סיפור חיים

[ml2001]

סיפור חיים

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

 

[רוני471]

אני לא יכולה להפסיק לבכות../images/Emo24.gif

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

אני לא יכולה להפסיק לבכות

איזה סיפור מרגש, אני מאושרת עבורכם, שתדעו רק שימחה ואושר תמיד רוני

 

[efrat 34]

ומי אמר שאין ניסים

אני לא יכולה להפסיק לבכות

איזה סיפור מרגש, אני מאושרת עבורכם, שתדעו רק שימחה ואושר תמיד רוני

ומי אמר שאין ניסים
זה בדיוק מה שהייתי צריכה בבוקר זה תודה על השיתוף המון בריאות ולידה קלה

 

[הילי13]

וואוו!!! איזה סיפור מרגש../images/Emo23.gif

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

וואוו!!! איזה סיפור מרגש

מדהים כמה עצב ושמחה היו בחיים שלכם בשנים האחרונות!!! איזו התמודדות קשה ! שמחה איתכם שסוף טוב הכל טוב!

 

[נטעטע]

איזה סיפור../images/Emo7.gif

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

איזה סיפור

לא רואה את המסך כי הדמעות מערפלות הכל. שיהיה לכם המון מזל טוב ובהצלחה - מגיע לכם.

 

[נטעטע]

פתאום אני רואה שהחתימה שלי ממש

איזה סיפור

לא רואה את המסך כי הדמעות מערפלות הכל. שיהיה לכם המון מזל טוב ובהצלחה - מגיע לכם.

פתאום אני רואה שהחתימה שלי ממש
נכתבה על הסיפור שלכם

 

[שויו]

אכן סיפור חיים וסיפור גבורה

פתאום אני רואה שהחתימה שלי ממש
נכתבה על הסיפור שלכם

אכן סיפור חיים וסיפור גבורה
לא יאומן כמה מכשולים יכולים להיות בבת אחת. אבל, כל הכבוד על הנחישות, והעוצמה . נהדר שהכל , בעיקר המחלה הארורה הזו מאחוריכם וההמשך הוא טוב. הרבה בריאות ואושר ורק טוב עם הגוזלים.

 

[anguly]

עשית לי צמרמורת - איזה סיפור!

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

עשית לי צמרמורת - איזה סיפור!

 

[oc101]

גמני פותחת את התיבה ...

