nobodys girl
New member
סיפור לראש השנה
שלום, הלכתי קצת לאיבוד בשבועיים האחרונים בגלל הלימודים, אבל עושה רושם שעכשיו השתלטתי על העסק ואני אשוב לעיתים קרובות יותר. בינתיים גם מונתה מנהלת חדשה, אז ברכותיי! אני אדוה, שורצת פה מהיום הראשון. בת 16 וקצת, פ"ת.. ועוד פרטים לא חשובים כאלה נשמור לאחר כך. רציתי לספר לכם משהו. זואי, הכלבה שלי, נפגעה ביום שלישי שעבר על ידי מכונית. היום נפתחו כמה תפרים בכף הרגל, ובשעה שש וחצי מיהרתי לוטרינר. הגעתי אליו לקראת רבע לשמונה. הפרטים הקטנים של מי מה ומו היה זה ממש לא חשוב. מה שאני חותרת אליו קרה הרבהה אחר כך. יצאנו מהמרפאה, הלכנו והלכנו ואז התחבושת נפלה. המרפאה הייתה רחוקה יותר מהתחנת אוטובוס ואנחנו היינו הלקוח האחרון ליום, והכלבה יללה מכאבים ככה שהיה לי נורא דחוף להגיע הביתה ללת לה משכך כאבים. בקיצור, התחבושת נופלת, זואי על כל העשרים קילו שלו מתיישבת על הריצפה ולא מוכנה לזוז, רק מתחילה ללקק את הפצע. ושם אני יושבת, באמצע אחד הרחובות הראשיים של העיר, על הריצפה, בוכה בהיסטוריה, מנסה להחזיר את התחבושת לרגל וזה בלתי אפשרי. והכלבה בוכה, ואני בוכה, והיא מדממת עלי ואין לי מושג מה לעשות. חצי שעה ישבתי ובכיתי לפני שהצלחתי לעשות משהו. חצי שע ואף אחד לא עצר להציע לי עזרה. אפילו לא איש אחד. בצעד נואש רוקנתי את התיק, ומצאתי גומיית שיער וממחטה מצ'וקמקקת וצמר גפן, עטפתי את הרגל שלה, הרמתי את העשרים קילו (חצי ממני!!) בידיים והתחלתי ללכת לתחנת האוטובוס. כשעלינו לאוטובוס התחבושת המאולתרת שלי התפרקה. תחנה אחת אחרינו עולה אישה עם כזאת עגלה של שוק. היא פשוט באה להכנס לאוטובוס, וזואי שוכבת באמצע המעבר ובוכה. ואני אומרת לה שתחכה שנייה, ורגע, ואני אסדר את זה ואזוז. והיא מתחילה לצרוח וכאלה, ואני שוב נכנסת להיסטריה מוחלטת ומתחילה לבכות ולצרוח עליה. ואז היא עושה מעשה לא יאומן, פשוט גוררת את העגלה מעל הכלבה. רק אלוהים יודע איך לא קמתי והכנסתי לה סטירה. בקיצור קטנטונת שוכבת במעבר, ואני גוררת אותה אלי, והיא כבר ממש הרוסה מכל הסיפור הזה.. ואז באה נערה אחת, בת 14-15 כזה, והיא אומרת לי ש"מותק אל תבכי" ומעודדת אותי, ועוזרת לי לחבוש את הכלבה. וא ראיתי אותה קודם, ובטח לא אראה אותה שוב. אבל היא סתם, חצי שעה בנסיעה ישבה וליטפה לי את היד ואמרה כמה שהכל יהיה בסדר. ורק שתדעו שאף פעם לא עשו בשבילי כזה דבר יפה. וזה כל כך מחמם את הלב. אז.. תודה לאותה בחורה, אפילו שבטח אני לא אמצא אותה בחיים.
שלום, הלכתי קצת לאיבוד בשבועיים האחרונים בגלל הלימודים, אבל עושה רושם שעכשיו השתלטתי על העסק ואני אשוב לעיתים קרובות יותר. בינתיים גם מונתה מנהלת חדשה, אז ברכותיי! אני אדוה, שורצת פה מהיום הראשון. בת 16 וקצת, פ"ת.. ועוד פרטים לא חשובים כאלה נשמור לאחר כך. רציתי לספר לכם משהו. זואי, הכלבה שלי, נפגעה ביום שלישי שעבר על ידי מכונית. היום נפתחו כמה תפרים בכף הרגל, ובשעה שש וחצי מיהרתי לוטרינר. הגעתי אליו לקראת רבע לשמונה. הפרטים הקטנים של מי מה ומו היה זה ממש לא חשוב. מה שאני חותרת אליו קרה הרבהה אחר כך. יצאנו מהמרפאה, הלכנו והלכנו ואז התחבושת נפלה. המרפאה הייתה רחוקה יותר מהתחנת אוטובוס ואנחנו היינו הלקוח האחרון ליום, והכלבה יללה מכאבים ככה שהיה לי נורא דחוף להגיע הביתה ללת לה משכך כאבים. בקיצור, התחבושת נופלת, זואי על כל העשרים קילו שלו מתיישבת על הריצפה ולא מוכנה לזוז, רק מתחילה ללקק את הפצע. ושם אני יושבת, באמצע אחד הרחובות הראשיים של העיר, על הריצפה, בוכה בהיסטוריה, מנסה להחזיר את התחבושת לרגל וזה בלתי אפשרי. והכלבה בוכה, ואני בוכה, והיא מדממת עלי ואין לי מושג מה לעשות. חצי שעה ישבתי ובכיתי לפני שהצלחתי לעשות משהו. חצי שע ואף אחד לא עצר להציע לי עזרה. אפילו לא איש אחד. בצעד נואש רוקנתי את התיק, ומצאתי גומיית שיער וממחטה מצ'וקמקקת וצמר גפן, עטפתי את הרגל שלה, הרמתי את העשרים קילו (חצי ממני!!) בידיים והתחלתי ללכת לתחנת האוטובוס. כשעלינו לאוטובוס התחבושת המאולתרת שלי התפרקה. תחנה אחת אחרינו עולה אישה עם כזאת עגלה של שוק. היא פשוט באה להכנס לאוטובוס, וזואי שוכבת באמצע המעבר ובוכה. ואני אומרת לה שתחכה שנייה, ורגע, ואני אסדר את זה ואזוז. והיא מתחילה לצרוח וכאלה, ואני שוב נכנסת להיסטריה מוחלטת ומתחילה לבכות ולצרוח עליה. ואז היא עושה מעשה לא יאומן, פשוט גוררת את העגלה מעל הכלבה. רק אלוהים יודע איך לא קמתי והכנסתי לה סטירה. בקיצור קטנטונת שוכבת במעבר, ואני גוררת אותה אלי, והיא כבר ממש הרוסה מכל הסיפור הזה.. ואז באה נערה אחת, בת 14-15 כזה, והיא אומרת לי ש"מותק אל תבכי" ומעודדת אותי, ועוזרת לי לחבוש את הכלבה. וא ראיתי אותה קודם, ובטח לא אראה אותה שוב. אבל היא סתם, חצי שעה בנסיעה ישבה וליטפה לי את היד ואמרה כמה שהכל יהיה בסדר. ורק שתדעו שאף פעם לא עשו בשבילי כזה דבר יפה. וזה כל כך מחמם את הלב. אז.. תודה לאותה בחורה, אפילו שבטח אני לא אמצא אותה בחיים.
