מילטון גון
New member
סיפור ליום ראשון
אהבתי מאד את הכתיבה של מתבחששת, למרות ואולי בגלל שאני מגיע מעולם כל כך רחוק וכל כך קרוב גם יחד. אני חושב שכל הפורום יצא נשכר אם כל מי שיודע לכתוב או חושב שהוא יודע לכתוב יספר על חוויות השבת או כל חוויה אחרת מן העבר שלו ובכך ילמד אותנו מעט על העולם ממנו הגיע, כי כמו שכולכם יודעים - הבורות של חב"דניק בענייני ישיבות ליטאיות שווה רק לזו של גערער בענייני ישיבות הסדר, וכיוון שלדעתי אני עונה לפחות לאחת ההגדרות של תחילת המשפט אני מרים את הכפפה ומנסה את כוחי. במה שונה שבת של ישיבת חברון-כנסת-ישראל-גבעת-מרדכי-לשעבר-סלבודקא המעטירה משאר ימות השבוע? הן בכל יום ויום איש הישר בעיניו יעשה, בין אם ישר בעיניו להישאר בביהמ"ד לשיעור כללי של מו"ר הגרמ"מ (כמנהג אי אלו עשרות בודדות) ובין אם ישר בעיניו לקום בשעה תשע ולפסוע מעדנות אל ביהכ"נ שאת שמו כבר עלה בידי לשכוח הסמוך לפיצריה (כמנהג חצי ישיבה בערך). אם כן עולה השאלה, הכיצד תיתכן חריגה מן הסדרים בשבת בשעה שכל כולו של אורח החיים שלנו היה חריגה מן הסדרים, אלא ללמדנו שלא באה השבת לעולם אלא לצורך יום שישי, ולא בא יום שישי לעולם אלא לצורך ליל שישי. וכבר דרש אחד משנוני הישיבה את הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" דלא הווה ליה למינקט "יום השישי" אל א"יום שישי" סתם, אלא שבידוע שיום שישי אינו קיים, שכן אחרי יום חמישי בא ליל שישי בו ערים עד לתפילת ותיקין, אחריו הולכים לישון, וכאשר קמים הרי שזהו כבר ערב שבת, ורק ביום השישי הראשון לבריאת העולם כאשר עדיין לא היה ידוע שהשבת עתידה לרדת עליו היה זה עדיין יום שישי. תשאלו - מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אומר לכם. שבכל הלילות אם שבעת מלמלא את כרסך בש"ס ופוסקים אחרי סדר שלישי וביקשת למלא אותה גם בהבלי העולם הזה היה עליך למהר אל הפיצה של שלמה ולקוות שהוא לא במצב רוח לדיבורים, הלילה הזה תוכל להמתין גם לחסיד הזה שמגיע בשתים עשרה או אחת עם הסיר של הצ'ולנט, ולהתווכח שעה עם כל החברים אם לפני שנה הקערה הייתה גדולה יותר, המחיר היה נמוך יותר, או שהוא בכלל שם יותר קישקע. (בעניין אותה הפיצה איני יכול שלא לספר מעט מעניינה. 1. הוא ידע להכין פיצה השלמה הזה. 2. הוא ידע לצעוק הרבה יותר טוב מלהכין פיצה השלמה הזה. 3. אף אחד לא הצליח לשכנע אותו לשים תוספות על חצי מגש בחצי מחר, אבל אף אחד לא הפסיק לנסות. 