סיפור הצלחה

[KAS3]

יקר בשבילי

אני קיבלתי טיפול פסיכולוגי חינם

 

[מאפרת בשאנטי]

ו.. עזר? עוזר?

כמו שכבר כתבתי למטה- גם אני קיבלתי (חרא) טיפול חינם של פסיכותרפיה + דיאטנית + "סיעודי" (ככה הם קוראים לאחות..) + תקופה של קבוצת תנועה שלא הבנתי עד עכשיו מה הייתי אמורה לעשות שם ולמה.. במשך ש-נ-ת-י-י-ם. והיום, אחרי שאני סוף סוף רואה מה זה מטפלת נורמלית (במסגרת שהיא חצי ציבורית, טיפול מוזל לסטודנטים..), אני יכולה להגיד בפה מלא ש: "טיפול פסיכולוגי חינם" זה לא תמיד מתנה.. כמובן (כמובן!!!!!!) שיש גם טיפולים טובים שהם חינם.. וטיפולים יקרים שהם גרועים.. שורה תחתונה, אולי מה שניסיתי להגיד פה (וגם להוציא את המרמור שלי על המרפאה שהייתי מטופלת בה ואני חושבת שאת הנזקים שעשו לי שם ייקח לי עוד הרבה זמן לעכל..) הוא שלא תמיד צריך להתלבש על טיפול בגלל שהוא חינם...... (הרבה זמן לא עזבתי את הטיפול שלי כי חשבתי שעדיף זה מאשר לשלם...... טעיתי בענק.) מקווה בשבילך שהטיפול החינמי שלך עוזר לך.

 

[KAS3]

אני חושבת שהמטפל הכי טוב הוא הזמן

עזבתי את הטיפול ההוא לפני שנה והרגשתי קצת יותר טוב היום אני בלי חרדות בכלל ובלי דאגות בקשר לאוכל בפרט אם הטיפול ההוא זה מה שעזר? אני לא בטוחה אם הייתי נופלת על מטפלת טובה - היום הייתי באותו מצב רק עם פחות כסף בכיס אם המטפלת הייתה גרועה - הייתי ממשיכה להרגיש חרא גם היום

 

[מאפרת בשאנטי]

מהי מטפלת טובה?

אני חושבת שבראש ובראשונה זו דמות מקצועית שמצליחה לצעוד יחד אתך לשינוי המיוחל בחיים.. כך ש.. ליפול על מטפלת טובה ושלא יהיה שינוי במצב..... זה משפט עם סתירה פנימית.

 

[Nameless girl1]

בולשיט.

מצטערת, לא נאמר כדי לפגוע, אבל אם הייתי חושבת לרגע אחד שאת באמת כנה ולא סתם מפרסמת- לא הייתי מדברת ככה. ראיתי את טל הזאתי בתוכנית בוקר ההיא ואני חושבת שהיא רמאית, שקרנית ודי מטומטמת. בנאדם שברצינות אומר "בולימיות מפסיקות להקיא אחרי הפגישה הראשונה, אנורקסיות אוכלות רגיל מייד אחרי הפגישה הראשונה" הוא אידיוט וסתם משלה את הציבור. יש אנשים שלא ממש מכירים את המחלה ויכולים אשכרה לאכול ת'זיוני שכל שלה. הכל פירסומי שקר. מעצבנת אותי בכלל עצם המחשבה שיש אישה מטומטמת אי שם בארץ שמזיינת לאנשים ת'שכל שיש טיפול שעושה "הוקוס פוקוס" ומעלים הפרעות אכילה אצל בחורות שמתמודדות איתן שנים על גבי שנים, ככה בקלות, תוך 3 מפגשים. עשי לי טובה, לא נולדתי אתמול

 

[מיטל717]

נראה לי שאת ממש צריכה טיפול

גם אם לא נראים לך הדברים שכתבתי יש צורה הולמת להתבטא אבל כנראה שההקאות או ההפרעה שלך עשתה לך קצת קצר במוח (אם בכלל יש לך דבר כזה) אם את לא מאמינה זו זכותך,אף אחד לא כפה עננים להאמין או לגשת לטיפול אבל בחייאת את ממש מגזימה עם האובר תוקפנות שלך. לכתוב טראש ותוך כדי להתנצל מראש מעיד על איזשהו פיצול אז אולי במקום לבזבז כל כך הרבה זמן על אם אני בולימית לשיר ואני מדדגישה ל ש ע ב ר או לא,אולי כדאי שתלכי לחפש לעצמך טיפול הולם ב ה צ ל ח ה

 

[Nameless girl1]

עכשיו אני בטוחה לחלוטין שאת רק מפרסמת.