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

גמני פותחת את התיבה ...
הסיפור שלכם ממש נגע ללבי , גם אנחנו עברנו תלאות לפני ההריון במהלכו ואחריו , אצלנו הדרך עדיין מתמשכת בכיוון של הפרייה שנייה .... אז ככה : אחרי שנה של טיפולים עברתי ל הפרייה , התמזל מזלנו והצלחנו בפרייה הראשונה . הכל היה מושלם , הבטן טפחה , לא היו בחילות אז טסנו לחופשה אחרונה במקסיקו – היה נפלא , מדהים ! ירדתי מהטיסה עם כאב ראש אטומי בהתחלה חשבנו שזה נבע מהצמות שעשו לי במקסיקו , מהר פירקנו אות, אך הכאב ראש לא עבר , נתתי לו עוד צ'אנס עד שהלכתי לרופא משפחה , הוא הפנה אותי לצילום ( מ. ר. אי ) שיצא בסדר(יותר מאוחר ראו שפיספסו את התוצאות הנכונות). עברו עוד כמה ימים והתחלתי להקיא – עד כאן ! רופא הנשים שלי שלח אותי לבית החולים לקבל אינפוזיה להחזרת נוזלים והתחיל המחקר אחרי הכאב הנורא הזה . בקיצור גילו לי גידול במוח בבלוטת יותרת המוח , ובשבוע 17 להריוני נותחתי . הניתוח עבר בשלום ואני נשארתי עוד כמה ימים להחלמה , רק שזה לא הלך כמו בספרים , ואושפזתי במחלקת טיפול נמרץ על נפילת מערכות ....לכמה ימים טובים . השתחררתי מבית החולים בשבוע 21 שהכל בסדר . אך הצרות לא מסתיימות כאן , הייתה לי גם שיליית פתח שהתחילה לדמם (בלי שום קשר לגידול..) והופ בחזרה לבית החולים לשמירת הריון שם , החזקתי מעמד עד שבוע 31 ויומיים , ויונתן נולד בריא ושלם במשקל נוצה – היום לא מאמינים ל שהוא פג ... רגע – לא הסתיימו ההצרות תחזיקו עוד מעמד ... הלידה הייתה ניתוח קיסרי דחוף , כי השילייה התנתקה והיו חייבית להוציא את יונתן כאן ועכשיו , אחרי הניתוח לא הצלחתי להבריא , הלכתי עם כאבים כל הזמן , הרופאה אמרה שזה נורמלי עד 60 יום אחרי הלידה , מזל שהתחלתי לפתח חום אחרי 50 יום וגילו לי חור ברחם שלא נסגר אחרי ניתוח , התחילו לאיים עלי שאם יש אינפקציה אז מוציאים את הרחם , כאן ועכשיו. עם אנטיביוטיקה חזרה שהפסיקה את ההנקה ועוד זמן איחוי בבית החולים גם את זה עברתי בשלום . אז זהו , מבחורה בריאה לחלוטין וספורטאית הפכתי בין לילה לבחורה עם כדורים זריקות ומגבלות. אבל הכל שווה ! הזאטוט הקטן שיושב כאן לידי ומשחק עם צבעים שווה כל רגע הוא התמצית האושר של חיי. עכשיו פנינו לבאים בתור ,הפרייה ראשונה לא הצליחה אני מקווה שבשנייה נסיים את הפרוייקט הזה ונתחיל פרוייקט ההריון שאינשאאללה יעבור בשלום ד.א בזמן ההחלמה מהניתוח חברה שלי הכירה בחורה שחלתה בסרטן השד בזמן ההריון והצליחה ללדת והכל בסדר , הסיפור הזה החזיק לי את האמונה שגם אני יכולה , ועל הכל אתגבר , אולי זה אתם ? אסנת בוסטון

 

[סאני המצליחה]

וואו וואו וואו - איזה סיפורים....