4. תמיד הפיצרייה הייתה בשלב של עם טלוויזיה שעוד רגע מוציאים אותה או בלי טלוויזיה שעוד רגע יחזירו אותה, הכל לפי רצון הבחורים והישיבה. יש עוד מעניינה אך די בכך. גם מעניין הצ'ולנט יש מה לדבר, אך על כך בפעם אחרת) שבכל הלילות אם היית ניעור כל הלילה ועדיין ביקשת להתפלל במניין ולא "בכותל" היה עליך לירד לאותו ביכה"נ שקיים מניינים בכל השעות מלבד אלו שבהם התפללו בישיבה, הלילה הזה התקיים לו מניין ברוב עם בהיכל הישיבה ועיתים אף עלה מספר הנוכחים בו על זה של המניין הרגיל. שבכל הלילות אם חשקה נפשך בבטלה היה עליך להתפרקד עם חביריך באחד החדרים בקומה 200 של פנימיה ג' או בקומה 400 של פנימיה א' הכל לפי הוועד והותיקות ולעסוק בדברים בטלים כל אותו הלילה, הלילה הזה אם יש את נפשך תוכל לילך לבית וגן לבקר את כל חבריך הלומדים בישיבות הפחות יוקרתיות, לילך אל שכונות הצפון שם לומדים חביריך בישיבות ההרבה פחות יוקרתיות, לילך אל שכונת בית ישראל שם דרים חביריך שאינם לומדים בישיבות, או לשבת ב"אוצר" מול ספר פתוח ולעסוק בדברים בטלים מתוך מחשבה שאינך יכול לברך ברכת התורה שכן לומד היית כל הלילה. (בעניין ברכת התורה אני מניח שאין מי שלמד בישיבה שחורה וערך לו "משמר" מפעם לפעם שלא נקלע לאותו ויכוח עתיק יומין שימיו כימי האדם הקדמון בעניין קריאת ברכת התורה למי שניעור כל הלילה. המופלא מכל הוא שלמרות שלא היה מי שלא ידע לצטט תילי תילין של פלפולים בדבר, ויכול היה להוכיח באותות ובמופתים שעלינו לקרות את ברכות התורה אחרי כל פעם שנעצמו עינינו לשיתין נישמין בשיעור הכללי של הגרמ"מ, או שאין האדם קורא את ברכות התורה אלא פעם אחת בלידתו ופעם אחת במיטתו, לא היה הויכוח מוכרע ובשבוע שאחריו שוב היינו זוכים לשפע פניני חוכמה מן האריות שבחבורה). אחר הדברים האלה היינו סרים אל מיטותינו בשמחה (לא לפני שהיו כמה מן הישיבישערס שבחבורה סרים לבדוק אם יש בנמצא אוצר זה או אחר כגון גבינה צהובה ברציף הפריקה שעל יד המטבח ליטול בעורמה, וגם על ההיתר ליטול שלא ברשות מן הישיבה ידעו לפלפל אלא שלא עת פלפולים הייתה זו כי אם עת שינה), וכאשר קמים היינו כבר הייתה השבת נראית באופק (אם לא שהייתה זו הצפירה שהעירה אותנו כבימות הגשמים הקצרים). גם שעה זו כשרה הייתה לפלפולים על עניין הגילוח במכונה ובמשחה, על ההתנגבות לאחר כניסת השבת, ויותר מכך הייתה כשרה השעה להשלמת הידע בעניין הנייעס החשובים בעניין החברים מבית וגן שעברו לשכונות הצפון ומשכונות הצפון לבית ישראל, או אלו הנמצאים בעסקי השידוכין ועוד רגע קט ידורו באחת השכונות הללו מסיבות אחרות גם זה לפי הוועד והוותיקות ולפי הקומה. ולא דיברנו מעניין הפריצה למטבח לצורך ביצוע "טועמיה חיים זכו" בצ'ולנט של הישיבה, ולא מעניין הפלפול על ההיתר המדובר שעתה הייתה השעה כשרה לעסוק בו, ולא מעניין מניין השחרית בביתו הסגור של המשגיח זצ"ל, וגם לא מעניין הסעידה על שולחנם של אחרים שהפכה בליל שבת למכובדת לזמן מה, ואף לא מן הפסיעה הדקה אל בית וגן באחת משבתות אלול לחוויית "ליל השקר הגדול" והמבין הלא כבר הבין, ותלאה היד מלהקליד והעין מלהביט אל המסך ולא ייתמו הסיפורים, אך כמדומני שדי בכך לשעה זו.
