סיפור הלידה שלי 
האמת שאחרי הלידה לא הבנתי איך בנות מוצאות את הזמן להכנס לכאן ולכתוב אחרי, אבל הנה 3 שבועות אח"כ - הכל נראה אחרת
ילדתי לפני 3 שבועות בניתוח קיסרי מתוכנן באיכילוב, בשבוע 38+2. לא האמנו שנחזיק עד התאריך...
אחת העצות החשובות שלי, שממש לא תתאים לכולן, היא שאמרנו לכ-ו-ל-ם שהניתוח נקבע ליומיים אחרי. אני ידעתי שאני לא רוצה שם את ההורים, אחים וכו', ושאם תהיה לידה רגילה, לא הייתי מספרת שאנחנו בבי"ח עד אחרי. כך כולם התכוננו ליום שלישי, שאלו מתי יהיה הניתוח, איימו שיופיעו בבי"ח על הבוקר וכו', ואנחנו היינו רגועי וידענו שנעבור את זה בשקט לבד. ברור לי שלא לכולם זה מתאים, אבל למי שרוצה לעבור את הלידה בשקט לבד, זו המלצה חמה...
הניתוח עצמו, בעיקר כשמתוכנן ואין לחץ, הוא פשוט, מהיר, לא כואב בכלל. הצוות באיכילוב היה מדהים - המרדים הסביר את כל הפרוצדורה, אחות מדהימה החזיקה לי את היד מיוזמתה בזמן הדקירה, ולא הרגשתי טיפת כאב. אחרי שחיטאו את האיזור והשכיבו אותי על הגב, הרגשתי קצת בחילה וחיברו לי מסכת חמצן שמאוד עזרה והרגיעה. תדעו שיש אופציה. הכניסו את בעלי שיעמוד לצידי, ותוך כמה דקות שני הקטנים היו בחוץ, במשקלים 2625 ו-2825. נתנו לי לראות אותם ולנשק אותם ורק אז המיילדות יצאו עם בעלי לשקול אותם ולטפל בהם בחוץ. הרופאים תפרו אותי, ותוך כדי דיברו איתי והסבירו לי מה הם עושים. אחרי הניתוח הועברתי לחדר התאוששות לשעתיים - אלו שעתיים קצת מבאסות. אני רעדתי נורא בכל הגוף (לטענת האחיות - תופעת לוואי ידועה של ההרדמה, לטענת המרדים - תופעת לוואי ידועה של הסטרס מהניתוח), בעלי הורשה להכנס לכמה דקות רק לראות מה שלומי ולעדכן בשלום הקטנים (ולקבל ממני אישור להודיע למשפחות
) ואח"כ נאלצתי לחכות לבד שיעבור הזמן ויעברו הרעידות...
בסיום השעתיים העסירו אותי למחלקת יולדות, שם כבר ראיתי את המשפחה לביקור קצרצר, כי איכילוב (בצדק!) מאוד מקפידים על שעות ביקור מסודרות. מאותו רגע בעלי היה איתי, הביא את הקטנטים מהתינוקיה הלוך וחזור אלי ועזר לי בהתאוששות מהניתוח.
לעומת הניתוח הפשוט והמדהים, ההתאוששות לא פשוטה...
אומרים לקום תוך 6 שעות ולהתחיל להסתובב וכך עשיתי. היומיים הראשונים היו קשים וכואבים מאוד, ומהיום השלישי אכן מורגש שיפור (בעיקר אם מצליחים לישון). אחרי 4-5 ימים כבר הרגשתי את הכאבים פחות ופחות, אבל מסתבר שהפצע של החתך מסרב להחלים, ובמשך עוד שבוע וחצי (שבועיים מהניתוח!) כל עמידה, הליכה, שינוי תנוחה, גרמו לי לכאבים נוראיים - עד כדי כך שפחדתי להחליף חיתול לבד, כי לפעמים פשוט הייתי חייבת להתיישב מיד מרב כאב. זה לא כאב שמצריך עוד הליכה, אלא דווקא כמה שיותר לשכב ולנוח, וזה היה מתסכל... אני יכולה רק לעודד בכך שאחרי שבועיים וחצי זה כמעט לגמרי עבר. אני מסתובבת בבית חופשי, ואפילו הלכנו לכמה סיבובים בפארק ליד הבית. זה שבועיים וחצי שמרגישים מאוד מאוד ארוכים - אבל הם עוברים...