12 ימים בלי להקיא לא הופך אותך לבולימית לשעבר. זה הישג מרשים, אבל הפרעות אכילה לא נמדדות אך ורק במה שבא לידי ביטוי באכילה היום-יומית. בסופו של דבר זאת הפרעה נפשית ולתקן את "מה שנראה לעין" לאו דוקא משנה משהו בחשיבה. אני מבינה שאת מתעצבנת שמלכלכים על האישה שאת מנסה לפרסם, לכן התגובה המרוגזת הנ"ל.

להבא אני מציעה לפרסם אנשים שאשכרה יודעים מה הם עושים ולא כלומניקית שמבטיחה הבטחות שווא בלי לקיים. ככה לא תצטרכי להעמיד פנים וגם לא תקבלי תגובות נרגזות מאנשים שהנושא נוגע להם ומרגיז אותם לראות התבטאויות מופרכות כמו "פגישה אחת ובולימיות מפסיקות להקיא".

 

[מאפרת בשאנטי]

את ממש ממש תוקפנית!

גם אם את לא מאמינה אין הצדקה לדרך בה את בוחרת להתנסח. אף אחת לאן לא נולדה אתמול ואני בטוחה שכולנו ילדות גדולות שיודעות לקבל החלטות על סמך שיקולים כאלו או אחרים ולא צריכות את ההגנה המלחמתית שלך (אם לכך התכוונת.). הבנו את עמדתך גם אחרי הודעה אחת ושתיים ושלוש, לא רואה צורך בהתנגחות הזו כל פעם מחדש, עוד ועוד מאותו הדבר.. רק מעכיר את האוירה.

 

[קולדון]

 

[Like a sun]

תסלחי לי, (אולי טריגר)

אבל 12 יום ללא הקאות לעומת 12 שנים של בולימיה זאת טיפה בים. כנראה זאת הסיבה שאנשים כאן סקפטיים. אני לא מאמינה בטיפולי קסם. נכנסתי לאתר של טל אור והרתיעה שלי נובעת מכך שהיא לוקחת את כל מופרעות האכילה, שכל אחת מהן עולם ומלואו, ומכניסה אותן לטייפקאסט מאוד ספציפי. אחת הסיבות שאני לפחות נכנסתי לתוך האנורקסיה היא כי רציתי שיראו אותי. הרגשתי שאני נבלעת, שאני בלתי נראית, ורציתי שכולם יראו שאני כאן, שכואב לי, שרגשית אני גוססת. ואז באה טל אור ואומרת שכל האנורקסיות הן אותו הדבר. אני מסכימה איתה בכך שאנורקסיה היא לא מחלה אלא סימפטום, אבל להתיימר לקבוע בעבור כל אחת ואחת (ואחד, לפעמים) למה בדיוק צצו הסימפטומים האלה, אני לא אוהבת את זה. זה מסוכן. זה מתנשא. להעיד על 100% הצלחה זה מגלומני להחריד. לשחרר אנורקטית מאשפוז, לטפל בה במשך שבועיים, ואז לשלוח אותה להתמודד עם החיים ללא כל תמיכה- זאת רשלנות! יודעת מה? יכול להיות שטיפולי הקסם האלה עובדים על בנות מסויימות. דווקא הייתי מהמרת על נערות, או על בנות שהדיאטה השתבשה להן ויצאה מכלל שליטה, ולא על בולימיות במשך 12 שנה, אבל נניח. העניין הוא שאת ההחלמה צריך לשמר. עכשיו את שיכורה מההחלמה. צריך להיזהר עם זה. מכירה את התחושה הזאת, חוויתי אותה לא פעם ולא פעמיים. מה יקרה עוד חודש, חודשיים, שהתחושה הזאת תשכך ותישארי עם עצמך והמחשבות, וכל הסיבות שהביאו אותך לבולימיה מלכתחילה? מה יקרה אז? אם היית אומרת שאת ממשיכה בטיפול, אם טל אור הייתה ממליצה להמשיך בטיפול פסיכולוגי ודיאטני, היה לי יותר קל לקבל את זה.