גמני פותחת את התיבה ...
הסיפור שלכם ממש נגע ללבי , גם אנחנו עברנו תלאות לפני ההריון במהלכו ואחריו , אצלנו הדרך עדיין מתמשכת בכיוון של הפרייה שנייה .... אז ככה : אחרי שנה של טיפולים עברתי ל הפרייה , התמזל מזלנו והצלחנו בפרייה הראשונה . הכל היה מושלם , הבטן טפחה , לא היו בחילות אז טסנו לחופשה אחרונה במקסיקו – היה נפלא , מדהים ! ירדתי מהטיסה עם כאב ראש אטומי בהתחלה חשבנו שזה נבע מהצמות שעשו לי במקסיקו , מהר פירקנו אות, אך הכאב ראש לא עבר , נתתי לו עוד צ'אנס עד שהלכתי לרופא משפחה , הוא הפנה אותי לצילום ( מ. ר. אי ) שיצא בסדר(יותר מאוחר ראו שפיספסו את התוצאות הנכונות). עברו עוד כמה ימים והתחלתי להקיא – עד כאן ! רופא הנשים שלי שלח אותי לבית החולים לקבל אינפוזיה להחזרת נוזלים והתחיל המחקר אחרי הכאב הנורא הזה . בקיצור גילו לי גידול במוח בבלוטת יותרת המוח , ובשבוע 17 להריוני נותחתי . הניתוח עבר בשלום ואני נשארתי עוד כמה ימים להחלמה , רק שזה לא הלך כמו בספרים , ואושפזתי במחלקת טיפול נמרץ על נפילת מערכות ....לכמה ימים טובים . השתחררתי מבית החולים בשבוע 21 שהכל בסדר . אך הצרות לא מסתיימות כאן , הייתה לי גם שיליית פתח שהתחילה לדמם (בלי שום קשר לגידול..) והופ בחזרה לבית החולים לשמירת הריון שם , החזקתי מעמד עד שבוע 31 ויומיים , ויונתן נולד בריא ושלם במשקל נוצה – היום לא מאמינים ל שהוא פג ... רגע – לא הסתיימו ההצרות תחזיקו עוד מעמד ... הלידה הייתה ניתוח קיסרי דחוף , כי השילייה התנתקה והיו חייבית להוציא את יונתן כאן ועכשיו , אחרי הניתוח לא הצלחתי להבריא , הלכתי עם כאבים כל הזמן , הרופאה אמרה שזה נורמלי עד 60 יום אחרי הלידה , מזל שהתחלתי לפתח חום אחרי 50 יום וגילו לי חור ברחם שלא נסגר אחרי ניתוח , התחילו לאיים עלי שאם יש אינפקציה אז מוציאים את הרחם , כאן ועכשיו. עם אנטיביוטיקה חזרה שהפסיקה את ההנקה ועוד זמן איחוי בבית החולים גם את זה עברתי בשלום . אז זהו , מבחורה בריאה לחלוטין וספורטאית הפכתי בין לילה לבחורה עם כדורים זריקות ומגבלות. אבל הכל שווה ! הזאטוט הקטן שיושב כאן לידי ומשחק עם צבעים שווה כל רגע הוא התמצית האושר של חיי. עכשיו פנינו לבאים בתור ,הפרייה ראשונה לא הצליחה אני מקווה שבשנייה נסיים את הפרוייקט הזה ונתחיל פרוייקט ההריון שאינשאאללה יעבור בשלום ד.א בזמן ההחלמה מהניתוח חברה שלי הכירה בחורה שחלתה בסרטן השד בזמן ההריון והצליחה ללדת והכל בסדר , הסיפור הזה החזיק לי את האמונה שגם אני יכולה , ועל הכל אתגבר , אולי זה אתם ? אסנת בוסטון

וואו וואו וואו - איזה סיפורים....
אני ממש מעריצה אתכם

שמכאן והלאה תחוו רק אושר ואושר ובריאות המון המון המון

. כל הכבוד לכם. זה ממש מעודד לקרוא סיפורים כאלה עם סוף שמח ואוםפטימיות ניצחית

. בריאות!!!!

 

[anguly]

