סיפור היציאה שלי
היי,
התיישבתי לכתוב לכם את הסיפור שלי, כי לפני שנתיים הייתי במקום בו אתם, או לפחות רובכם נמצאים היום.
ראשית אציג את עצמי. במקור אני מעיר הקודש ירושלים נצר לאימפריה חסידית מפוארת. כפי שאתם ודאי יודעים כמקובל ברחובותינו התחתנתי בגיל ממש צעיר ולפני שהבנתי מה קורה איתי מצאתי עצמי אמא לשניים. לא אלאה אתכם בתהליך שעברתי, הוא התחיל כאן, בפורום, לקחתי חלק די פעיל כאן כמה חודשים, הסקתי את מסקנותי והגעתי להחלטה לצאת למסע המבעית הזה, כאשר לא מלאו לי עדיין 25 חורפים וכשאני מבינה שהדבר היחיד שנותן משמעות לחיי, היינו, הילדים שלי, בסכנת אבדן. היה ברור לי שאני הולכת להילחם עליהם בכל היקר לי. פשוט לא ידעתי איך.
אז באתי לאחד המפגשים של הפורום השכן. ושם, חברה טובה המליצה לי לפנות לאדם שיוכל לעזור לי.
חשוב לי להסביר שככל ילדה חרדית סטנדרטית לא היה לי צל של מושג איך מתגרשים, מה צריך, מה הסכנות, למי פונים. הכל היה ערפל אחד שחור וגדול. מה שכן ידעתי מהסיפורים שאיכשהו אם לא אהיה זהירה מספיק (וגם אם כן) שני האוצרות שלי יילקחו ממני, ובלעדיהם לא אוכל להמשיך,,,
אז פניתי אליו, וכשפגשתי אותו לראשונה גיליתי שמדובר באדם דתי חובש כיפה. לא הבנתי ממש מה האינטרס שלו לעזור לי, מסתבר שלפני שנים הוא גם עבר תהליך של יציאה בשאלה במהלכו איבד את הבן שלו והיום למרות שהחליט לחיות כאדם מאמין (לא חרדי כמובן)מקדיש את שעותיו הפנויות לעזור לאלה שעדיין יכולים להציל משהו.
זה היה לא קל, להיות שם בשבילי. לא הבנתי כלום, לא ידעתי כלום. אבל הוא היה סבלן. הוא הסביר, הכווין, צעק עלי כשהיה צריך, היה מדריך, מלווה לפעמים גם שוטר. בפעם הראשונה כשנפגשתי עם עורכת הדין של הסיוע המשפטי (לא היה לי כסף לעו"ד נורמלי) הוא הגיע . ישב איתי מולה ונתן תחושת ביטחון, אח"כ כשעסקנים מטעם המשפחה נכנסו לעסק הוא ישב עם ההורים שלי והסביר להם את ההשלכות של כל דבר. הוא היה עונה לי גם בשעות מאוחרות בלילה , ומוקדם מאוד בבוקר, הוא נתן לי להבין שלכל מילה שלי ולכל צעד לא נכון שלי יש משקל. החל בהיכן אני מבלה עם הילדים בשבת, עבור באיפה לגור, איך תיראה הדירה, האם לצאת לבילוי בתל אביב או לא, מתי לעזוב את בית ההורים ( בחודש הראשון גרתי אצלם), איך להתנהל בצורה כזו שלא להיראות פרובוקטיבית, איך לנסות לשמור על קשר לפחות עם חלק מהמשפחה שלי כי בתהליך הזה, תמיכה זה אחד הדברים החשובים וניכור מהמשפחה היה מגדיל את ההתמודדות שלי פי מיליון.
אז נכון שלמרות שנורא רציתי על ההתחלה לזרוק הכול ולשים ג'ינס וטישרט שמעתי לעצתו והתאפקתי, הוא הבטיח שזה יהיה שווה. כך הרווחתי את ההורים שלי לצידי בחודש הראשון. אח"כ כשרציתי ללכת לגור בסוף העולם שמאלה ולא לראות אף צל צילו של שחור בעיניים שמעתי לו שוב והתאפקתי ושכרתי דירה בקצוות של מרכז חרדי כלשהו וככה הרווחתי אמון מהצד השני. לאורך כל הדרך הוא עזר לי להבין שכדי לנצח במלחמה צריך לפעמים להפסיד בכמה חזיתות. וזה השתלם.