אהבתי מאד את הכתיבה של מתבחששת, למרות ואולי בגלל שאני מגיע מעולם כל כך רחוק וכל כך קרוב גם יחד. אני חושב שכל הפורום יצא נשכר אם כל מי שיודע לכתוב או חושב שהוא יודע לכתוב יספר על חוויות השבת או כל חוויה אחרת מן העבר שלו ובכך ילמד אותנו מעט על העולם ממנו הגיע, כי כמו שכולכם יודעים - הבורות של חב"דניק בענייני ישיבות ליטאיות שווה רק לזו של גערער בענייני ישיבות הסדר, וכיוון שלדעתי אני עונה לפחות לאחת ההגדרות של תחילת המשפט אני מרים את הכפפה ומנסה את כוחי. במה שונה שבת של ישיבת חברון-כנסת-ישראל-גבעת-מרדכי-לשעבר-סלבודקא המעטירה משאר ימות השבוע? הן בכל יום ויום איש הישר בעיניו יעשה, בין אם ישר בעיניו להישאר בביהמ"ד לשיעור כללי של מו"ר הגרמ"מ (כמנהג אי אלו עשרות בודדות) ובין אם ישר בעיניו לקום בשעה תשע ולפסוע מעדנות אל ביהכ"נ שאת שמו כבר עלה בידי לשכוח הסמוך לפיצריה (כמנהג חצי ישיבה בערך). אם כן עולה השאלה, הכיצד תיתכן חריגה מן הסדרים בשבת בשעה שכל כולו של אורח החיים שלנו היה חריגה מן הסדרים, אלא ללמדנו שלא באה השבת לעולם אלא לצורך יום שישי, ולא בא יום שישי לעולם אלא לצורך ליל שישי. וכבר דרש אחד משנוני הישיבה את הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" דלא הווה ליה למינקט "יום השישי" אל א"יום שישי" סתם, אלא שבידוע שיום שישי אינו קיים, שכן אחרי יום חמישי בא ליל שישי בו ערים עד לתפילת ותיקין, אחריו הולכים לישון, וכאשר קמים הרי שזהו כבר ערב שבת, ורק ביום השישי הראשון לבריאת העולם כאשר עדיין לא היה ידוע שהשבת עתידה לרדת עליו היה זה עדיין יום שישי. תשאלו - מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אומר לכם. שבכל הלילות אם שבעת מלמלא את כרסך בש"ס ופוסקים אחרי סדר שלישי וביקשת למלא אותה גם בהבלי העולם הזה היה עליך למהר אל הפיצה של שלמה ולקוות שהוא לא במצב רוח לדיבורים, הלילה הזה תוכל להמתין גם לחסיד הזה שמגיע בשתים עשרה או אחת עם הסיר של הצ'ולנט, ולהתווכח שעה עם כל החברים אם לפני שנה הקערה הייתה גדולה יותר, המחיר היה נמוך יותר, או שהוא בכלל שם יותר קישקע. (בעניין אותה הפיצה איני יכול שלא לספר מעט מעניינה. 1. הוא ידע להכין פיצה השלמה הזה. 2. הוא ידע לצעוק הרבה יותר טוב מלהכין פיצה השלמה הזה. 3. אף אחד לא הצליח לשכנע אותו לשים תוספות על חצי מגש בחצי מחר, אבל אף אחד לא הפסיק לנסות. 