סיפור הכד החרס
יהודי מרוקו היו כולם פחות או יותר דתיים /מסורתיים והשתדלו לקיים את הדת והמסורת בכל תנאי ולפעמים תוך שימוש בטריקים ותחבולות. למשל בתשעה באב היו צמים והולכים לבית הכנסת לבכות את חורבן בית המקדם , בלילה היו שמים אבן מתחת לכרית כדי שיהיה להם קשה ו"יסבלו" ועד כל מיני דברים ובלבד שיציינו את האבל והסבל של העם היהודי. כך המבוגרים ; ומה על הילדים הם היו בדרך כלל שמחים וטובי לב כי זה תמיד בקיץ אין בית ספר יש חופש וכולם משחקים ונהנים והרי לא יאה לצחוק ולשמוח בט' באב לכן המציאו פטנט : היו קונים " מתנה לילדים " כד חרס ( ג'רה ) קטן למים ואנחנו הילדים היינו ממלאים אותה , שותים , שופכים ונהנים מהמתנה , אלה מה , כעבור זמן מה היה הכד נופל ונשבר ואנחנו היינו יושבים ובוכים על הכד השבור וכך היה יוצה לשמה גם אם לא לשמה , המטרה הושגה , הילדים בוכים וזה העיקר .
יהודי מרוקו היו כולם פחות או יותר דתיים /מסורתיים והשתדלו לקיים את הדת והמסורת בכל תנאי ולפעמים תוך שימוש בטריקים ותחבולות. למשל בתשעה באב היו צמים והולכים לבית הכנסת לבכות את חורבן בית המקדם , בלילה היו שמים אבן מתחת לכרית כדי שיהיה להם קשה ו"יסבלו" ועד כל מיני דברים ובלבד שיציינו את האבל והסבל של העם היהודי. כך המבוגרים ; ומה על הילדים הם היו בדרך כלל שמחים וטובי לב כי זה תמיד בקיץ אין בית ספר יש חופש וכולם משחקים ונהנים והרי לא יאה לצחוק ולשמוח בט' באב לכן המציאו פטנט : היו קונים " מתנה לילדים " כד חרס ( ג'רה ) קטן למים ואנחנו הילדים היינו ממלאים אותה , שותים , שופכים ונהנים מהמתנה , אלה מה , כעבור זמן מה היה הכד נופל ונשבר ואנחנו היינו יושבים ובוכים על הכד השבור וכך היה יוצה לשמה גם אם לא לשמה , המטרה הושגה , הילדים בוכים וזה העיקר .