הדבר היחיד שהוא ראה מול העיניים, ואותו הוא העביר לי, היה טובת הילדים. לא עניין אותו בכהוא זה במה אני מאמינה או לא, מה אני שומרת או לא, ומה אני מחללת. הוא פשוט ראה את הילדים שלי. והיום, שנתיים אחרי, אני חיה כחילונית. הילדים שלי לומדים במסגרת ממלכתית דתית, הם בקשר מעולה עם אבא שלהם, דבר שמקל עליהם לעבור את הגירושים האלו במינימום בעיות נפשיות, הם נהנים משהייה לפעמים אצל סבא וסבתא שלהם (אבא שלי לא מדבר איתי כבר שנתיים אבל עליהם הוא לא מוותר) הם הולכים לחוגים והעשרה בבית הספר, ויש להם ילדות יפה.
לא אשקר, לא הכל דבש, להיות אם חד הורית וללכת כל כך הרבה בין הטיפות זה דבר מפרך, ואי אפשר שלא להפסיד דברים בדרך, את שש אחיותי איבדתי,את כל החברות שלי מהעבר, את הדודות, את המשפחתיות. אבל כשאני מסתכלת על סיפורים אחרים, כשאני שומעת על מאבקים אחרים אני יודעת שלולא נוכחותו של האיש היקר הזה, לולא שמעתי לו, לולא התאפקתי, לולא הייתי מיישמת את "תהיי חכמה, לא בהכרח צודקת" הילדים הללו לא היו איתי היום. או שהיו אבל עם נפש מצולקת, או נשארים עם אימא מותשת נפשית ומוראלית.
כתבתי את כל זה כאן כי אני מאמינה שיש כאלה ששוקלים לעבור את התהליך הזה,וחוששים.
כתבתי את זה כדי שתקחו את הסיפור שלי כדוגמא. יש כתובת לכל זה. תמיד זה יהיה קשה אבל אפשר וניתן לצמצם נזקים.
ביקשתי את רשותו לגלות את זהותו מתוך תקווה שעוד כמוני יוכלו להיעזר בו ולמנוע טרגדיות. והנה הפרטים: שמו אלי צוויק,הכינוי שלו בתפוז הוא :אליזד אני חושבת שאפשר גם לפנות אליו דרך הפייס eli zvik . (אגב יש לו בלוג כאן בתפוז "הרווח שבין הבשר לעור" ממליצה בחום ).
זהו, מאחלת לכל אחת ואחד שאמורים לעבור את זה לפגוש אותו,לי זה הציל את החיים.
היי,
התיישבתי לכתוב לכם את הסיפור שלי, כי לפני שנתיים הייתי במקום בו אתם, או לפחות רובכם נמצאים היום.
ראשית אציג את עצמי. במקור אני מעיר הקודש ירושלים נצר לאימפריה חסידית מפוארת. כפי שאתם ודאי יודעים כמקובל ברחובותינו התחתנתי בגיל ממש צעיר ולפני שהבנתי מה קורה איתי מצאתי עצמי אמא לשניים. לא אלאה אתכם בתהליך שעברתי, הוא התחיל כאן, בפורום, לקחתי חלק די פעיל כאן כמה חודשים, הסקתי את מסקנותי והגעתי להחלטה לצאת למסע המבעית הזה, כאשר לא מלאו לי עדיין 25 חורפים וכשאני מבינה שהדבר היחיד שנותן משמעות לחיי, היינו, הילדים שלי, בסכנת אבדן. היה ברור לי שאני הולכת להילחם עליהם בכל היקר לי. פשוט לא ידעתי איך.
אז באתי לאחד המפגשים של הפורום השכן. ושם, חברה טובה המליצה לי לפנות לאדם שיוכל לעזור לי.
חשוב לי להסביר שככל ילדה חרדית סטנדרטית לא היה לי צל של מושג איך מתגרשים, מה צריך, מה הסכנות, למי פונים. הכל היה ערפל אחד שחור וגדול. מה שכן ידעתי מהסיפורים שאיכשהו אם לא אהיה זהירה מספיק (וגם אם כן) שני האוצרות שלי יילקחו ממני, ובלעדיהם לא אוכל להמשיך,,,
אז פניתי אליו, וכשפגשתי אותו לראשונה גיליתי שמדובר באדם דתי חובש כיפה. לא הבנתי ממש מה האינטרס שלו לעזור לי, מסתבר שלפני שנים הוא גם עבר תהליך של יציאה בשאלה במהלכו איבד את הבן שלו והיום למרות שהחליט לחיות כאדם מאמין (לא חרדי כמובן)מקדיש את שעותיו הפנויות לעזור לאלה שעדיין יכולים להציל משהו.