מה עזר לי?
- לקחת את כל משככי הכאבים שנותנים בבית החולים.
- להשאר בבי"ח כמה שיותר - לא לכולן זה מתאים, אבל לנו נתנו 4 ימים בגלל הנתיוח ועוד אחד כי זה תאומים, ונשארתי את הימים + שני לילות במלונית. הרגשתי שהעזרה מהתינוקיה נותנת לי לישון ולהחלים, וזה היה לי חשוב לפני היציאה הביתה.
- עוד טיפ למנוחה: לצמצם בשעות ביקור. יש 3 שעות ביקור באיכילוב - בוקר, צהריים וערב. אנחנו כל יום היינו מאפשרים להגיע רק באחת או בשתיים מהם, כדי לא להעמיס על עצמנו יותר מידי. לחברים אמרנו בכלל לבוא רק למלונית בסוף השבוע.
לקבל עזרה וכזו המותאמת לכן - אני הייתי עד עכשיו כל היום עם בעלי ורב השעות גם עם אמא שלי (שלא חשבתי שארצה פה לכ"כ הרבה ימים ושעות, ופתאום זה היה הכי נכון בשבילי). בנוסף, הזמנו מטפלת לילה לשלושה לילות בשבוע, שאיפשרו לנו להשלים שעות שינה ולא להיות כ"כ מותשים במהלך היום. למי שיכולה להרשות לעצמה -אי אפשר לדמיין איזו הקלה זו.
- לזכור שבסוף הכטב עובר... לכל אחת זה כאב אחר, ולוקח זמן אחר, והימים בהתחלה מתישים וארוכים, וההורמונים משתוללים וכו' - אבל הכל עובר
שיהיה בהצלחה לכולן, המשך הריון משעמם ולידה קלה!
האמת שאחרי הלידה לא הבנתי איך בנות מוצאות את הזמן להכנס לכאן ולכתוב אחרי, אבל הנה 3 שבועות אח"כ - הכל נראה אחרת
ילדתי לפני 3 שבועות בניתוח קיסרי מתוכנן באיכילוב, בשבוע 38+2. לא האמנו שנחזיק עד התאריך...
אחת העצות החשובות שלי, שממש לא תתאים לכולן, היא שאמרנו לכ-ו-ל-ם שהניתוח נקבע ליומיים אחרי. אני ידעתי שאני לא רוצה שם את ההורים, אחים וכו', ושאם תהיה לידה רגילה, לא הייתי מספרת שאנחנו בבי"ח עד אחרי. כך כולם התכוננו ליום שלישי, שאלו מתי יהיה הניתוח, איימו שיופיעו בבי"ח על הבוקר וכו', ואנחנו היינו רגועי וידענו שנעבור את זה בשקט לבד. ברור לי שלא לכולם זה מתאים, אבל למי שרוצה לעבור את הלידה בשקט לבד, זו המלצה חמה...