לא הכרתי את הסיפור שלכם

גמני פותחת את התיבה ...
הסיפור שלכם ממש נגע ללבי , גם אנחנו עברנו תלאות לפני ההריון במהלכו ואחריו , אצלנו הדרך עדיין מתמשכת בכיוון של הפרייה שנייה .... אז ככה : אחרי שנה של טיפולים עברתי ל הפרייה , התמזל מזלנו והצלחנו בפרייה הראשונה . הכל היה מושלם , הבטן טפחה , לא היו בחילות אז טסנו לחופשה אחרונה במקסיקו – היה נפלא , מדהים ! ירדתי מהטיסה עם כאב ראש אטומי בהתחלה חשבנו שזה נבע מהצמות שעשו לי במקסיקו , מהר פירקנו אות, אך הכאב ראש לא עבר , נתתי לו עוד צ'אנס עד שהלכתי לרופא משפחה , הוא הפנה אותי לצילום ( מ. ר. אי ) שיצא בסדר(יותר מאוחר ראו שפיספסו את התוצאות הנכונות). עברו עוד כמה ימים והתחלתי להקיא – עד כאן ! רופא הנשים שלי שלח אותי לבית החולים לקבל אינפוזיה להחזרת נוזלים והתחיל המחקר אחרי הכאב הנורא הזה . בקיצור גילו לי גידול במוח בבלוטת יותרת המוח , ובשבוע 17 להריוני נותחתי . הניתוח עבר בשלום ואני נשארתי עוד כמה ימים להחלמה , רק שזה לא הלך כמו בספרים , ואושפזתי במחלקת טיפול נמרץ על נפילת מערכות ....לכמה ימים טובים . השתחררתי מבית החולים בשבוע 21 שהכל בסדר . אך הצרות לא מסתיימות כאן , הייתה לי גם שיליית פתח שהתחילה לדמם (בלי שום קשר לגידול..) והופ בחזרה לבית החולים לשמירת הריון שם , החזקתי מעמד עד שבוע 31 ויומיים , ויונתן נולד בריא ושלם במשקל נוצה – היום לא מאמינים ל שהוא פג ... רגע – לא הסתיימו ההצרות תחזיקו עוד מעמד ... הלידה הייתה ניתוח קיסרי דחוף , כי השילייה התנתקה והיו חייבית להוציא את יונתן כאן ועכשיו , אחרי הניתוח לא הצלחתי להבריא , הלכתי עם כאבים כל הזמן , הרופאה אמרה שזה נורמלי עד 60 יום אחרי הלידה , מזל שהתחלתי לפתח חום אחרי 50 יום וגילו לי חור ברחם שלא נסגר אחרי ניתוח , התחילו לאיים עלי שאם יש אינפקציה אז מוציאים את הרחם , כאן ועכשיו. עם אנטיביוטיקה חזרה שהפסיקה את ההנקה ועוד זמן איחוי בבית החולים גם את זה עברתי בשלום . אז זהו , מבחורה בריאה לחלוטין וספורטאית הפכתי בין לילה לבחורה עם כדורים זריקות ומגבלות. אבל הכל שווה ! הזאטוט הקטן שיושב כאן לידי ומשחק עם צבעים שווה כל רגע הוא התמצית האושר של חיי. עכשיו פנינו לבאים בתור ,הפרייה ראשונה לא הצליחה אני מקווה שבשנייה נסיים את הפרוייקט הזה ונתחיל פרוייקט ההריון שאינשאאללה יעבור בשלום ד.א בזמן ההחלמה מהניתוח חברה שלי הכירה בחורה שחלתה בסרטן השד בזמן ההריון והצליחה ללדת והכל בסדר , הסיפור הזה החזיק לי את האמונה שגם אני יכולה , ועל הכל אתגבר , אולי זה אתם ? אסנת בוסטון

לא הכרתי את הסיפור שלכם
איזה סיפור - וואו! מאחלת לך שההריון הבא יהיה בקרוב ושיהיה הכי שגרתי שאפשר!

 

[אלמוג שלי]

