סיפור [ללא שם עדיין]
- פותח הנושא f r a n
- פורסם בתאריך
אם כך צדקתי, ואין בסיפור שום דבר
שיכול לרמוז על יחסים אלו ואחרים. היכרות מפורום קודם, האם את במגמה של "לעקוב"? או שבמקרה את נהנית להיות פעילה גם בפורום הזה, תוך כדי מתן תגובות לדברים שלי, גוזלה, ושל פראן בלבד...?? סתם מתעניינת... (הייתי שולחת במסר אישי, אבל את אורחת בפורום, ועל כן זה נעשה דרכו.) לגבי שאלתך, ההמשך כתוב והוא יבוא.... בגירסתו ובזמנו. האם הגירסה אמיתית או לא??? תאלצי להישאר עם הספק... (אני אוהבת מתח )
שיכול לרמוז על יחסים אלו ואחרים. היכרות מפורום קודם, האם את במגמה של "לעקוב"? או שבמקרה את נהנית להיות פעילה גם בפורום הזה, תוך כדי מתן תגובות לדברים שלי, גוזלה, ושל פראן בלבד...?? סתם מתעניינת... (הייתי שולחת במסר אישי, אבל את אורחת בפורום, ועל כן זה נעשה דרכו.) לגבי שאלתך, ההמשך כתוב והוא יבוא.... בגירסתו ובזמנו. האם הגירסה אמיתית או לא??? תאלצי להישאר עם הספק... (אני אוהבת מתח )
לכעוס???
למה שאני אבזבז את העצבים עליך?? רק מתעניינת למה את מרגישה צורך לעקוב אחר ההתרחשויות... את נמצאת פה, ולעיתים מסמנת: "תזהרו, אני פה..." את נמצאת פה כאילו כדי לעקוץ בהזדמנויות שנוצרות לך... מעניין אותי לדעת למה את עושה את זה?? כל כך משעמם לך בחיים שאת מנסה למצא עניין בחיים ובעולמות אחרים, שלא!!! שייכים לך....??? סתם רוצה לדעת... לא להעיק, לא להציק, פשוט לדעת, להבין, מה היא הסיבה שבגללה את עושה את זה.... להבין מה גורם לך להרגיש השופטת... איזו פסיקה מעניינת: "יחסים מעוותים".... מי הביא לך את הכלים ואת הדעת שבעזרתם את יכולה לקבוע מהם יחסים "ישרים", ומהם יחסים "מעוותים"??? כי אולי גם אני אקח שם את הקורס... הוא שימושי, לא??? ככה לעבור בין הפורומים, לשמוע סיפורים, ולקבוע מהם יחסים נורמלים, ומהם יחסים מעוותים..... האם שמעת אי פעם על ה אהבה ? על היותה רגש שמציף בלא יכולת שליטה, שגורם לכל הבטן להתהפך... להרגיש פיפורים... רגש שמביא לכל כך הרבה עיקצוצים נעימים מסביב ללב... רגש שגורם לגוף להיות מוצף בחמימות נעימה........ כניראה שלא, כי אם היית מבינה, לא היית מחפשת איך לפגוע במערכת יחסים זו או אחרת.... ואת יודעת, שבדרכים הללו, בדרכים שאת נוקטת, את רק לוחצת עוד ועוד על הלב, ומכאיבה עוד, סתם ככה... כי בא לך... למרות שאת יודעת שאי אפשר לשלוט על רגשות, ועוד כמה הטחות אשמה, לא ישנו את הרגש. ואני סתם מתעניינת, מנסה להיות לא יותר מידיי ישירה, אבל לא מוצאת מילים ברורות ומתאימות יותר דרכן אוכל לבטא את מה שאני מנסה להעביר לך... אז אני רק מודיעה לך, שאת יכולה לבחור מה את רוצה לעשות.. ואת יכולה להמשיך ולציין מידיי פעם "היי!!! שימו
, אני נמצאת פה..." את יכולה להמשיך ולטעון שהיחסים "מעוותים", עם הדוקטורט שהרווחת, כניראה ביושר, בלימודים הגבוהים שלך בעניין.... אבל לא, את לא תצליחי בחיים(!!!) להרוס את מה שקיים בינינו...!!!!! אני מאחלת לך חיים נהדרים...!! עם מערכות יחסים "ישרות", ועם לפחות חצי מהאהבה שקיימת בינינו...!!! ערב נעים, ושבוע טוב!!!
