סיפור לשבת

[א77]

סיפור לשבת

איך נעשה רבי משה בן מיימון - הרמב"ם, רופא החצר. כאשר בתו האהובה של מלך מצרים נפלה למשכב. לא הצליחו להעלות מזור לנסיכה, טובי הרופאים שהוזעקו למיטתה, במחלה מסתורית חלתה, ומיום ליום דעכה הנסיכה והלכה. בכל פינה בארמון, בולט היגון. ממדינות הים מגיעים רופאים ידועים, השבים על עקבותיהם עם סימן שאלה גדול על פניהם. והנסיכה חסרת הכרה בחדרה. בכי יגון ואנחה. שמעו של הרוקח היהודי המתגורר כאן במדינה הגיעה אל המלך, שחשב, אולי ננסה גם אותו. אבל רופאי מצרים מסיתים את המלך לבל יזמין את הרמב"ם. הרי הוא יהודי העוסק ברוחות שונות, ובכוחות מוזרים. הוא רק יכול להזיק לנסיכה. הרופאים חששו למעמדם, כאשר יגלה המלך גדלותו של הרמב"ם. עוברים להם עוד מספר ימים, כשמצבה החמור בלאו הכי, של הנסיכה מידרדר והולך. בלית ברירה, הזעיק המלך את המומחה האחרון בתבל ומלואה, שעדיין לא בדק את הנסיכה. אותו מומחה מתגורר כאן במדינתו, מרחק של שעה נסיעה. אבל... תנאי התנה איתו המלך. אתן לך לרפאות את בתי בתנאי כי לא תיכנס אליה ולא תראה אותה. הרי חושש המלך מהרוחות והכוחות הבלתי קונבנציונליים של הרוקח היהודי, כפי שהזהירוהו רופאי החצר. הא כיצד?! חוט ארוך ייקשר לזרועה של הנסיכה הגוססת במיטתה. כשקצהו השני של החוט הארוך יגיע עד להיכל. מעבר לדלת החדר. הדלת נעולה. והרמב"ם ינסה להריח את החוט, ויקבע לפי כך את מחלתה... וזאת למודעי: ידוע היה הרמב"ם בזהותו מחלות לפי ריח. הרמב"ם ענה בחיוב. הסכים הוא להריח את קצהו של החוט הארוך, כשכלל אינו ניצב ליד החולה, הוא אינו רואה את החולה. בשעה היעודה, ניצב הרמב"ם לפני מלך מצרים, ויחדיו ניגשים הם לאותו היכל, שם קבועה דלת הכניסה לחדר הנסיכה החולה. ניצבים הם ליד הדלת, ואז מוגש קצה החוט להרמב"ם, שמקרבו לאפו. הרמב"ם מהרהר קמעא, ושוב מריח, ושוב מהרהר, עד כי הוא קובע בפסקנות: כבוד המלך ירום הודו. מחלתה של בתך הנסיכה היא, בעוז רצונה ועוצם תאוותה לטרוף עכבר... מה?! מקשה המלך, כשהוא חושב כי הנה צדקו יועציו הרופאים לבל יתפתה לאותו רופא יהודי. ובזעמו, נכנס הוא בפתע לחדר הנסיכה. ו...הנה. קצהו השני של החוט קשור לרגלה של חתולה, שנקשרה אי שם בתוך החדר. רופאי החצר שלא זלזלו בידיעותיו של הרמב"ם מצאו להם פתרון, להוליך שולל את המלך. אבל שלא כתכניתם, נכנס המלך לחדר וגילה את מעלליהם. ומאז נעשה רבי משה בן מיימון הרמב"ם לרופא החצר, כמובן לא לפני שהשקה לבת המלך, בסמים שרקח, עד אשר החלימה. שבת שלום ומבורך ורפואה שלימה לכל הפצועים בתוך שאר חולי ישראל, אמן

 

[זיסער]

סיפור לשבת נוסף ))