וואו, איזה פחד

גמני פותחת את התיבה ...
הסיפור שלכם ממש נגע ללבי , גם אנחנו עברנו תלאות לפני ההריון במהלכו ואחריו , אצלנו הדרך עדיין מתמשכת בכיוון של הפרייה שנייה .... אז ככה : אחרי שנה של טיפולים עברתי ל הפרייה , התמזל מזלנו והצלחנו בפרייה הראשונה . הכל היה מושלם , הבטן טפחה , לא היו בחילות אז טסנו לחופשה אחרונה במקסיקו – היה נפלא , מדהים ! ירדתי מהטיסה עם כאב ראש אטומי בהתחלה חשבנו שזה נבע מהצמות שעשו לי במקסיקו , מהר פירקנו אות, אך הכאב ראש לא עבר , נתתי לו עוד צ'אנס עד שהלכתי לרופא משפחה , הוא הפנה אותי לצילום ( מ. ר. אי ) שיצא בסדר(יותר מאוחר ראו שפיספסו את התוצאות הנכונות). עברו עוד כמה ימים והתחלתי להקיא – עד כאן ! רופא הנשים שלי שלח אותי לבית החולים לקבל אינפוזיה להחזרת נוזלים והתחיל המחקר אחרי הכאב הנורא הזה . בקיצור גילו לי גידול במוח בבלוטת יותרת המוח , ובשבוע 17 להריוני נותחתי . הניתוח עבר בשלום ואני נשארתי עוד כמה ימים להחלמה , רק שזה לא הלך כמו בספרים , ואושפזתי במחלקת טיפול נמרץ על נפילת מערכות ....לכמה ימים טובים . השתחררתי מבית החולים בשבוע 21 שהכל בסדר . אך הצרות לא מסתיימות כאן , הייתה לי גם שיליית פתח שהתחילה לדמם (בלי שום קשר לגידול..) והופ בחזרה לבית החולים לשמירת הריון שם , החזקתי מעמד עד שבוע 31 ויומיים , ויונתן נולד בריא ושלם במשקל נוצה – היום לא מאמינים ל שהוא פג ... רגע – לא הסתיימו ההצרות תחזיקו עוד מעמד ... הלידה הייתה ניתוח קיסרי דחוף , כי השילייה התנתקה והיו חייבית להוציא את יונתן כאן ועכשיו , אחרי הניתוח לא הצלחתי להבריא , הלכתי עם כאבים כל הזמן , הרופאה אמרה שזה נורמלי עד 60 יום אחרי הלידה , מזל שהתחלתי לפתח חום אחרי 50 יום וגילו לי חור ברחם שלא נסגר אחרי ניתוח , התחילו לאיים עלי שאם יש אינפקציה אז מוציאים את הרחם , כאן ועכשיו. עם אנטיביוטיקה חזרה שהפסיקה את ההנקה ועוד זמן איחוי בבית החולים גם את זה עברתי בשלום . אז זהו , מבחורה בריאה לחלוטין וספורטאית הפכתי בין לילה לבחורה עם כדורים זריקות ומגבלות. אבל הכל שווה ! הזאטוט הקטן שיושב כאן לידי ומשחק עם צבעים שווה כל רגע הוא התמצית האושר של חיי. עכשיו פנינו לבאים בתור ,הפרייה ראשונה לא הצליחה אני מקווה שבשנייה נסיים את הפרוייקט הזה ונתחיל פרוייקט ההריון שאינשאאללה יעבור בשלום ד.א בזמן ההחלמה מהניתוח חברה שלי הכירה בחורה שחלתה בסרטן השד בזמן ההריון והצליחה ללדת והכל בסדר , הסיפור הזה החזיק לי את האמונה שגם אני יכולה , ועל הכל אתגבר , אולי זה אתם ? אסנת בוסטון

וואו, איזה פחד
ואני חשבתי שהסיפור של רוית הוא הכי מזעזע...

 

[העין ה 3]

איזה סיפור יפה ומרגש!

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

איזה סיפור יפה ומרגש!
מאחלת לכם לידה קלה ובריאות לכל המשפחה.

 

[1 ט י נ ק ר ב ל]

איזה סיפור מרגש, כולי צמרמורת

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

איזה סיפור מרגש, כולי צמרמורת
ממש כנגד כל הסיכויים הצלחתם ובגדול. אז שתמשיכו להיות רק בריאים. ממליצה, מגזין תחושת בטן

 

[עמית@]

ואו! החיים באמת מדהימים לפעמים...

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

ואו! החיים באמת מדהימים לפעמים...

 

[בעניינים]

איזה סיפור

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

איזה סיפור
באמת שהחיים שלכם מדהימים יותר מכל תסריט... מאחלת לכם בריאות ואושר בעניינים

 

[אפרת12]

איזה סיפור

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

איזה סיפור
פשוט - אין לי מילים...

 

[נשית]

איזה הפי אנד

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

איזה הפי אנד
ממש כיף לשמוע אמן ותמשיכו בקו הבריאות ותהנו מהילדים!!!ומכל רגע בחיים

 

[שרון0608]

שאלה ל - LM2001

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

שאלה ל - LM2001
כולי צמרמורת, ריגשת אותי עם סיפורך. מאחלת בריאות ואושר. היכן עברת את הצינטור ואצל מי?