למה שאני אבזבז את העצבים עליך?? רק מתעניינת למה את מרגישה צורך לעקוב אחר ההתרחשויות... את נמצאת פה, ולעיתים מסמנת: "תזהרו, אני פה..." את נמצאת פה כאילו כדי לעקוץ בהזדמנויות שנוצרות לך... מעניין אותי לדעת למה את עושה את זה?? כל כך משעמם לך בחיים שאת מנסה למצא עניין בחיים ובעולמות אחרים, שלא!!! שייכים לך....??? סתם רוצה לדעת... לא להעיק, לא להציק, פשוט לדעת, להבין, מה היא הסיבה שבגללה את עושה את זה.... להבין מה גורם לך להרגיש השופטת... איזו פסיקה מעניינת: "יחסים מעוותים".... מי הביא לך את הכלים ואת הדעת שבעזרתם את יכולה לקבוע מהם יחסים "ישרים", ומהם יחסים "מעוותים"??? כי אולי גם אני אקח שם את הקורס... הוא שימושי, לא??? ככה לעבור בין הפורומים, לשמוע סיפורים, ולקבוע מהם יחסים נורמלים, ומהם יחסים מעוותים..... האם שמעת אי פעם על ה אהבה ? על היותה רגש שמציף בלא יכולת שליטה, שגורם לכל הבטן להתהפך... להרגיש פיפורים... רגש שמביא לכל כך הרבה עיקצוצים נעימים מסביב ללב... רגש שגורם לגוף להיות מוצף בחמימות נעימה........ כניראה שלא, כי אם היית מבינה, לא היית מחפשת איך לפגוע במערכת יחסים זו או אחרת.... ואת יודעת, שבדרכים הללו, בדרכים שאת נוקטת, את רק לוחצת עוד ועוד על הלב, ומכאיבה עוד, סתם ככה... כי בא לך... למרות שאת יודעת שאי אפשר לשלוט על רגשות, ועוד כמה הטחות אשמה, לא ישנו את הרגש. ואני סתם מתעניינת, מנסה להיות לא יותר מידיי ישירה, אבל לא מוצאת מילים ברורות ומתאימות יותר דרכן אוכל לבטא את מה שאני מנסה להעביר לך... אז אני רק מודיעה לך, שאת יכולה לבחור מה את רוצה לעשות.. ואת יכולה להמשיך ולציין מידיי פעם "היי!!! שימו
../images/Emo62.gif
כאשר הופיעה הרגיעה את המיתרים שבתוכי פיזרה הבנה והשלמה כי כך קרו הדברים ושום כוח לא יניעם ממקומם או ישנה את התרחשותם ולא את ציבעי המקום בהם התעטפו תמונות מראות תחושות אשר קיטרגו מאבדים מכושרם בכוחות אחרונים צובעים בצבעים עזים מקומות בדרך להבריחה רגשותי הנעלמים ביקשו לחזור להיות לחיות.
כאשר הופיעה הרגיעה את המיתרים שבתוכי פיזרה הבנה והשלמה כי כך קרו הדברים ושום כוח לא יניעם ממקומם או ישנה את התרחשותם ולא את ציבעי המקום בהם התעטפו תמונות מראות תחושות אשר קיטרגו מאבדים מכושרם בכוחות אחרונים צובעים בצבעים עזים מקומות בדרך להבריחה רגשותי הנעלמים ביקשו לחזור להיות לחיות.