היות וכבר הזכרנו את מעז´יבוז´ ובנוסף ר´ א77 אוהב בתי כנסת אז הנה סיפור גם לשבת גם על מעז´יבוז´ וגם על בתי כנסת... על הנסיבות שהביאו את הבעש"ט הקדוש למעז´יבוז´ מספר הרב ר´ יוסקי ממעז´יבוז´ בן הרה"צ ר´ דוד´ל בנו של ה"דגל מחנה אפרים" נכד הבעש"ט הק´. ר´ יוסקי זה נהנה מאימונם המלא של קהל החסידים במעז´יבוז´, מאחר והיה תלמיד חכם ובר-אוריין, איש אמת ודייקן מופלג בלשון רבותיו. סיפור זה סיפר הוא בשם סבו הרה"ק ר´ משה חיים אפרים מסדליקוב בעל "דגל מחנה אפרים". בעיר מעז´יבוז´ חי בעת ההיא איש נכבד ועתיר נכסים ושמו "ר´ בעריש ביעלאיא אוס". ברשותו של ר´ בעריש היתה חנות גדולה לממכר אריגים, ותורה וגדולה התאחדו על שלחנו. כי מלבד היותו עשיר ובעל בעמיו, היה הוא איש ירא אלקים ותלמיד חכם מופלג. את רוב עיתותיו הקדיש ר´ בעריש ללימוד התורה, ואילו חנותו הגדולה נוהלה בידי אישתו. כאמור, כבר נתפרסמה אז גדולת הבעש"ט, אך ר´ בעריש לא נמנה על עדת חסידיו ואף לא נסע אליו מעולם. ברם, זוגתו הצדקנית נסעה מפעם לפעם אל העיר ברודי לצרכי מסחר שונים. ובכל פעם היתה נפנית אל העיר טלוסט הסמוכה, על מנת לקבל את ברכתו של הבעש"ט. דבריו הקדושים עשו פרי, מסחרם הצליח מאוד ועשרם הלך וגדל. ויקר מקרה ואדון העיר מעז´יבוז´ (ככל הנראה היה זה הנסיך אוגוסטוס אלכסנדר צ´ארטורייסקי=הערת העורך) החליט למכור את רבנות העיר לכל המרבה במחיר. אשתו הצדקנית של ר´ בעריש, שמחה על מציאה זו כמוצאת שלל רב, ומבלי להיוועץ באיש קנתה את הרבנות עבור בעלה. הרב בעריש ביעלאיא אוס קיבל כתב מינוי כתוב וחתום בידי אדוני העיר, ונטל על שכמו לשאת בעול הרבנות של מעז´יבוז´. ימים ספורים לאחר שהחל לשמש ברבנות העיר, נפל ר´ בעריש למשכב. בהיותו בעל אמצעים הזעיקה זוגתו הצדקנית את טובי המומחים, אך כל הרופאים שנקראו אל מיטתו קצרה ידם מלהושיע. משראתה זוגתו כי כלתה אל בעלה הרעה, החלה לדבר על לבו שישים פעמיו לטלוסט לחלות את פני הבעש"ט, שיעתיר בעדו תפילה ושב ורפא לו. אך ר´ בעריש אטם אזנו משמוע וסירב בכל תוקף לקבל את דבריה. זוגתו לא חדלה מלהפציר בו, אך ר´ בעריש בשלו; "אין הוא מאמין כלל וכלל ב"מחולל ניסים" זה, ויעדיף למות ממחלתו מאשר לנסוע אליו..." מצבו של ר´ בעריש החמיר מיום ליום ובאחד הימים משגברה מחלתו, הפטיר הוא לעבר אשתו; "אם כה עזה אמונתך ב"בעל שם" הלזה, סעי אליו בעצמך ותני לו פדיון נפש שיתפלל בעדי." תחילה סירבה האשה לנסוע לבדה, אך בראותה שכלו כל הקיצין ואין מזור לחליו, הביעה היא את הסכמתה לנסוע בלעדיו. אך תנאי התנתה עמו, שיאות