 

[א ו ר י א ן 1]

מדהים../images/Emo7.gifכולי צמרמורת

סיפור חיים
אני ואישתי נשואים מזה 5 שנים. כחצי שנה לאחר הנישואים פנינו לברור לגביי חוסר פוריות[אני בן 35 ואישתי 33 כיום]. עקב נסיונות לכניסה להריון טיבעי שכשלו......... בבדיקה התברר שיש בעייה משולבת: אצלי זרע חלש ואצל האישה חוסר ביוץ. האישה החלה בקבלת הורמונים והתחלנו בהזרעות. לאחר מספר נסיונות הומלץ לי לעבור צינטור וריקוצל.[כלומר גילו שיש לי גודש וחום באשכים.....אז ניסו לפתור את הבעייה באמצעים של צינטור. לאחר הצינטור [כעבור מספר חודשים] חלה עלייה בספירת הזרע שלי. אולם זה לא הספיק ועברנו להפרייה חוץ גופית בשיטת מיקרומניפולציה. 3 טיפולים ארוכים שעברנו נכשלו. בהכנה למחזור הטיפולים הרביעי:הגיע המחזור ואז ביום ה-21 אישתי קיבלה את הדיכויי וחיכינו למחזור הבא.........שלא הגיע!!!!! אישתי שהייתה בטוחה שמי יודע במה היא כבר הסתבכה .........פנתה לאחר שבועיים איחור לבדיקת אולטראסאונד ושם בישרו לה שרואים שק הריון. אני לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון בבוקרו של יום חמישי שבו אישתי [עוד מבית-החולים] בישרה לי חצי בוכה חצי נרגשת..........שאנחנו בהריון. ההריון התחיל יפה ונמשך לפי הספר. אך בשבוע 17 להריון אישתי הרגישה גוש בשד. בשבוע 18 היא עוברת דיקור של הגוש . בשבוע 20 תשובת פתולוגיה: חשד לסרטן שד. בשבוע 21 היא עוברת ניתוח להוצאת ביופסיה מהגוש.. בשבוע 23 תשובת פתולוגיה :גוש שפיר. בשבוע 24 פגישה אצל האונקולוגית שמבקשת ניתוח מלא להוצאת הגוש. בשבוע 25 יעוץ עם הפרופסור. בשבוע 26 אישתי עוברת ניתוח להוצאת הגוש ומתברר כסרטן שד. בשבוע 28 תשובת פתולוגיה סופית סרטן שד. בשבוע 30 אישתי עוברת טיפול כימוטרפיה שגורם לנשירת השיער ולהרגשות איומות של בחילות וקאות.......ההריון ממשיך. בשבוע 33 טיפול כימי נוסף. בשבוע 35 מחליטים על ניתוח קיסרי.התינוק נולד במשקל של 2.880. ואישתי ממשיכה עם כל הטיפולים וההקרנות ומסיימת. בהתייעצות אם הרופא האונקולוגית: באה דרישה להמתין עם טיפולי פוריות נוספים לצורך הריון שני. כמו כן עלינו להמתין כ-3 שנים לפניי הריון נוסף. לא חששנו מכך כי בין כה וכה הסיכויים שלנו להריון ספונטני שואפים ל-0.........אבל סיכויים לחוד ומעשים לחוד. בהפתעה גמורה גילינו לפני 8 חודשים שאנו בהריון ספונטני [כנגד כל הסיכויים] נוסף. עכשיו אנו כבר בחודש שמיני...........ויש לנו בת ברחם. ומחלת הסרטן תודה ואל מאחורינו .......ובכלל החיים יפים.....................

מדהים

כולי צמרמורת
אלו סיפורים מהחיים שאני משתדלת לקחת וללמוד מהם, להתחזק עם סיפורים כאלה, שהחיים רק יאירו לכם בע"ה והמון בריאות