אורחת יקרה
בחרת להיות אורחת בפורום שלנו ואנו קיבלנו אותך בזרועות פתוחות. אומנם אין בפורום כללי התנהגות כתובים המכתיבים את דרך ההתבטאות הרצויה, כפי שנהוג בהרבה פורומים, משום שאיני חושבת שיש לכך צורך. אבל, ישנם דברים שאינם מקובלים עלי, והתנסחות מהסוג הנ"ל, היא אחת מהם. אנא נהגי בכבוד הראוי כלפי חברי/ות הפורום שקיבלו אותך. אם יש לך צורך בשאלה, כזאת או אחרת הנושאת אופי אישי, שלחי מסר אישי ואולי תפתחי כרטיס ואני בטוחה שתעני בשמחה. בבקשה לא על גבי דפי הפורום, התכתבויות בנוסח הזה ובוודאי שלא התנסחויות שמטרתן לעורר דיון נוסף שאינו מענינו של הפורום. תודה לך, על השתתפותך, נשמח לארח אותך שוב. מורן
בחרת להיות אורחת בפורום שלנו ואנו קיבלנו אותך בזרועות פתוחות. אומנם אין בפורום כללי התנהגות כתובים המכתיבים את דרך ההתבטאות הרצויה, כפי שנהוג בהרבה פורומים, משום שאיני חושבת שיש לכך צורך. אבל, ישנם דברים שאינם מקובלים עלי, והתנסחות מהסוג הנ"ל, היא אחת מהם. אנא נהגי בכבוד הראוי כלפי חברי/ות הפורום שקיבלו אותך. אם יש לך צורך בשאלה, כזאת או אחרת הנושאת אופי אישי, שלחי מסר אישי ואולי תפתחי כרטיס ואני בטוחה שתעני בשמחה. בבקשה לא על גבי דפי הפורום, התכתבויות בנוסח הזה ובוודאי שלא התנסחויות שמטרתן לעורר דיון נוסף שאינו מענינו של הפורום. תודה לך, על השתתפותך, נשמח לארח אותך שוב. מורן
סיפור [ללא שם עדיין]
"חכי לי ... אגיע עוד 10 דקות... אאסוף אותך..." סוף ההודעה. סוגרת את הנייד מצמידה אותו אל לבי, הכי קרוב שאפשר, מעבירה מקצת הסערה המתחוללת בקרבי אל ההודעה הלקונית, שעושה דרכה ברגעים אלו ממש. היום... אקח אותה... אחצה עוד גבול. לבי יוצא אליה, נפשי לא יודעת מנוח. לא חושבת על המחיר שעלולה לשלם. חושבת בנאיביות שאולה מעולמות נעורים שאינם נחלתה, שהכול יהיה בסדר...והכול לטובה... מהו הדבר שהכריע את הכף בסופו של דבר...עומדת מהורהרת, לא כל כך יציבה, מעוצמת ההתרגשות שאחזה בה מעצם המחשבה. נוגעת בשפתיה... מחליקה עד הצוואר... נזכרת בפרנצ´סקה - סיפור של החמצה. מה מצאה בדמות עוד בטרם ידעה שהיא עתידה להיכנס לנעליה כל-כך... ממהרת לסיים את ענייני היום מפנה את ליבה לעולם האחר שבחייה. "שימו לב בשבוע הבא מבחן תחזרו על עמ´ 12-136, כל החומר משנה שעברה, כל החומר מהמחברת וכמובן שימו לב לשאלות שבבחנים ובמבחנים שעשיתם עד כה..." נשמע קולה הרם של רותי. אני סוקרת במבט את המורה לכימיה , נסחפת וכל כך אנרגטית, ממבט ראשון אפשר לחשוב שהיא מטורפת. מתרוצצת בשיעור מצד לצד, מנסה להגיע לכל תלמיד ותלמיד. לא