סיפור יפה שקיבלתי
ילד נכנס לבית קפה, מתיישב ליד שולחן ריק ושואל את המלצרית שניגשת אליו: "כמה עולה גלידה עם שוקולד, קצפת ואגוזים?"
"עשרה שקלים" עונה המלצרית, כבר בחוסר סבלנות.
הילד מוציא את הכסף מהכיס, סופר את המטבעות ושואל אותה: "כמה עולה גלידה רגילה, בלי שוקולד, קצפת ואגוזים?"
המלצרית, כועסת על הטרחנות ועונה ברוגז: "חמישה שקלים".
הילד מביט במטבעות שבידו ואומר: "אוקיי, אז אקח גלידה רגילה בבקשה".
המלצרית הלכה וחזרה כעבור מס' דקות עם ההזמנה שלו, הניחה אותה על השולחן, זרקה בברוטליות את החשבון והלכה.
הילד אכל את הגלידה באיטיות, סיים, הניח את הכסף על השולחן ויצא...
לאחר זמן מה הגיעה המלצרית לנקות את השולחן וראתה שם עשרה שקלים -
חמישה עבור הגלידה ועוד חמישה לטיפ עבורה...
כמה פעמים אנחנו קופצים למסקנה נמהרת על אדם כלשהו, כאשר מבט נוסף יכול לשנות את התמונה לגמרי.
ילד נכנס לבית קפה, מתיישב ליד שולחן ריק ושואל את המלצרית שניגשת אליו: "כמה עולה גלידה עם שוקולד, קצפת ואגוזים?"
"עשרה שקלים" עונה המלצרית, כבר בחוסר סבלנות.
הילד מוציא את הכסף מהכיס, סופר את המטבעות ושואל אותה: "כמה עולה גלידה רגילה, בלי שוקולד, קצפת ואגוזים?"
המלצרית, כועסת על הטרחנות ועונה ברוגז: "חמישה שקלים".
הילד מביט במטבעות שבידו ואומר: "אוקיי, אז אקח גלידה רגילה בבקשה".
המלצרית הלכה וחזרה כעבור מס' דקות עם ההזמנה שלו, הניחה אותה על השולחן, זרקה בברוטליות את החשבון והלכה.
הילד אכל את הגלידה באיטיות, סיים, הניח את הכסף על השולחן ויצא...
לאחר זמן מה הגיעה המלצרית לנקות את השולחן וראתה שם עשרה שקלים -
חמישה עבור הגלידה ועוד חמישה לטיפ עבורה...
כמה פעמים אנחנו קופצים למסקנה נמהרת על אדם כלשהו, כאשר מבט נוסף יכול לשנות את התמונה לגמרי.
