצם אחת שלמה. ומכך למד להבין כי המגיד מקוז´ניץ כבר נפטר, וכי אינו בעולם הזה. לו היה יודע כי המגיד כבר אינו בין החיים, כי אז לא היה מתחיל במאמציו לגאולה. נפילת החוזה החלישה אותו במאד. ובחודש אדר נפל למשכב. ה"מתנגדים" משנודעו על "הנפילה", היו בטוחים כי יומו קרוב. בשמחתם הם שתו יין. ועל כך הגיב החוזה ואמר: בצאתי מן העולם, גם מים הם לא יוכלו לשתות... ואכן הוא הסתלק בתענית תשעה באב של אותה שנה. רבי מנדלי מרימנוב היחיד מאותה חבורה קדושה ששרד, אף הוא נפטר באותה שנה. ורמזו על אותה שנה לפי הכתוב "ארץ רעשה גם שמים נטפו" - רעש"ה בגימטריא תקע"ה. שבת שלום.
