סיפור חיים

[ענבל 2]

כל הכבוד על הנחישות והאופטימיות

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

כל הכבוד על הנחישות והאופטימיות
סיפור מדהים . מאחלת לכם אושר ובריאות.

 

[דושדושית]

מדהים. מרגש ונותן תקווה

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

מדהים. מרגש ונותן תקווה

 

[MIF2004]

הי לכם

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

הי לכם
איזה סיפור מדהים, מפחיד, מרגש ומלא תקווה! כל הכבוד לכם על ההתמודדות, על הנחישות - מגיע לכם להיות מאושרים! שתדעו רק טוב!