סיפור לקראת שבת
היא : "מה רצית? " אני: "מה עם ערב טוב קודם? " היא : "אני יודעת שהבן שלי אצלך ושאתה מנסה לדחוף את האף. לא מתאים לי. " אני : "החברות שלנו התחילה כי דחפתי את האף לאן שלא צריך.להזכיר לך? " היא: "הנה זה בא. מה אתה רוצה? " אני: "מה קרה? " היא: "הוא השאיר לי מכתב שהוא הומו " אני : "הוא עדיין הבן שלך. לא פשוט לו" היא: "הוא כבר שנתיים אוהב בולבולים ולי, לאמא שלו, הוא לא סיפר" אני : " רגע ... על מה את כועסת. על זה שהוא הומו או על זה שהוא לא סיפר לך" היא: "למה הוא לא סיפר לי??? " אני: "את יודעת. זה לא תמיד קל לספר דבר כזה..." היא : " שנתיים אני רואה אותו נעלם לי מול הענייים וכל פעם שנסיתי להבין, הוא התחמק. שנתיים. מה הוא חשב שאני אעשה לו אם יספר לי? " אני : "אולי נבהל . אולי לא רצה לאבד אותך?" היא: "אני נשאתי את הכלבלב הזה תשעה חודשים. 48 שעות של צירים עד שהחליט למתאים לו לצאת מהכוס של האמא שלו . וכשהוא נפצע בתאונת דרכים, מי ישב ליד המיטה שלו ימים ולילות ? אני: "נו..." היא: "אז מה הוא חשב לעצמו? שאם יגלה לי שהוא אוהב בולבולים אז אני אוותר עליו. ככה הוא מכיר אותי? " אני: "נער שמגלה דבר כזה על עצמו, לפעמים הוא אפילו לא מכיר את עצמו" היא : "זה לא תירוץ. הוא צריך היה לדעת מי אני" אני : "אז הוא טעה. מה עכשיו? " היא: "עד שהוא לא מתנצל אני לא מדברת איתו" אני: "טוב. הוא פה לידי. הוא יתנצל" היא: "לא . איך הוא יתנצל ואני לא מדברת אתו? " אני : "הגידי. מה את רוצה ממני? " היא : "אני ? אתה הקרציה שהתקשר אליי!" אני : "סיימת? " היא: "ממש לא. אני רק התחלתי." אני : "את לא חושבת שאת מגזימה? " היא : "לא. אם אוהבים, צריך לספר הכל. אם לא מספרים זה כאילו שלא סומכים" אני : "הגידי. גדי – זה שהיה הסגן שלי. איך הוא היה?" היא : "מה פתאום נזכרת בו עכשיו? " אני : "תמיד רציתי לדעת מה אבד לכם במכולה של החרמוניות. עכשיו כשמוכרחים לספר למי שאוהבים, הגיע הזמן. לא? " היא : " עבר זמנו. בטל קורבנו" אני : "אז אני מבין שהיו שם הרבה קורבנות. מעניין.... " היא : "מטומטם. איפה הבן שלי. " אני : "פה " היא : "תגיד לו שאני באה לקחת אותו ? אני : "מה קרה? עבר לך? " היא : "עוד לא. אבל מפחיד אותי שהוא עם מטומטם כמוך" אני : "תודה. גם אני אוהב אותך" היא : "יופי. עוד עשרים דקות אני מגיעה" אני : " אפשר לבקש משהו? " היא : "מה? " אני : "שתביאי בוריקאס מעמיקם. אחד פטריות. אחד תרד ואחד,רגע.... גבינה בולגרית." היא : "כמה אתם שם? " אני : "שנינו ודניאל" היא : "מי זה דניאל? " אני: "החבר שלו " היא: "מה ? ... תגיד לו שאני מכניסה לו את כל הדברים לארגזים והוא עובר לגור אצלך" אני : "מה עכשיו? " היא : "אם הוא הביא את החבר שלו קודם אליך ולא לאמא שלו- הוא עובר לגור אצלך" אני :" אולי באמת עדיף. להיות עם פסיכית כמוך זה לא הכי בריא. חוץ מזה, הוא חמוד " היא: "חמוד כמו שהבן של החברה שלך אמור להיות או חמוד כמו אלא שאתם אוספים אני לא יודעת איפוא? " אני : "הוא חמוד כמו הבן שהחברה הפסיכית שלי סילקה מהבית כדי שכל מיני אוהבי חמודים יוכלו ליהנות מחמודותיו" היא : "תישמר לך. אם מישהו ייגע בילד שלי, אני עושה מהביצים שלך עגילים " אני : "חשבתי שלא אכפת לך" היא : "אל תנסה אותי. שלא תיפול שערה אחת מעל ראשו" אני : "תגידי? מה אני אמא שלו ?" היא : "ממלא מקום. עד שאני אירגע" אני: "ומתי זה יקרה?" היא : "עוד עשרים דקות. אבל תשכחו מהבורקאסים. לא מגיע לכם" אני : "את אישה רעה. בגללך הפכתי להיות הומו" היא: "אמרתי לך שאתה מטומטם ? אני : "אולי. לא ממש הקשבתי לך" היא : "אוף. אתה מתיש אותי" אני : "את באה? " היא : "כן" אני : "ומה עם הבוריקאסים? " היא : "אביא. אין לי כח בשבילך" אני : "ככה אני אוהב אותך. רציונאלית ומפוקחת. ביי " היא : "מה זה ביי. לא סיימתי" אני : "נמשיך כשתבואי עם הבוריקאסים" והיא באה. אחרי כמה ימים הבן שלה התקשר להגיד לי שהוא כזה דפוק ואיך הפסיד את אמא שלו יותר משנתיים.