 

[No longer]

מילה במילה.

 

[2b mind]

מיטל,

רוצה לשתף מה במפגשים האלה גרם לך לשינוי? מה היה בהם? אם את אמיתית, ולא איזה מפרסמת או משהו דומה, נשמח לשמוע על החוויה האישית שלך בעניין... מה היה שם, מה נגע בך... מה גרם לך להסתכל אחרת, לפעול אחרת... בנוסף, לא הייתי יוצאת בהכרזות בטווח זמן מהיר כזה, גם להחלים משפעת לא קורה ביום אחד, החלמה היא תהליך, אז אולי זה עזר לך להקיא פחות או לא להקיא, זה לא אומר שהחלמת. לא אומר שאת חושבת שונה, לא אומר שהדברים שעליהם ההפרעה ישבה טופלו. ממ... בהצלחה. (ואם את מפרסמת, אז אל תטרחי לענות לי... ואם כבר תעני אז בבקשה בלי תשובות מפלסטיק)

 

[קולדון]

קודם כל- שמרו על תרבות דיון

דבר שני- אני אישית התחלתי טיפול ומהרגע שבו התחייבתי עם עצמי אל הטיפול- כל הסימפטומים עברו לי. צמצומים, בולמוסים, אכילה רגשית, ממש הכל ולא הייתה לי שום נפילה למשך יותר משנה וחצי. זה כן אפשרי להיגמל מהסימפטומים מהרגע שבו מחליטים על כך, באותה מידה שלגיטימי שיהיו גם נפילות כחלק מהתהליך. אבל, החלמה היא לא רק גמילה והפטרות מסימפטומים. לקח לי הרבה מאוד זמן לשנות דפוסי מחשבה וצורות התנהלות שקשורות להפרעות אכילה אך לא באות לידי ביטוי באכילה. לצמצם את עצמך אפשר לא רק עם אכילה או אי אכילה. בולמוס זה לא רק איבוד שליטה עם אוכל. אפשר לצמצם את עצמך במערכת יחסים, ולחטוף קריזות בלתי נשלטות שמרגישות בדיוק כמו שד של בולמוס. זה שאולי לא תפני להתמודדות דרך הפרעות אכילה, זה מצויין אבל לא אומר שתהי מאושרת מזה מעבר לכך. אני חושבת שזה אפילו יכול להיות מאוד עצוב לאזן את האכילה ולהיתקע עם שנאה עצמית, חרדות, צורת התנהלות פוגענית מול עצמך או בעצם, פשוט לעצור את תהליך החלמה משמעותי כלל שלא יהיה- לאחר שלושה מפגשים בלבד. אי אפשר לשנות את כל החיים מכל הבחינות כל כך מהר, גם אם את הכי מוכנה ורוצה לעשות הכל בשביל זה, לדברים לוקח זמן להיבנות מחדש. אפילו רק מעצם העבודה שהפרעות אכילה באות כהתמודדות עם דברים אחרים, שקשה להתמודד איתם אז פונים להפרעות אכילה כהמנעות. אפילו אם נפטרים מהסמפטומים של הפרעות אכילה, עדיין יש את הבסיס להן שמאחורי הסמפטומים, שבו חייבים לטפל, אחרת לשם מה התכנסנו כאן בעצם...?

 

[KAS3]

12 יום זה סיפור הצלחה ?!

אם היית אומרת שאת שנה - שנה וחצי לא מקיאה האנשים כאן היו מורידים את הכובע ורצים לטל הזאת אני כן מאמינה לך כי אני מסוג האנשים שצריכים דחיפה קטנה בהתחלה ואת שאר ההחלמה הם מסוגלים לעשות לבד אבל רק אחוז קטן מהאוכלוסייה הוא כזה ורוב האנשים ורוב הפורום כאן כבר שנים הולך לטיפול ותהליך ההחלמה שלהם ארוך ועדיין לא התסתיים בגלל זה הם כועסים

 

[מאפרת בשאנטי]

זה גם תלוי איזה טיפול.....