לתת לה "תקיעת כף" כי כל אשר ידבר אליו הבעש"ט יעשה - ולא יפיל דבר מכל אשר יאמר אליו. בצר לו, קיבל ר´ בעריש את דבריה וזוגתו שמה את פעמיה ללא שהיות, אל חצרו של הבעש"ט. עם הגיעה לטלוסט שטחה היא בפני רבנו הקדוש דברים כהוייתן, ובדמעות שליש חילתה את פניו שיתפלל בעד בעלה. משכילתה לדבר השיב לה הבעש"ט; כי על מנת להביא מזור ומרפא לתחלואי בעלה, שומה עליו לנסוע למעז´יבוז´ ולבקר את החולה. ללא אומר ודברים שכרה האשה עגלה עבור הבעש"ט, ונסעה עמו העירה. עם הגיעם למעז´יבוז´, קידמה את פניהם הידיעה כי שעותיו של ר´ בעריש קרובות והוא שוכב גוסס על ערש דווי... נתכרכמו פניו של הבעש"ט והוא נשאר יושב על העגלה. כעבור רגעים מספר ירד הוא מעגלתו וניגש אל פתח הבית. עם הגיעו אל מפתן הדלת הניח הבעש"ט את ידו על המזוזה, והיישיר את מבט עיניו הטהורות בפניו של החולה. לאחר שהשתהה כך במשך זמן מועט - מבלי להניד עפעף - פנה הוא אל ר´ בעריש בתמיהה; "ר´ בעריש, כך מקבלים אורחים?! - הלא צריך לתת שלום לאורח!!!". במאמצים עילאיים הושיט ר´ בעריש את יד ימינו, אך הבעש"ט המשיך ליסרו במילים; "בשכיבה?! - כלום מן הנימוס הוא ליתן שלום בשכיבה?!". - התאמץ ר´ בעריש והתיישב על מיטתו. רבנו התיישב מולו, ולאחר שהיה קלה נענה ואמר; "הרב ר´ בעריש! - ידוע תדע כי יש עליך שלשה קטרוגים בשמים! - האחד משום מה נעשית רב? - אינך צריך להיות רב! - אך כנגד זה יש עצה, תוכל לוותר על הרבנות. את הקטרוג השני איני זוכר ולכן גם אני איני יודע. ואילו הקיטרוג השלישי הוא, על שהזנחת את ביהמ"ד הישן. ולמרות שבנית בית מדרש חדש במקומו, אף על פי כן בא ביהמ"ד הישן - בו התפללו קרוב לשלֹש מאות שנה - בקובלנא לפני בית הדין של מעלה, כי יכול היה לקבל תפילות ישראל עוד שנים רבות.הוסיף הבעש"ט והטעים את דבריו; "ידוע כי בית מדרש זה, מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה, וראוי ונכון שירבו שמה תפילות ישראל. כנגד קיטרוג זה אין כל עצה בידי כי אם להעתיק את מקום מגורי אל עירכם מעז´יבוז´". כשמוע ר´ בעריש את הדברים, גילה הוא מיד את דעתו לנוכחים במקום, כי מוותר הוא על הרבנות. ואכן אט אט הוטב מצבו, ותוך ימים אחדים שב ר´ בעריש לאיתנו והבריא לחלוטין. ואילו הבעש"ט קיים אף הוא את חלקו, התיישב בעיר מעזיבוז´ וקבע מקום לתפילתו בביהמ"ד הישן עד הסתלקותו. ועד היום נקרא שמו של בית המדרש "בית מדרשו של הבעש"ט". (פורסם בקובץ התורני "שפתי צדיקים" גליון ט´ ע"י ר´ ברוך דרוביטשער)

 

[א77]

תודה תודה, הרי יודע הנך מה שאומרים

על מעשי צדיקים...