תמיד מרוכזת במה שמנסה ללמד ולהסביר, לעיתים אני תוהה לאן מפליגה עם מחשבותיה. אני כעת, מפליגה, לאותה פעם בה הבטחתי לך שאתמחה בכימיה בתיכון רק כדי שאוכל לרקוח לנו שיקוי שיאפשר את קיומנו בעולם הזה... נזכרת כמה צחקנו אז... את ממרום 39 שנותייך, כהגדרתך , כמה הן לא משמעותיות עבורי. מי היה מאמין שגילוי הלב בו התייסרתי לפני שנה יוביל ל... רעד על השולחן, הקפיץ אותי, ועצר את פרץ הנוסטלגיה שאחז בי היא?! תאסוף אותי?! כלא מאמינה קראתי שוב ושוב את התוכן שעל צג הנייד... לבי איים להשתתק חרף ההפרעות החמורות בקצב לנוכח ההודעה הכתובה. לא, אני לא טועה. מה אני עושה??? הערכת מצב קצרה... גיבוש אסטרטגיה... תירוץ כאבי הבטן לא יעבוד הפעם, עקב שימוש מופרז. פעילות מועצת תלמידים לא באה בחשבון כי עוד לא נבחרתי... אוףף אני צריכה לחשוב מהר... 10 דקות, כבר בזבזתי 70 שניות על מחשבות סרק והתרגשויות. רגע- התיק- מי? מי? מי? שוב הערכת מצב... אני כותבת לאלינה על השולחן- קחי את התיק אלייך אתקשר להסביר אחר כך... היא מביטה לתוך עיניי כמנסה להבין, כמחכה לתשובות, וכשרואה שאין בכוונתי להסביר לה כעת, מנענעת ראשה לחיוב. עדיין נוברת במוחי, שוב שום תירוץ לא עולה!!! נותרו לי עוד 7 דקות- מה אעשה??? אני קוראת את ההודעה שוב : חכי לי... אגיע עוד 10 דקות... אאסוף אותך... המחשבות מתרוקנות אין שאלות של למה ומדוע זהו פשוט היא תאסוף ואם לבי מבשר לי נכון אז היום לראשונה... נו.....אני חייבת לצאת, מה אומר לרותי? מרימה את היד...מה שיצא... "רותי" מנסה להסב את תשומת ליבה, בעוד היא נמצאת באמצע הטירוף שלה... "רות!!!", מרימה מעט את הקול, מקווה שהפעם תשמע אותי, תמיד היו לה מעט בעיות בשמיעה, והקול החלש שלי, לא הועיל לעניין "רותי!!!" הפעם, כבר ממש צועקת, היא מפנה את ראשה לכיווני, "אבא שלי צריך להגיע עכשיו, אני צריכה לצאת אליו אל השער..." אלינה נועצת בי מבט מופתע אך מייד מתעשתת. הייתי בטוחה שנשמעתי משכנעת למרות שלחיי להטו. שיקרתי- לאחרונה אני מרבה לשקר, למרות שאני כל כך לא אוהבת את זה, אך מה יכולתי לומר לה, שאהובתי ממתינה לי בפתח...? חיוך גדול החזירה לי רותי משתהא קמעא, אף פעם אני לא יודעת למה לצפות ממנה. זה לא היה סוד שהיא אהבה אותי מאוד... טוב... ציונים גבוהים,הבנה מהירה,נימוסים, זן נדיר- הן קוראות לי... גאון... אוף כמה שאני לא אוהבת שקוראים לי כך. רק לה, לאהובתי- מותר. היא זה משהו אחר, היא אומרת לי "גאון קטן שלי" וזה נשמע כל-כך אחרת, מלא רוך ואהבה, מלא אותה, מלא אותנו. כמה מרגש אותי לחשוב שעוד מעט