סיפור הארי פוטר 1

[go JoJo]

סיפור הארי פוטר 1

היי אני צריכה ביקורת בונה על הסיפורים הנ"ל [יש 3] מקווה שתהנו: סיפור 1: פאנדום:הארי פוטר יחסים:הארי/ג'יני סיטואציה: ספר שישי לכל הגילאיים! אורך-עמ' וורד וקצת.. הארי פסע במסדרון הקומה השביעית, שוב עמדה שם ה"ילדה" האוחזת בידה צנצנת של ראשני צפרדעים שמיהרה להפיל אותה והארי הביט בה בגועל. כבר שבועות הוא עוקב אחרי מאלפוי ולא מצליח לגלות את מזימותיו. הוא הסתובב במסדרון והתכונן לעבור שם עוד פעם, רק כדי לעצבן את קראב או גויל ולהלחיץ את מאלפוי-זה המינימום שיכל לעשות. הוא התחיל לפסוע לכיוון חדר הנחיצות כשלפתע שמע רעש חזק מאחת הכיתות, הוא התכוון להתעלם אבל אז שמע קול מוכר-ג'יני, ואיתה דין. "איך אתה יכול להגיד את זה?" שאל קולה של ג'יני והדהד בקירות. היצור בבטנו של הארי נדרך כמו לקפיצה והארי עצר במקומו. "את יודעת שאני צודק! " קרא דין בכעס, נשמעה חריקת כיסא ודין יצא בכעס דרך אחת הכיתות. הארי הביט בגלימתו הנעלמת, משהו בראשו אמר לו להתרחקרון לא יאהב את זה, אבל ליבו הנחה אותו אחרת ולבסוף הוא נכנע לרגשותיו ופסע בזהירות לתוך הכיתה. ג'יני ישבה בגבה אליו, מנגבת את עיניה ואפה בגב שרוולה. מאחור הארי הצליח בקושי לראות את שערה הסתור והאדום גולש על גבה והמפלצת שבבטנו שאגה כמו נצחה בקרב, הארי בלע את רוקו. "בוווווווווווווווווווום" הדלת מאחוריהם נטרקה בכח והארי וג'יני מיהרו להסתובב אחורה. הדלת הייתה סגורה ובצד השני הארי שמע את פיבס שר- "פוטר וויזלי ביחד לבד-בוא ננחש מה ייקרה עכשיו! ג'יני בעצב והארי קצת מדוכא אבל אחרי שיתנשקו הכל ישתפר" פיבס השמיעה נפיחה גסה והתעופף משם, הארי הרגיש סומק קל מטפס בלחיו. ג'יני עכשיו הסתובבה והביטה בו, משומה גם היא הסמיקה קלות והיא מיהרה לנגב את פניה בשרוולה הרטוב שכבר הבריק מדמעותיה והיא חייכה אליו חיוך קלוש שראו שעולה לה בסבל רב, "פיבס הזה.." היא אמרה ונשמעה מצוננת, "אידיוט.." הארי שתק כמה רגעים והביט בה, בתוכו היה כמו קרב נוראי בין המח ללב וכל אותו זמן היצור שאג בבטנו, היא אחותו של רון, היא כל כך יפה!, רון יהרוג אותי-וגם דין, אבל היא כל כך עצובה! צריך לנחם אותה! הארי פסע כמה צעדים לכיוונה, נאחז באחד השולחנות כאילו צולע. "אתה בסדר?" היא שאלה בבלבול והביטה בו. "אהה..בטח!" אמר הארי והשתעל, אם רק היית יודעת מה עובר עליו עכשיו. "יופי.." אמרה ג'יני ולאחר עוד כמה שניות של שתיקה הסיטה את מבטה. הארי הרגיש חוסר נעימות וחיפש משהו מעניין לומר. "אממ...מזג אויר יפה היום-לא?" הוא שאל וניסה להביט בשמיים. ג'יני הביטה בו באכזבה, בטח ציפתה לכתף לבכות עליה. משהו לפתע רפץ בחזהו והנתן לו הרגשה לא נעימה, כאילו אכל משהו מקולקל. צ'ו חיפשה בזמנה כתף לבכות עליה וזה לא הסתיים טוב. "כן" אמרה ג'יני בפשטות. אין לא ברירה, הוא חייב לשאול אותה מה קרה. "ראיתי שדין אה...רבתם?" ג'יני הרימה את מבטה אליו ועיניה נצצו מפרץ חדש של דמעות שהציף אותן, זה הארי-הבחור בו נתמכים בעת צרה, בוכים על כתפו. "הוא סתם...טיפש" אמרה ג'יני אך נראה שהוקל לה. היא נעמדה וחייכה אליו אבל הפעם החיוך היה שלם ויפה ושוב משהו ניטר בליבו של הארי, הוא השתדל שלא להסמיק. "את רוצה לדבר?" הוא שאל אך הפעם אמר זאת מתוך עניין אמיתי ולא מתוך חיוב. "אהה..לא יודעת...זוגות, רבים ומשלימים" אמרה ג'יני בסתמיות והארי מיהר להסיט את מבטו שלא תראה את הבעת האכזבה על פניו. רבים ומשלימים, אין לו סיכוי, ואולי עדיף ככה. זה מעולם לא נועד לקרות. הם עמדו כמה דקות בשתיקה ואז, לרגע ג'יני פתחה את פיה כאילו לומר משהו אך באותו רגע הדלת נפתחה בחריקה ופילץ' עמד מולם, מביט בסקרנות. "אתם.." הוא אמר והבעת גועל מרוחה על פניו. "צאו.." הוא אמר בכעס והארי מיהר לקפוץ החוצה ולרוץ כל הדרך לעבר חדר המועדון-לא מסתכל אחורה. ג'יני הביטה אחריו שנעלם וג'יני מילמלה לעצמה-"אבל דיים צודק..אני באמת קצת מאוהבת בהארי.." תהנו^^