הניתוח עצמו, בעיקר כשמתוכנן ואין לחץ, הוא פשוט, מהיר, לא כואב בכלל. הצוות באיכילוב היה מדהים - המרדים הסביר את כל הפרוצדורה, אחות מדהימה החזיקה לי את היד מיוזמתה בזמן הדקירה, ולא הרגשתי טיפת כאב. אחרי שחיטאו את האיזור והשכיבו אותי על הגב, הרגשתי קצת בחילה וחיברו לי מסכת חמצן שמאוד עזרה והרגיעה. תדעו שיש אופציה. הכניסו את בעלי שיעמוד לצידי, ותוך כמה דקות שני הקטנים היו בחוץ, במשקלים 2625 ו-2825. נתנו לי לראות אותם ולנשק אותם ורק אז המיילדות יצאו עם בעלי לשקול אותם ולטפל בהם בחוץ. הרופאים תפרו אותי, ותוך כדי דיברו איתי והסבירו לי מה הם עושים. אחרי הניתוח הועברתי לחדר התאוששות לשעתיים - אלו שעתיים קצת מבאסות. אני רעדתי נורא בכל הגוף (לטענת האחיות - תופעת לוואי ידועה של ההרדמה, לטענת המרדים - תופעת לוואי ידועה של הסטרס מהניתוח), בעלי הורשה להכנס לכמה דקות רק לראות מה שלומי ולעדכן בשלום הקטנים (ולקבל ממני אישור להודיע למשפחות
בסיום השעתיים העסירו אותי למחלקת יולדות, שם כבר ראיתי את המשפחה לביקור קצרצר, כי איכילוב (בצדק!) מאוד מקפידים על שעות ביקור מסודרות. מאותו רגע בעלי היה איתי, הביא את הקטנטים מהתינוקיה הלוך וחזור אלי ועזר לי בהתאוששות מהניתוח.
לעומת הניתוח הפשוט והמדהים, ההתאוששות לא פשוטה...
אומרים לקום תוך 6 שעות ולהתחיל להסתובב וכך עשיתי. היומיים הראשונים היו קשים וכואבים מאוד, ומהיום השלישי אכן מורגש שיפור (בעיקר אם מצליחים לישון). אחרי 4-5 ימים כבר הרגשתי את הכאבים פחות ופחות, אבל מסתבר שהפצע של החתך מסרב להחלים, ובמשך עוד שבוע וחצי (שבועיים מהניתוח!) כל עמידה, הליכה, שינוי תנוחה, גרמו לי לכאבים נוראיים - עד כדי כך שפחדתי להחליף חיתול לבד, כי לפעמים פשוט הייתי חייבת להתיישב מיד מרב כאב. זה לא כאב שמצריך עוד הליכה, אלא דווקא כמה שיותר לשכב ולנוח, וזה היה מתסכל... אני יכולה רק לעודד בכך שאחרי שבועיים וחצי זה כמעט לגמרי עבר. אני מסתובבת בבית חופשי, ואפילו הלכנו לכמה סיבובים בפארק ליד הבית. זה שבועיים וחצי שמרגישים מאוד מאוד ארוכים - אבל הם עוברים...
מה עזר לי?
- לקחת את כל משככי הכאבים שנותנים בבית החולים.
- להשאר בבי"ח כמה שיותר - לא לכולן זה מתאים, אבל לנו נתנו 4 ימים בגלל הנתיוח ועוד אחד כי זה תאומים, ונשארתי את הימים + שני לילות במלונית. הרגשתי שהעזרה מהתינוקיה נותנת לי לישון ולהחלים, וזה היה לי חשוב לפני היציאה הביתה.
- עוד טיפ למנוחה: לצמצם בשעות ביקור. יש 3 שעות ביקור באיכילוב - בוקר, צהריים וערב. אנחנו כל יום היינו מאפשרים להגיע רק באחת או בשתיים מהם, כדי לא להעמיס על עצמנו יותר מידי. לחברים אמרנו בכלל לבוא רק למלונית בסוף השבוע.
לקבל עזרה וכזו המותאמת לכן - אני הייתי עד עכשיו כל היום עם בעלי ורב השעות גם עם אמא שלי (שלא חשבתי שארצה פה לכ"כ הרבה ימים ושעות, ופתאום זה היה הכי נכון בשבילי). בנוסף, הזמנו מטפלת לילה לשלושה לילות בשבוע, שאיפשרו לנו להשלים שעות שינה ולא להיות כ"כ מותשים במהלך היום. למי שיכולה להרשות לעצמה -אי אפשר לדמיין איזו הקלה זו.
- לזכור שבסוף הכטב עובר... לכל אחת זה כאב אחר, ולוקח זמן אחר, והימים בהתחלה מתישים וארוכים, וההורמונים משתוללים וכו' - אבל הכל עובר
שיהיה בהצלחה לכולן, המשך הריון משעמם ולידה קלה!