שתינו... ודווקא עכשיו יש לה זמן למשחקים!!! אוף אוף "תראי חמודה, כשאבא שלך יגיע למזכירות, יקראו לך, חבל שתפסידי את החזרה למבחן." כמה זמן נשאר לי, מביטה על הנייד - עוד דקותיים. יודעת שאסור לי לאחר, אסור לי לאפשר לה לחכות אפילו דקה, כי אז... כל הייסורים יחלחלו בה... ההגיון יתחיל לעבוד... ואז... הכול ירד לטמיון. כעת, היא שבויה של הרגש המפעם בתוכה וכך חשוב שאמצא אותה רכה, נכנעת, מתבוננת בי בעיניים כלות, בדיוק כמו לפני שבוע, משחררת אגרופיה הקמוצים מרפה, אט אט, מגששת דרכה אליי באצבעות רוטטות... אלא שאז כוח גדול עצר הכול ואמר את דברו. אז...בקול נשבר אמרת לי "אסור לי להגיד לך שאני רוצה אותך, את לעולם לא תדעי עד כמה..." ואני, שרציתי לעטוף, לנחם, לאהוב, לא יכולתי מתוך אהבתי. פחדתי שתיבהלי, כי כבר הרבה זמן את מבוהלת. בעיקר מעצמך- - מהרגשות המתפרצים בקרבך, ללא הכנה מוקדמת, מהעוצמות של הגילויים. מהנבטים של הזרעים שהיו מונחים שם כבר הרבה, הרבה זמן, ויום אחד פרחו ללא התראה בדמותי. לחשוב עליי כצמח הנובט בך, רק את מסוגלת כך לאהוב... כמה מושלמת את, כמה מזל יש לי שאת, מכל האנשים בעולם, את היא זו שהתאהבה בי. "אבל... רותי..." ניסיתי שוב את מזלי "...אני רק אמסור לשומר משהו לאבא שלי, אני לא צריכה אותו, זה לא ייקח הרבה זמן, מבטיחה." ניסיתי לגייס את החיוך הכי מתוק שלי, "הנה פנקס הצ´קים.." הנפתי את הארנק כדי לשוות לעניין אמינות יתירה, מתפללת בתוכי- הלוואי שתאמין לי...!!- יש לי רק עוד דקה! רק שלא תברח אהובתי, רק שלא תברח. פרי ביכורים, ללא שם, הצעות תתקבלנה בברכה, וכן הערות, הארות וכיוצב' יכול להיות המשך ?!
"חכי לי ... אגיע עוד 10 דקות... אאסוף אותך..." סוף ההודעה. סוגרת את הנייד מצמידה אותו אל לבי, הכי קרוב שאפשר, מעבירה מקצת הסערה המתחוללת בקרבי אל ההודעה הלקונית, שעושה דרכה ברגעים אלו ממש. היום... אקח אותה... אחצה עוד גבול. לבי יוצא אליה, נפשי לא יודעת מנוח. לא חושבת על המחיר שעלולה לשלם. חושבת בנאיביות שאולה מעולמות נעורים שאינם נחלתה, שהכול יהיה בסדר...והכול לטובה... מהו הדבר שהכריע את הכף בסופו של דבר...עומדת מהורהרת, לא כל כך יציבה, מעוצמת ההתרגשות שאחזה בה מעצם המחשבה. נוגעת בשפתיה... מחליקה עד הצוואר... נזכרת בפרנצ´סקה - סיפור של החמצה. מה מצאה בדמות עוד בטרם ידעה שהיא עתידה להיכנס לנעליה כל-כך... ממהרת לסיים את ענייני היום מפנה את ליבה לעולם האחר שבחייה. "שימו לב בשבוע הבא מבחן תחזרו על עמ´ 12-136, כל החומר משנה שעברה, כל החומר מהמחברת וכמובן שימו לב לשאלות