סיפור לשבת
מניין המגילה הזו ? סבי זכרונו לברכה, עבר את כל גלגולי ומוראות השואה. ברשותו היתה מגילת אסתר נהדרת ומהודרת. גובהה 28 מילימטרים בלבד. גלולה היא על מוט עשוי כסף טהור, באורך של כ7.5 ס"מ. כך שבכל צד מזדקר לו המוט [עצי חיים] מהמגילה, כ2 ס"מ. למגילה, פרוכת אדומה. המוצמדת אליה יריעה כעין כוכב או מגן דוד. עליו כתוב בדיו שחורה "ירושלים" וגם שנת ייצור. משהו כלפני 200 שנה בקירוב. באחד מהתגלגלויותיו של סבי ז"ל בשנות הזעם. הבחין בילד קטון המילל. והאם דאב עליה לבה. עד שהוציאה מפיה אנחתה בשם המפורש: מנין אקח לך מחמדי לחם במקום זה וברגע זה?! שואלת היא את בנה, המסרב (ואולי אינו יכול) להבין ולקבל תשובתה. ואז סבי ז"ל שולף מחיקו את מנת לחמו הזעומה עליה שומר הוא מכל משמר. נותן הוא לאמא את אוצרו זה. והיא ממאנת להאמין? הממממממ, אבל זה שלך?! והוא בשלו, קחי ותני לבנך הרעב, עד כי ישבע. נוטלת היא את הלחם ובמקביל מוציאה היא מחיקה מגילה עטופה מוסתרת ומוצנעת. נותנת היא לסבי ואומרת. קח ! סבי נוטל, מבין הוא למשמעות רצונה של האשה לגמול. בירושה זו לנו מדורות, ולדעתי טוב אעשה אם מגילה זו תעבור לידי אדם כמוך... אומרת היא לסבא ז"ל. כשנגזר על סבי שיינצל ויעבור את השואה האיומה יחד עם זוגתו סבתי ע"ה, ויחד עם יבדלו לחט"א כל ילדיו (כמעט כולם זאטוטים היו אז). נגזר על מגילה זו להיכלל עם כל המשפחה הזו, להבדל לחיים טובים אמן. לאחר שנים, איתר סבי ז"ל את בן האשה, ששימש כשופט בשם פריד. וסבי בא להשיב את הפקדון. והשופט בשלו: אין זה פקדון. זה שלך... לדעת השופט, אמנם ערכה של המגילה רב. ברם ערכה של פת לחם באותו המקום ובאותה השעה דאז, רב לאין ערוך... שבת שלום בתמונה המצורפת: "אפוד" שנתפר מיריעות ספר תורה, ע"י חייט יהודי בפקודת קצין אס אס. לבוש באפוד זה טייל לו "להכעיס" אותו קצין ימח שמו, לעיני אסיריו מעוניו היהודים הי"ד. ניתן להבחין בברור מה שאותו קצין לא ידע, כי מכל יריעות הספר תורה, בחר החייט לתפור אפוד זה, דווקא מפרשת הנקמה :"הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום וכפר אדמתו עמו" וכו´
מניין המגילה הזו ? סבי זכרונו לברכה, עבר את כל גלגולי ומוראות השואה. ברשותו היתה מגילת אסתר נהדרת ומהודרת. גובהה 28 מילימטרים בלבד. גלולה היא על מוט עשוי כסף טהור, באורך של כ7.5 ס"מ. כך שבכל צד מזדקר לו המוט [עצי חיים] מהמגילה, כ2 ס"מ. למגילה, פרוכת אדומה. המוצמדת אליה יריעה כעין כוכב או מגן דוד. עליו כתוב בדיו שחורה "ירושלים" וגם שנת ייצור. משהו כלפני 200 שנה בקירוב. באחד מהתגלגלויותיו של סבי ז"ל בשנות הזעם. הבחין בילד קטון המילל. והאם דאב עליה לבה. עד שהוציאה מפיה אנחתה בשם המפורש: מנין אקח לך מחמדי לחם במקום זה וברגע זה?! שואלת היא את בנה, המסרב (ואולי אינו יכול) להבין ולקבל תשובתה. ואז סבי ז"ל שולף מחיקו את מנת לחמו הזעומה עליה שומר הוא מכל משמר. נותן הוא לאמא את אוצרו זה. והיא ממאנת להאמין? הממממממ, אבל זה שלך?! והוא בשלו, קחי ותני לבנך הרעב, עד כי ישבע. נוטלת היא את הלחם ובמקביל מוציאה היא מחיקה מגילה עטופה מוסתרת ומוצנעת. נותנת היא לסבי ואומרת. קח ! סבי נוטל, מבין הוא למשמעות רצונה של האשה לגמול. בירושה זו לנו מדורות, ולדעתי טוב אעשה אם מגילה זו תעבור לידי אדם כמוך... אומרת היא לסבא ז"ל. כשנגזר על סבי שיינצל ויעבור את השואה האיומה יחד עם זוגתו סבתי ע"ה, ויחד עם יבדלו לחט"א כל ילדיו (כמעט כולם זאטוטים היו אז). נגזר על מגילה זו להיכלל עם כל המשפחה הזו, להבדל לחיים טובים אמן. לאחר שנים, איתר סבי ז"ל את בן האשה, ששימש כשופט בשם פריד. וסבי בא להשיב את הפקדון. והשופט בשלו: אין זה פקדון. זה שלך... לדעת השופט, אמנם ערכה של המגילה רב. ברם ערכה של פת לחם באותו המקום ובאותה השעה דאז, רב לאין ערוך... שבת שלום בתמונה המצורפת: "אפוד" שנתפר מיריעות ספר תורה, ע"י חייט יהודי בפקודת קצין אס אס. לבוש באפוד זה טייל לו "להכעיס" אותו קצין ימח שמו, לעיני אסיריו מעוניו היהודים הי"ד. ניתן להבחין בברור מה שאותו קצין לא ידע, כי מכל יריעות הספר תורה, בחר החייט לתפור אפוד זה, דווקא מפרשת הנקמה :"הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום וכפר אדמתו עמו" וכו´
