סיפור לשבת

סיפור לשבת

זה קטע שכתבתי, מעניין אם יש עוד שהרגישו בצורה דומה את ההתפכחות בצורה כזאת, כאילו מישהו נתן לכם סטירה והשאיר אתכם המומים..(זה ארוך
למי שאין כח שיוותר מראש..) איך נטשת אותי, השארת אותי לבדי. לא שאלת אותי אם אסתדר, לא הכנת אותי להמשך, פשוט נטשת. לא השארת אחרייך סימנים, עקבות, קמת ועזבת, כאילו, כאילו לא היית שם מעולם.. זה היה עוד יום רגיל למדי, קמתי בבוקר התמתחתי כהרגלי, ופתאם הרגשתי משהו מוזר, המיטה.. היא ריקה, את אינך, חשבתי שאני בחלום, בסרט, חיפשתי בהלם אולי השארת פתק, מכתב, כלום.. חלל ריק בלתי מוסבר. קמתי סהרורי, מבולבל, לא מעכל, איך אמשיך את חיי בלעדייך? את, את שתמכת בי תמיד, את הובלת את חיי, החזקת אותי בכל מצב, את היית הכל בשבילי, ועכשיו, עכשיו לבד?! איך אוכל..?? קראתי בשמך, אולי את בסביבה, זעקתי, מעומק נשמתי.. ניסיתי, התחננתי.. לא הייתה תשובה.. את כבר לא היית, את אינך. ואז, צדו עיני את התזכורת באותיות קידוש לבנה עם שמי על המקרר.. התקרבתי בסקרנות.. דייט??!! דבר אחד אחרון עשית לפני שעזבת.. קבעת לי דייט!! בליינד דייט, ככה. לא השארת לי זמן להתאושש, לעכל, קבעת לי דייט.. אמת שהתלבטתי, היה לי קשה, כל כך התרגלתי אלייך, לא חשבתי לרגע על אהבה אחרת, אבל להישאר לבד, אחרי שעזבת, היה בלתי אפשרי.. ראיתי בזה מין משאלה אחרונה שביקשת, לפני שנעלמת, אין טעם שאסרב החלטתי, מה כבר יכול להיות.. אז הלכתי. הגעתי די מבולבל, הילכתי כמו שיכור, כאחד שחרב עליו עולמו, לא ציפיתי לכלום, לא חשבתי שתיתכן המשכיות.. אבל ממנה אי אפשר היה להתעלם.. היא ישבה שם, בנינוחות מדהימה, קסומה. היה בה הכל, כעס וצחוק, עצב וגם שמחה, מן שלווה מתפרצת יוקדת בעיניים. 'נעים מאד' היא אמרה לי, 'אני מציאות', נעים מאד, היא הציגה את עצמה ארוכות, בשבילי היא הייתה חדשה, הכל בה היה חדש, אבל היא, היה נראה כאילו היא מכירה אותי כל חיי, היא הסבירה לי שהיא ליוותה ותלווה אותי מהיום, לתמיד, הבטיחה להישאר נאמנה. ואז היא גילתה לי את הסוד, זה ששבר אותי.. 'אמונה', החברה שלך, לשעבר, שנטשה אותך.. הייתה רק אשליה.. אז הבנתי, היא, היא היתה שם תמיד, מושלמת אמיתית, ואני, אני התעלמתי, בגדתי בה, ועוד עם מי, עם אשליה, אשליה מקסימה, אבל.. אשליה. היום אני חי איתה, אתם לא תבינו, יש לה טעם שונה, אפי' הריח שונה, פשוט כזה, אמיתי כזה, כן, זה כל ההבדל.. אמיתי. מציאותי. שבת שלום.
 

משתוקק10

New member
יפה מאוד לכל השנה

אני מתחיל לחשוב: אולי עדיף שרק אנחנו (המיעוט הקטן הזה) נחיה עם המציאות, כך היא לא תבגוד בנו עם כל המדינה.
 
למעלה