שבבחנים ובמבחנים שעשיתם עד כה..." נשמע קולה הרם של רותי. אני סוקרת במבט את המורה לכימיה , נסחפת וכל כך אנרגטית, ממבט ראשון אפשר לחשוב שהיא מטורפת. מתרוצצת בשיעור מצד לצד, מנסה להגיע לכל תלמיד ותלמיד. לא תמיד מרוכזת במה שמנסה ללמד ולהסביר, לעיתים אני תוהה לאן מפליגה עם מחשבותיה. אני כעת, מפליגה, לאותה פעם בה הבטחתי לך שאתמחה בכימיה בתיכון רק כדי שאוכל לרקוח לנו שיקוי שיאפשר את קיומנו בעולם הזה... נזכרת כמה צחקנו אז... את ממרום 39 שנותייך, כהגדרתך , כמה הן לא משמעותיות עבורי. מי היה מאמין שגילוי הלב בו התייסרתי לפני שנה יוביל ל... רעד על השולחן, הקפיץ אותי, ועצר את פרץ הנוסטלגיה שאחז בי היא?! תאסוף אותי?! כלא מאמינה קראתי שוב ושוב את התוכן שעל צג הנייד... לבי איים להשתתק חרף ההפרעות החמורות בקצב לנוכח ההודעה הכתובה. לא, אני לא טועה. מה אני עושה??? הערכת מצב קצרה... גיבוש אסטרטגיה... תירוץ כאבי הבטן לא יעבוד הפעם, עקב שימוש מופרז. פעילות מועצת תלמידים לא באה בחשבון כי עוד לא נבחרתי... אוףף אני צריכה לחשוב מהר... 10 דקות, כבר בזבזתי 70 שניות על מחשבות סרק והתרגשויות. רגע- התיק- מי? מי? מי? שוב הערכת מצב... אני כותבת לאלינה על השולחן- קחי את התיק אלייך אתקשר להסביר אחר כך... היא מביטה לתוך עיניי כמנסה להבין, כמחכה לתשובות, וכשרואה שאין בכוונתי להסביר לה כעת, מנענעת ראשה לחיוב. עדיין נוברת במוחי, שוב שום תירוץ לא עולה!!! נותרו לי עוד 7 דקות- מה אעשה??? אני קוראת את ההודעה שוב : חכי לי... אגיע עוד 10 דקות... אאסוף אותך... המחשבות מתרוקנות אין שאלות של למה ומדוע זהו פשוט היא תאסוף ואם לבי מבשר לי נכון אז היום לראשונה... נו.....אני חייבת לצאת, מה אומר לרותי? מרימה את היד...מה שיצא... "רותי" מנסה להסב את תשומת ליבה, בעוד היא נמצאת באמצע הטירוף שלה... "רות!!!", מרימה מעט את הקול, מקווה שהפעם תשמע אותי, תמיד היו לה מעט בעיות בשמיעה, והקול החלש שלי, לא הועיל לעניין "רותי!!!" הפעם, כבר ממש צועקת, היא מפנה את ראשה לכיווני, "אבא שלי צריך להגיע עכשיו, אני צריכה לצאת אליו אל השער..." אלינה נועצת בי מבט מופתע אך מייד מתעשתת. הייתי בטוחה שנשמעתי משכנעת למרות שלחיי להטו. שיקרתי- לאחרונה אני מרבה לשקר, למרות שאני כל כך לא אוהבת את זה, אך מה יכולתי לומר לה, שאהובתי ממתינה לי בפתח...? חיוך גדול החזירה לי רותי משתהא קמעא, אף פעם אני לא יודעת למה לצפות ממנה. זה לא היה סוד שהיא אהבה אותי מאוד... טוב... ציונים גבוהים,הבנה מהירה,נימוסים, זן נדיר- הן קוראות לי... גאון... אוף