זה היה לא קל, להיות שם בשבילי. לא הבנתי כלום, לא ידעתי כלום. אבל הוא היה סבלן. הוא הסביר, הכווין, צעק עלי כשהיה צריך, היה מדריך, מלווה לפעמים גם שוטר. בפעם הראשונה כשנפגשתי עם עורכת הדין של הסיוע המשפטי (לא היה לי כסף לעו"ד נורמלי) הוא הגיע . ישב איתי מולה ונתן תחושת ביטחון, אח"כ כשעסקנים מטעם המשפחה נכנסו לעסק הוא ישב עם ההורים שלי והסביר להם את ההשלכות של כל דבר. הוא היה עונה לי גם בשעות מאוחרות בלילה , ומוקדם מאוד בבוקר, הוא נתן לי להבין שלכל מילה שלי ולכל צעד לא נכון שלי יש משקל. החל בהיכן אני מבלה עם הילדים בשבת, עבור באיפה לגור, איך תיראה הדירה, האם לצאת לבילוי בתל אביב או לא, מתי לעזוב את בית ההורים ( בחודש הראשון גרתי אצלם), איך להתנהל בצורה כזו שלא להיראות פרובוקטיבית, איך לנסות לשמור על קשר לפחות עם חלק מהמשפחה שלי כי בתהליך הזה, תמיכה זה אחד הדברים החשובים וניכור מהמשפחה היה מגדיל את ההתמודדות שלי פי מיליון.
אז נכון שלמרות שנורא רציתי על ההתחלה לזרוק הכול ולשים ג'ינס וטישרט שמעתי לעצתו והתאפקתי, הוא הבטיח שזה יהיה שווה. כך הרווחתי את ההורים שלי לצידי בחודש הראשון. אח"כ כשרציתי ללכת לגור בסוף העולם שמאלה ולא לראות אף צל צילו של שחור בעיניים שמעתי לו שוב והתאפקתי ושכרתי דירה בקצוות של מרכז חרדי כלשהו וככה הרווחתי אמון מהצד השני. לאורך כל הדרך הוא עזר לי להבין שכדי לנצח במלחמה צריך לפעמים להפסיד בכמה חזיתות. וזה השתלם.
הדבר היחיד שהוא ראה מול העיניים, ואותו הוא העביר לי, היה טובת הילדים. לא עניין אותו בכהוא זה במה אני מאמינה או לא, מה אני שומרת או לא, ומה אני מחללת. הוא פשוט ראה את הילדים שלי. והיום, שנתיים אחרי, אני חיה כחילונית. הילדים שלי לומדים במסגרת ממלכתית דתית, הם בקשר מעולה עם אבא שלהם, דבר שמקל עליהם לעבור את הגירושים האלו במינימום בעיות נפשיות, הם נהנים משהייה לפעמים אצל סבא וסבתא שלהם (אבא שלי לא מדבר איתי כבר שנתיים אבל עליהם הוא לא מוותר) הם הולכים לחוגים והעשרה בבית הספר, ויש להם ילדות יפה.
לא אשקר, לא הכל דבש, להיות אם חד הורית וללכת כל כך הרבה בין הטיפות זה דבר מפרך, ואי אפשר שלא להפסיד דברים בדרך, את שש אחיותי איבדתי,את כל החברות שלי מהעבר, את הדודות, את המשפחתיות. אבל כשאני מסתכלת על סיפורים אחרים, כשאני שומעת על מאבקים אחרים אני יודעת שלולא נוכחותו של האיש היקר הזה, לולא שמעתי לו, לולא התאפקתי, לולא הייתי מיישמת את "תהיי חכמה, לא בהכרח צודקת" הילדים הללו לא היו איתי היום. או שהיו אבל עם נפש מצולקת, או נשארים עם אימא מותשת נפשית ומוראלית.
כתבתי את כל זה כאן כי אני מאמינה שיש כאלה ששוקלים לעבור את התהליך הזה,וחוששים.
כתבתי את זה כדי שתקחו את הסיפור שלי כדוגמא. יש כתובת לכל זה. תמיד זה יהיה קשה אבל אפשר וניתן לצמצם נזקים.
ביקשתי את רשותו לגלות את זהותו מתוך תקווה שעוד כמוני יוכלו להיעזר בו ולמנוע טרגדיות. והנה הפרטים: שמו אלי צוויק,הכינוי שלו בתפוז הוא :אליזד אני חושבת שאפשר גם לפנות אליו דרך הפייס eli zvik . (אגב יש לו בלוג כאן בתפוז "הרווח שבין הבשר לעור" ממליצה בחום ).
זהו, מאחלת לכל אחת ואחד שאמורים לעבור את זה לפגוש אותו,לי זה הציל את החיים.