היא : "מה רצית? " אני: "מה עם ערב טוב קודם? " היא : "אני יודעת שהבן שלי אצלך ושאתה מנסה לדחוף את האף. לא מתאים לי. " אני : "החברות שלנו התחילה כי דחפתי את האף לאן שלא צריך.להזכיר לך? " היא: "הנה זה בא. מה אתה רוצה? " אני: "מה קרה? " היא: "הוא השאיר לי מכתב שהוא הומו " אני : "הוא עדיין הבן שלך. לא פשוט לו" היא: "הוא כבר שנתיים אוהב בולבולים ולי, לאמא שלו, הוא לא סיפר" אני : " רגע ... על מה את כועסת. על זה שהוא הומו או על זה שהוא לא סיפר לך" היא: "למה הוא לא סיפר לי??? " אני: "את יודעת. זה לא תמיד קל לספר דבר כזה..." היא : " שנתיים אני רואה אותו נעלם לי מול הענייים וכל פעם שנסיתי להבין, הוא התחמק. שנתיים. מה הוא חשב שאני אעשה לו אם יספר לי? " אני : "אולי נבהל . אולי לא רצה לאבד אותך?" היא: "אני נשאתי את הכלבלב הזה תשעה חודשים. 48 שעות של צירים עד שהחליט למתאים לו לצאת מהכוס של האמא שלו . וכשהוא נפצע בתאונת דרכים, מי ישב ליד המיטה שלו ימים ולילות ? אני: "נו..." היא: "אז מה הוא חשב לעצמו? שאם יגלה לי שהוא אוהב בולבולים אז אני אוותר עליו. ככה הוא מכיר אותי? " אני: "נער שמגלה דבר כזה על עצמו, לפעמים הוא אפילו לא מכיר את עצמו" היא : "זה לא תירוץ. הוא צריך היה לדעת מי אני" אני : "אז הוא טעה. מה עכשיו? " היא: "עד שהוא לא מתנצל אני לא מדברת איתו" אני: "טוב. הוא פה לידי. הוא יתנצל" היא: "לא . איך הוא יתנצל ואני לא מדברת אתו? " אני : "הגידי. מה את רוצה ממני? " היא : "אני ? אתה הקרציה שהתקשר אליי!" אני : "סיימת? " היא: "ממש לא. אני רק התחלתי." אני : "את לא חושבת שאת מגזימה? " היא : "לא. אם אוהבים, צריך לספר הכל. אם לא מספרים זה כאילו שלא סומכים" אני : "הגידי. גדי – זה שהיה הסגן שלי. איך הוא היה?" היא : "מה פתאום נזכרת בו עכשיו? " אני : "תמיד רציתי לדעת מה אבד לכם במכולה של החרמוניות. עכשיו כשמוכרחים לספר למי שאוהבים, הגיע הזמן. לא? " היא : " עבר זמנו. בטל קורבנו" אני : "אז אני מבין שהיו שם הרבה קורבנות. מעניין.... " היא : "מטומטם. איפה הבן שלי. " אני : "פה " היא : "תגיד לו שאני באה לקחת אותו ? אני : "מה קרה? עבר לך? " היא : "עוד לא. אבל מפחיד אותי שהוא עם מטומטם כמוך" אני : "תודה. גם אני אוהב אותך" היא : "יופי. עוד עשרים דקות אני מגיעה" אני : " אפשר לבקש משהו? " היא : "מה? " אני : "שתביאי בוריקאס מעמיקם. אחד פטריות. אחד תרד ואחד,רגע.... גבינה בולגרית." היא : "כמה אתם שם? " אני : "שנינו ודניאל" היא : "מי זה דניאל? " אני: "החבר שלו " היא: "מה ? ... תגיד לו שאני מכניסה לו את כל הדברים לארגזים והוא עובר לגור אצלך" אני : "מה עכשיו? " היא : "אם הוא הביא את החבר שלו קודם אליך ולא לאמא שלו- הוא עובר לגור אצלך" אני :" אולי באמת עדיף. להיות עם פסיכית כמוך זה לא הכי בריא. חוץ מזה, הוא חמוד " היא: "חמוד כמו שהבן של החברה שלך אמור להיות או חמוד כמו אלא שאתם אוספים אני לא יודעת איפוא? " אני : "הוא חמוד כמו הבן שהחברה הפסיכית שלי סילקה מהבית כדי שכל מיני אוהבי חמודים יוכלו ליהנות מחמודותיו" היא : "תישמר לך. אם מישהו ייגע בילד שלי, אני עושה מהביצים שלך עגילים " אני : "חשבתי שלא אכפת לך" היא : "אל תנסה אותי. שלא תיפול שערה אחת מעל ראשו" אני : "תגידי? מה אני אמא שלו ?" היא : "ממלא מקום. עד שאני אירגע" אני: "ומתי זה יקרה?" היא : "עוד עשרים דקות. אבל תשכחו מהבורקאסים. לא מגיע לכם" אני : "את אישה רעה. בגללך הפכתי להיות הומו" היא: "אמרתי לך שאתה מטומטם ? אני : "אולי. לא ממש הקשבתי לך" היא : "אוף. אתה מתיש אותי" אני : "את באה? " היא : "כן" אני : "ומה עם הבוריקאסים? " היא : "אביא. אין לי כח בשבילך" אני : "ככה אני אוהב אותך. רציונאלית ומפוקחת. ביי " היא : "מה זה ביי. לא סיימתי" אני : "נמשיך כשתבואי עם הבוריקאסים" והיא באה. אחרי כמה ימים הבן שלה התקשר להגיד לי שהוא כזה דפוק ואיך הפסיד את אמא שלו יותר משנתיים.