הייתי שנתיים ברמבם והם עשו לי רק נזק. ועכשיו אני אצל פסיכולוגית באמת מקסימה, כולה חודשיים, ואני מרגישה שכבר נעזרתי בה הרבה יותר מ6 אנשי הצוות (סה"כ 3 דיאטניות, 2 עלק מטפלות ואחות) ש"טיפלו" בי במשך שנתיים שלמות. כך שזה באמת באמת באמת תלוי. מה שכן, גם לי נראה מגלומני להחריד להתחייב על 100 אחוזי הצלחה.... בדיוק כמו ה"מתקשרת" ההיא שהלכתי אליה איזה פעם והבטיחה לי בלי למצמץ שתמורת 5600 ש"ח היא תעלים את כל הבעיות בחיים שלי, תוך שלושה חודשים במהלכם נדבר פעם בשבועיים כמה דקות בטלפון. (אם היא הייתה אומרת לי שיש 80 אחוז הצלחה היה סיכוי גדול בהרבה שהייתי מסכימה ליפול במה שאני מאמינה שהוא הפח שלה.)

 

[מיטל717]

אולי 12 יום זה לא סיפור הצלחה אבל

בהחלט משהו מעודד לעתיד טוב יותר. בזמן האחרון הייתי מקיאה כל כך הרבה שהייתי עסוקה שעות רצופות בלאכול ולהקיא וזה היה נראה לי בלתי נשלט ובלתי אפשרי להפסיק עם זה. היום אני אוכלת בצורה מסודרת ולא רצה לשרותים,בשבילי זה המון,אני מקווה שעוד שנה אני יכתוב שוב על הסיפר הצלחה אבל מבחינתי אם עברתי מס׳ ימים בלי הקאות ובלי בולמוסים אז כנראה שאני בכיוון הנכון לסיפור הצלחה רק לחדד את המצב שהייתי בו-אחרי טיפול במרפאה בעין כרם הייתי עוצרת בנאמן,קונה קפה הפוך וכמות גדולה של קרואסונים חלבה ובדרך תוך כדי נהיגה כבר הייתי מקיאה את הקרואסונים לכוס קפה הריקה,אז ממצב כזה לא להקיא 12 יום זה הצלחה ודרך אגב היום זה כבר היום ה13,אבל מי סופר ח ח ח

 

[קולדון]

קודם כל, אנא קפדי את תקנון הפורום

לא מציינים כאן שמות של מאכלים. גם התיאור של ההקאה מאוד טריגרי, במיוחד כשאת מפרטת ככה זה נהיה במיוחד ויזואלי. אני שמחה בשבילך שהטיפול עובד לך. מודה שגם אני בהתחלה חשבתי שזו הודעה של פרסום. זה לא משנה ולא מצדיק את כל ההתקפה הזו מולך. אני מקווה בשבילך להחלמה מלאה, להמשך הצלחה בדרך, ולמקום לפנות אליו ברגעים קשים. טיפול מזורז כזה הוא אולי מצויין ועזר לך להמנע מהתסמינים של ההפרעה, להגמל מההקאות ולסדר את האכילה... אבל בכל זאת החלמה הוא תהליך. אני עדיין עוברת אותו וכבר יותר משלוש שנים אוכלת מסודר ובמשקל מאוזן ותקין. זה לא אומר שאין רגעים קשים ואין אתגרים חדשים. אני מניחה שבשבילך זה מרגש ומדהים להגמל ככה מההקאות, אני חושבת שזה באמת לא יאומן, ובשביל כל אחד שהצליח לצאת מהפרעות אכילה זה מאוד ברור כמה זה מרגיש לא יאומן וממלא באושר.

 

[מאפרת בשאנטי]

תפוז היצור לא הראה לי שכבר כתבת על זה..בע

 

[מאפרת בשאנטי]

טריגר מעלי שעובר על תקנון הפורום

 

[מאפרת בשאנטי]

מיטל

אולי תספרי לנו קצת באיזו שיטה הטל הזאת עובדת? מה היה בפגישות אצלה? על מה עבדתן ובאילו דרכים? האם יש טכניקה שהיא שונה ממה שהכרת עד היום, ובעצם, מה היה שם שונה שעזר לך? (לי אישית צירוף המילים "טיפול נפשי רגשי עמוק" לא אומר כלום, ואני בעצמי מטפלת..)