סיפור יפה

אגס 10

New member
סיפור יפה

כידוע לכל באי הפורום היקר הזה אין הרבה דברים בדת או בסיפוריה שאני מחבב,וזה בלשון המעטה...[ אודה כי השבת נזדמן לידי סיפור יפה על אחד מגדולי הדור שהתפעלתי ממנו ואמרתי אעלה אותו כאן לחברים הנכבדים למען אשר ידעו כולם כי כאשר אמצא דבר יפה בדת אשבח אותו ואקח אתו כדוגמא להתנהלות חיים נכונה. מעשה שהיה עם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך שהיה פוסק הדור שהלך לברך את ברכת האילנות בליווית אחד ממקורביו,לאחר שסיים הרב לברך את הברכה,שאל אותו המקורב,תמוה בעיניי מדוע הרב נוהג מדי שנה ללכת דווקא לכאן,הרי כאן יש רק אילן אחד וכידוע שמובא מהחיד"א שיש לברך לפחות על שני אילנות שהרי נאמר ברכת"האילנות", השיב לו הרב תשובה שהצליחה לגרום גם לכופר ושונא תלמידי חכמים שכמוני להתפעל. תסתכל שם על המרפסת למעלה,אומר לו הרב למקורב,אתה רואה את האשה שעומדת שם במרפסת וצופה בנו בשמחה? דע לך שהאשה הזו,אלמנה היא,והעץ שעליו ברכתי שלה הוא,איני יכול לפספס את מאור פניה של האלמנה בעת שאני מברך על האילן שלה גם אם אני מפספס בזה את שיטת החיד"א לברך במקום שיש שני אילנות יחד. איני יכול להתאפק מלסיים את הסיפור היפה הזה בלי לסנוט באלו שאני כ"כ מתעב,ולומר שחבל שרבי שלמה זלמן היה יחיד בנועם הליכותיו בין הרבנים...
 

mister xy

New member
הוא לא היה היחיד

ואני מאמין שגם כיום יש רבנים משכמם ומעלה ואולי דוקא בגלל זה הם לא כל כך מפורסמים...
 
אינו יכול לפספס את מאור פניה?

ואיפה שמירת עיניים? אני שואלת ברצינות לא בציניות. שוש. (תודה לאותו האיש על הרעיון לקיצור השם.....)
 
הוא אכן היה מיוחד ומפורסם בנועם הליכותיו

ורגישותו לזולת. גם הרבי שלי ה"לב שמחה" מגור היה מפורסם בכך. סיפור אחד שמדגים זאת היטב: פעם הגיע הרבי לדירתו וכשרצו לפתוח את הדלת התברר שלא מוצאים את המפתח. הציע אחד מהבחורים לרוץ לבית המדרש ברח' רלב"ח להביא מפתח חלופי. תוך כדי כך המשיכו לחפש והמפתח נמצא. סירב הרבי להשתמש במפתח והורה להמתין עד שהבחור יחזור כדי שלא ירגיש אי נעימות שטרח לחינם.
 

אגס 10

New member
זה לא אותו הדבר

סיפורי צדיקים שהתנהגו אנושי לא חסר ולא ממש היה גורם לי לפתוח על זה אשכול. מה שהתלהבתי בסיפור שהבאתי ושהחלטתי לשתף את חברי הפורום בו זה שהוא הסכים לוותר על שיטה בדת בכדי לשמח את האלמנה. זה בעצם אומר שאצלו בסדר העדיפויות,חומרה דתית והתנהגות אנושית,ההתנהגות האנושית קודמת לחומרה בדת. זה באמת נדיר אצל גדולי ישראל,ולכן התלהבתי מהסיפור.
 
כיהודה ועוד לקרוא

איני מכיר כלל את הלב שמחה, אבל אני מכיר רבנים מפורסמים שרצים עליהם סיפורי נפלאות על התחשבות בזולת, אך גם סיפורים הפוכים. לא כל מי שיש עליו סיפורי התחשבות אין עליו סיפורי אי התחשבות. דוגמה קלאסית לכך, שאר בשרו הערירי של הנידון.
 

אגס 10

New member
הזכרת לי אימרה חכמה

לאחר פטירתו של הדברי חיים מצאנז התנגד בנו רבי ברוך מגורליץ,שהיה לועג הרבה לסיפורי המופתים,שיוציאו ספר סיפורים על האבא. "על כל סיפור של מופת שהצליח אמצא שלושה סיפורים של מופתים שלא הצליחו"אמר אז. בפרפרזה למה שאתה כתבת אפשר לומר זאת גם על רוב הרבנים עם סיפורי ההתחשבות בזולת שלהם...
 
נכון שיש גם סיפורים הפוכים

אבל לא אצל הרב אוירבך בהלוויה שלו היו אשכנזים, ספרדים, לטאים, חסידים, חרדים ודתיים לאומיים. דבר שלא נפוץ בחברה החרדית. הוא באמת היה מיוחד בכל מה שקשור לבין אדם לחבירו, והחמיר פחות בדברים מסוימים על חשבון לתת יחס טוב לאחרים. זה לפחות מה שידוע לי.
 
חומר למחשבה

איני מכחיש שאף אני התפעלתי מהסיפור. אולם לעת עתה אני תחת רושם של סרט "רשימת שינדלר" ובראותי את זוועות הנאצים, תמהתי כיצד היו מתייחסים רבנים נעלים הללו ודומיהן אילו ידם הייתה תקפה ונתגלגל לידם אחד משבעה עממין, או ילדון קטן מזרע עמלק ? האם היה שש ושמח לרצוח בשם המוסר ? איך וכיצד גואים רגשותיו בפרשת זכור ? האם מצפה מתיי תבוא לידיו מצווה זו וייקיימנה ולו רק למען שיהוה לא ייפול מכסאו ?
 
למעלה