סיפור והמלצה
פעם בכמה שבועות אני מזמינה את בתי הנשואה ובני שחי עם חברה שלו לשבת לארוחת צהריים של אמא, כל פעם בסגנון בישול אחר. ביום שבת זו החלטתי להפתיע אותם, והצעתי להם שאקנה כרטיסים (על חשבוני כמובן) לסרט "נרניה - האריה המכשפה וארון הבגדים" שכולנו מעריצים שלו - וכאן באה ההמלצה. לא התאכזבנו, נהנינו מאד, מזכיר קצת את "הסיפור שלא נגמר", האריה אריה כמו שצריך, הבונים בונים כמו שצריך, המכשפה בהתחלה נראית יותר מדי טובה אבל אחר כך זה מסתדר עם תפקידה. בקיצור - לכל אוהבי הסיפורים - חובה. ולהמשך הסיפור. מאחר והפעם הארוחה היתה בסגנון סיני, טרחתי וקניתי צלעות עגל (יקרות מאד) וכן חזה עוף, והחלטתי שביום שישי אכין את כל מה שאפשר, וביום שבת אעשה רק את הטיגון-ערבוב הקצר וכולם יעזרו לי. התכנון תכנון יפה מאד, אבל הביצוע... לאחר שהשריתי מבעוד מועד את הצלעות במשרה, והסרט אמור להתחיל ב- 11:30, הכנסתי בשעה 11:00 את הצלעות לתנור, וסברתי לתומי שאחזור הן תהיינה מוכנות. אבי ילדיי נשאר בבית, והלכתי שמחה וטובת לב לסרט. כשהיתה הפסקה הסתכלתי בשעון, השעה היתה 12:45, חשבתי שהסרט יגמר עוד חצי שעה, אבל הוא נגמר בשעה שתיים! כשחזרתי הביתה אשר יגורתי בא לי. כמובן עוד מבחוץ הרחתי את הריח השרוף, ולא היו התפתעות - הצלעות אכן נשרפו. התנחמתי בזה שאוכל להכין את העוף חמוץ-מתוק שטגנתי יום קודם במעטפת, וגם חתכתי את כל הירקות הנחוצים, כל שהיה צריך רק טיגון קצר, ערבוב עם הירקות - ורוטב. בקשתי מבתי שתכין את הרוטב, הגשתי את הצלעות השרופות בתקווה שיציל משהו, ואת העוף. "אוי, העוף מלוח". "לא יכול להיות" אמרתי. "לא שמתי טיפת מלח. רוטב הסויה מספיק מלוח". טעמתי - ולתדהמתי העוף היה מלוח, בלתי אכיל. "שמת ברוטב חמש כפות מלח במקום חמש כפות סוכר" אמרתי לבתי. למזלי הטוב - מה פתאום? אין פה שום מזל טוב - עיקר הארוחה הלכה. למנה ראשונה הכנתי מרק תירס, וכולם אכלו מעט כדי שלא יתמלאו, אז בלית ברירה לקחו תוספת מרק, קינוח ועוגה - וזהו. העיקר שמהסרט נהנינו.
פעם בכמה שבועות אני מזמינה את בתי הנשואה ובני שחי עם חברה שלו לשבת לארוחת צהריים של אמא, כל פעם בסגנון בישול אחר. ביום שבת זו החלטתי להפתיע אותם, והצעתי להם שאקנה כרטיסים (על חשבוני כמובן) לסרט "נרניה - האריה המכשפה וארון הבגדים" שכולנו מעריצים שלו - וכאן באה ההמלצה. לא התאכזבנו, נהנינו מאד, מזכיר קצת את "הסיפור שלא נגמר", האריה אריה כמו שצריך, הבונים בונים כמו שצריך, המכשפה בהתחלה נראית יותר מדי טובה אבל אחר כך זה מסתדר עם תפקידה. בקיצור - לכל אוהבי הסיפורים - חובה. ולהמשך הסיפור. מאחר והפעם הארוחה היתה בסגנון סיני, טרחתי וקניתי צלעות עגל (יקרות מאד) וכן חזה עוף, והחלטתי שביום שישי אכין את כל מה שאפשר, וביום שבת אעשה רק את הטיגון-ערבוב הקצר וכולם יעזרו לי. התכנון תכנון יפה מאד, אבל הביצוע... לאחר שהשריתי מבעוד מועד את הצלעות במשרה, והסרט אמור להתחיל ב- 11:30, הכנסתי בשעה 11:00 את הצלעות לתנור, וסברתי לתומי שאחזור הן תהיינה מוכנות. אבי ילדיי נשאר בבית, והלכתי שמחה וטובת לב לסרט. כשהיתה הפסקה הסתכלתי בשעון, השעה היתה 12:45, חשבתי שהסרט יגמר עוד חצי שעה, אבל הוא נגמר בשעה שתיים! כשחזרתי הביתה אשר יגורתי בא לי. כמובן עוד מבחוץ הרחתי את הריח השרוף, ולא היו התפתעות - הצלעות אכן נשרפו. התנחמתי בזה שאוכל להכין את העוף חמוץ-מתוק שטגנתי יום קודם במעטפת, וגם חתכתי את כל הירקות הנחוצים, כל שהיה צריך רק טיגון קצר, ערבוב עם הירקות - ורוטב. בקשתי מבתי שתכין את הרוטב, הגשתי את הצלעות השרופות בתקווה שיציל משהו, ואת העוף. "אוי, העוף מלוח". "לא יכול להיות" אמרתי. "לא שמתי טיפת מלח. רוטב הסויה מספיק מלוח". טעמתי - ולתדהמתי העוף היה מלוח, בלתי אכיל. "שמת ברוטב חמש כפות מלח במקום חמש כפות סוכר" אמרתי לבתי. למזלי הטוב - מה פתאום? אין פה שום מזל טוב - עיקר הארוחה הלכה. למנה ראשונה הכנתי מרק תירס, וכולם אכלו מעט כדי שלא יתמלאו, אז בלית ברירה לקחו תוספת מרק, קינוח ועוגה - וזהו. העיקר שמהסרט נהנינו.