4. תמיד הפיצרייה הייתה בשלב של עם טלוויזיה שעוד רגע מוציאים אותה או בלי טלוויזיה שעוד רגע יחזירו אותה, הכל לפי רצון הבחורים והישיבה. יש עוד מעניינה אך די בכך. גם מעניין הצ'ולנט יש מה לדבר, אך על כך בפעם אחרת) שבכל הלילות אם היית ניעור כל הלילה ועדיין ביקשת להתפלל במניין ולא "בכותל" היה עליך לירד לאותו ביכה"נ שקיים מניינים בכל השעות מלבד אלו שבהם התפללו בישיבה, הלילה הזה התקיים לו מניין ברוב עם בהיכל הישיבה ועיתים אף עלה מספר הנוכחים בו על זה של המניין הרגיל. שבכל הלילות אם חשקה נפשך בבטלה היה עליך להתפרקד עם חביריך באחד החדרים בקומה 200 של פנימיה ג' או בקומה 400 של פנימיה א' הכל לפי הוועד והותיקות ולעסוק בדברים בטלים כל אותו הלילה, הלילה הזה אם יש את נפשך תוכל לילך לבית וגן לבקר את כל חבריך הלומדים בישיבות הפחות יוקרתיות, לילך אל שכונות הצפון שם לומדים חביריך בישיבות ההרבה פחות יוקרתיות, לילך אל שכונת בית ישראל שם דרים חביריך שאינם לומדים בישיבות, או לשבת ב"אוצר" מול ספר פתוח ולעסוק בדברים בטלים מתוך מחשבה שאינך יכול לברך ברכת התורה שכן לומד היית כל הלילה. (בעניין ברכת התורה אני מניח שאין מי שלמד בישיבה שחורה וערך לו "משמר" מפעם לפעם שלא נקלע לאותו ויכוח עתיק יומין שימיו כימי האדם הקדמון בעניין קריאת ברכת התורה למי שניעור כל הלילה. המופלא מכל הוא שלמרות שלא היה מי שלא ידע לצטט תילי תילין של פלפולים בדבר, ויכול היה להוכיח באותות ובמופתים שעלינו לקרות את ברכות התורה אחרי כל פעם שנעצמו עינינו לשיתין נישמין בשיעור הכללי של הגרמ"מ, או שאין האדם קורא את ברכות התורה אלא פעם אחת בלידתו ופעם אחת במיטתו, לא היה הויכוח מוכרע ובשבוע שאחריו שוב היינו זוכים לשפע פניני חוכמה מן האריות שבחבורה). אחר הדברים האלה היינו סרים אל מיטותינו בשמחה (לא לפני שהיו כמה מן הישיבישערס שבחבורה סרים לבדוק אם יש בנמצא אוצר זה או אחר כגון גבינה צהובה ברציף הפריקה שעל יד המטבח ליטול בעורמה, וגם על ההיתר ליטול שלא ברשות מן הישיבה ידעו לפלפל אלא שלא עת פלפולים הייתה זו כי אם עת שינה), וכאשר קמים היינו כבר הייתה השבת נראית באופק (אם לא שהייתה זו הצפירה שהעירה אותנו כבימות הגשמים הקצרים). גם שעה זו כשרה הייתה לפלפולים על עניין הגילוח במכונה ובמשחה, על ההתנגבות לאחר כניסת השבת, ויותר מכך הייתה כשרה השעה להשלמת הידע בעניין הנייעס החשובים בעניין החברים מבית וגן שעברו לשכונות הצפון ומשכונות הצפון לבית ישראל, או אלו הנמצאים בעסקי השידוכין ועוד רגע קט ידורו באחת השכונות הללו מסיבות אחרות גם זה לפי הוועד והוותיקות ולפי הקומה. ולא דיברנו מעניין הפריצה למטבח לצורך ביצוע "טועמיה חיים זכו" בצ'ולנט של הישיבה, ולא מעניין הפלפול על ההיתר המדובר שעתה הייתה השעה כשרה לעסוק בו, ולא מעניין מניין השחרית בביתו הסגור של המשגיח זצ"ל, וגם לא מעניין הסעידה על שולחנם של אחרים שהפכה בליל שבת למכובדת לזמן מה, ואף לא מן הפסיעה הדקה אל בית וגן באחת משבתות אלול לחוויית "ליל השקר הגדול" והמבין הלא כבר הבין, ותלאה היד מלהקליד והעין מלהביט אל המסך ולא ייתמו הסיפורים, אך כמדומני שדי בכך לשעה זו.