כמה שאני לא אוהבת שקוראים לי כך. רק לה, לאהובתי- מותר. היא זה משהו אחר, היא אומרת לי "גאון קטן שלי" וזה נשמע כל-כך אחרת, מלא רוך ואהבה, מלא אותה, מלא אותנו. כמה מרגש אותי לחשוב שעוד מעט שתינו... ודווקא עכשיו יש לה זמן למשחקים!!! אוף אוף "תראי חמודה, כשאבא שלך יגיע למזכירות, יקראו לך, חבל שתפסידי את החזרה למבחן." כמה זמן נשאר לי, מביטה על הנייד - עוד דקותיים. יודעת שאסור לי לאחר, אסור לי לאפשר לה לחכות אפילו דקה, כי אז... כל הייסורים יחלחלו בה... ההגיון יתחיל לעבוד... ואז... הכול ירד לטמיון. כעת, היא שבויה של הרגש המפעם בתוכה וכך חשוב שאמצא אותה רכה, נכנעת, מתבוננת בי בעיניים כלות, בדיוק כמו לפני שבוע, משחררת אגרופיה הקמוצים מרפה, אט אט, מגששת דרכה אליי באצבעות רוטטות... אלא שאז כוח גדול עצר הכול ואמר את דברו. אז...בקול נשבר אמרת לי "אסור לי להגיד לך שאני רוצה אותך, את לעולם לא תדעי עד כמה..." ואני, שרציתי לעטוף, לנחם, לאהוב, לא יכולתי מתוך אהבתי. פחדתי שתיבהלי, כי כבר הרבה זמן את מבוהלת. בעיקר מעצמך- - מהרגשות המתפרצים בקרבך, ללא הכנה מוקדמת, מהעוצמות של הגילויים. מהנבטים של הזרעים שהיו מונחים שם כבר הרבה, הרבה זמן, ויום אחד פרחו ללא התראה בדמותי. לחשוב עליי כצמח הנובט בך, רק את מסוגלת כך לאהוב... כמה מושלמת את, כמה מזל יש לי שאת, מכל האנשים בעולם, את היא זו שהתאהבה בי. "אבל... רותי..." ניסיתי שוב את מזלי "...אני רק אמסור לשומר משהו לאבא שלי, אני לא צריכה אותו, זה לא ייקח הרבה זמן, מבטיחה." ניסיתי לגייס את החיוך הכי מתוק שלי, "הנה פנקס הצ´קים.." הנפתי את הארנק כדי לשוות לעניין אמינות יתירה, מתפללת בתוכי- הלוואי שתאמין לי...!!- יש לי רק עוד דקה! רק שלא תברח אהובתי, רק שלא תברח. פרי ביכורים, ללא שם, הצעות תתקבלנה בברכה, וכן הערות, הארות וכיוצב' יכול להיות המשך ?!
מורן../images/Emo51.gif
אך סביר להניח כי יש לך הארות והערות לשידרוג ככותבת פרוזה משובחת, שדעתה מאוד נחשבת בעיני, לפיכך אשמח מאוד לשמוע ממך קודם להמשך. ההמשך - קיים [רק עוד חלק אחד], אולם הייתי מעוניינת לקרוא עוד חוות דעת, הרצון הזה נובע קרוב לודאי מחוסר בטחון של כתיבת סיפור בפעם הראשונה. אז
אך סביר להניח כי יש לך הארות והערות לשידרוג ככותבת פרוזה משובחת, שדעתה מאוד נחשבת בעיני, לפיכך אשמח מאוד לשמוע ממך קודם להמשך. ההמשך - קיים [רק עוד חלק אחד], אולם הייתי מעוניינת לקרוא עוד חוות דעת, הרצון הזה נובע קרוב לודאי מחוסר בטחון של כתיבת סיפור בפעם הראשונה. אז
קראתי שוב ו.....
פשוט מוצא חן בעיניי באופן בלתי יאמן.... סוחף, מעניין, מרתק ומסקרן... המעבר בין הדמויות מעניק תחושה מאוד מיוחדת, ואופי מאוד שונה לסיפורך. העובדה שהסיפור נכתב בזמן הווה, מוסיף עוד לתחושה של ההימצאות שתוך הסיפור........ הכתיבה מעולה, בחירת מילים נהדרת...!!!! סיפור ראשון, את אומרת, אז איך יהיו אלו שיכתבו מאוחר יותר??? מתענגת רק מהמחשבה על מה שעוד לא קיים. מדהים!!! המשך........!!!
פשוט מוצא חן בעיניי באופן בלתי יאמן.... סוחף, מעניין, מרתק ומסקרן... המעבר בין הדמויות מעניק תחושה מאוד מיוחדת, ואופי מאוד שונה לסיפורך. העובדה שהסיפור נכתב בזמן הווה, מוסיף עוד לתחושה של ההימצאות שתוך הסיפור........ הכתיבה מעולה, בחירת מילים נהדרת...!!!! סיפור ראשון, את אומרת, אז איך יהיו אלו שיכתבו מאוחר יותר??? מתענגת רק מהמחשבה על מה שעוד לא קיים. מדהים!!! המשך........!!!
סיפור ללא שם
הצמדת הסלולרי אל הלב,תאור נפלא ומרגש ,המכשיר הקטן הטכנולוגי הזה שכמעט לכולם יש אותו הופך לאנושי. הסיפור כתוב ט ו ב ,סוחף מסקרן ,המעברים בזמנים רכים ,אפשר לנוע בתוך מחשבותיה של גיבורת הסיפור ,לחוש את קוצר הרוח שלה, בתוך כיתה עם עשרות תלמידים, לנסות להגיע אל ליבה של המורה ובו בזמן להרגיש את אי יציבותה מעוצמת ההתרגשות כאשר הסלולרי צמוד לליבה עשר דקות ארוכות. * " מעוצמת ההתרגשות שאחזה בה ..." האם היה צריך להיות כתוב בי? * "...ממהרת לסיים את ענייני היום..." לאן שיכת שורה זו לפיסקה הקודמת או לזו אחריה,במי מדובר. * " מי היה מאמין שגילוי הלב בו התיסרתי לפני שנה יוביל ל..." חסרה מילה במקום שלוש נקודות,אולי המילה לכאן תתאים היא אינה חוספת מן ההמשך ומשאירה סקרנות. *"זה לא היה סוד ... שעוד מעט שתינו..." פיסקה אשר קוטעת את הקריאה לאורך זמן. הצעות לשם בהמשך
הצמדת הסלולרי אל הלב,תאור נפלא ומרגש ,המכשיר הקטן הטכנולוגי הזה שכמעט לכולם יש אותו הופך לאנושי. הסיפור כתוב ט ו ב ,סוחף מסקרן ,המעברים בזמנים רכים ,אפשר לנוע בתוך מחשבותיה של גיבורת הסיפור ,לחוש את קוצר הרוח שלה, בתוך כיתה עם עשרות תלמידים, לנסות להגיע אל ליבה של המורה ובו בזמן להרגיש את אי יציבותה מעוצמת ההתרגשות כאשר הסלולרי צמוד לליבה עשר דקות ארוכות. * " מעוצמת ההתרגשות שאחזה בה ..." האם היה צריך להיות כתוב בי? * "...ממהרת לסיים את ענייני היום..." לאן שיכת שורה זו לפיסקה הקודמת או לזו אחריה,במי מדובר. * " מי היה מאמין שגילוי הלב בו התיסרתי לפני שנה יוביל ל..." חסרה מילה במקום שלוש נקודות,אולי המילה לכאן תתאים היא אינה חוספת מן ההמשך ומשאירה סקרנות. *"זה לא היה סוד ... שעוד מעט שתינו..." פיסקה אשר קוטעת את הקריאה לאורך זמן. הצעות לשם בהמשך
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.