 

[go JoJo]

סיפור 2

סיפור 2: פאנדום:הארי פוטר יחסים:רון/הרמיוני סיטואציה: אחרי הספר השישי, חופש גדו לפני החתונה של ביל ופלר לכל הגילאיים! אורך-עמ' וורד וחצי. שמש קייצית של אחר הצהריים חיממה באורה את גינתם של דיירי המחילה. רון והרמיוני בדיוק היו בחוץ אחרי שגמרו לסדר את הכיסאות והשולחנות לקראת חתונתם של ביל ופלר. רון ישב בנחת על אחת הכסאות, מסוכך באחת מידיו על פניו מהשמש החמה ומביט בהרמיני שבחנה בפעם המי יודע כמה את הגינה בחיפוש אחר כיסא שזז ממקומו או שולחן שנטה מעט ימינה מהשאר. "תרגעי הרמיוני!" קרא רון אחרי שהרמיוני הזיזה את השולחן הקרוב ימינה ואחורה לנקודה המדוייקת שתאפשר לאורחים לקום בנוחות ממקומם בלי להתרחק יתר על המידה משאר השולחנות. "זה חייב להיות מושלם!" אמרה הרמיוני והזיזה שוב את השולחן, מחשבת בשרביטה את המרחקים בין הכיסא לשולחן. אגלי זיעה בצבצו על מצחה ונראה היה שהנושא מטריד אותה ביותר. "זה כבר מושלם!" אמר רון בלגלוג וקירב לצידו את אחד הכיסאות, "נו בואי הרמיוני-שבי!" "טוב נו" אמרה הרמיוני והתיישבה על הכיסא כאילו לאחר ריב ממושך. הם ישבו כמה שניות בשקט, מביטים בנום קטן שהחל לקפץ בין הערוגות כשגבעול ירוק בידו. "רון.." התחילה הרמיוני לומר והתיישרה בכסאה. "מה?" שאל רון והמשיך להביט בנום המקפץ שהחל לחפור עכשיו באדמה ברגליו האחוריות. "אנחנו צריכים לדבר..בקשר לשנה האחרונה" הרמיוני יישרה מבטה אל רון שהמשיך להביט בנום בנחישות. "הרמיוני.." התחיל רון לומר, הם לא דיברו על הנושא הזה מאז השנה שעברה, הרמיוני קטעה אותו בנחישות. "רון, אתה אתה לא באמת אהבת את לבנדר-נכון?" היא שאלה והפנתה את מבטה, עיניה נצצו בתמיהה. "לא ממש" אמר רון והפנה גם הוא את מבטו, סומק אדום התחיל טפס במעלה לחיו. הרמיוני חייכה חיוך ניצחון קטן. "ידעתי שלא" אמרה והסיטה קצוות שיער מטרידה מפניה. רון הביט בה במבט נעלב כאילו הרגע סטרה לו, "את קינאת נכון?" שאל בהתרסה וסובב את ראשו לעברה. "לא" אמרה הרמיוני ועכשיו גם היא האדימה, "טוב..בעצם..אולי טיפה" היא אמרה והחווירה. רון הביט בה כמו שלא הביט בה בחייו, כאילו הוא רואה אותה מחדש. "את גם לא אהבת את ויקטור קרום-נכון?" שאל רון כעבור כמה שניות של שקט, מחפש לראשונה את מבטה. "לא..." היא אמרה וסיבבה אליו את ראשה,תלתליה החומים שתמיד היה רגיל לראות מנופחים וחסרי צורה נראו לו פתאום מלאי חיים וברק. "האמת היא..שגם אני טיפה קינאתי-זאת אומרת אז!" אמר רון ועכשיו פניו להטו באדום שני. הוא הסיט את מבטו כדי שלא תראה כמה הוא מתפתה עכשיו לתפוס את אחד התלתלים הענוגים בידו ולסלסל על אצבעו, להרגיש את מגעו הרך. "רון-מה יהיה איתנו?" שאלה הרמיוני והביטה בייאוש בשמיים הכחולים. "למה את מתכוונת?" שאל רון בבלבול למרות שידע היטב על מה היא מדברת. "נו באמת!" קראה הרמיוני בכעס וקמה מכסאה כל כך מהר שרון מעד אחורנית ונפל לקרקע. "עוד כמה זמן נמשיך ללכת ככה סחור סחור?" היא שאלה בכעס והחלה פוסעת לעבר הבית. רון הביט בה כמה שניות, מוכה הלם ואז תפס את עצמו בידיים ורץ אחריה, תופס בזרועה. "על מה את מדברת-הרמיוני?" שאל רון וניסה למשוך אותה לכיוונו, הוא לא רצה להראות לה שהוא מבין, הוא רצה לשמוע אותה אומרת את המילים, שיהיה בטוח לפני שהוא פועל. "עזוב אותי רון!" קראה הרמיוני וניסתה למשוך את ידה ללא הצלחה, "אתה יודע למה אני מתכוונת!" היא אמרה לאחר כמה שניות שידו של רון עוד סגרה עליה והסתובבה להביט בפניו. דמעות זעם החלו לנצנץ בעיניה, היא הביטה אל תוך עיניו, העיניים שכל כך הייתה רגילה להביט בהם ונראו כל כך שונות ומבלבלות בזמן האחרון. רון הביט בה כמה שניות ושחרר את ידה. "אני רק יודע.." הוא התחיל לומר לפני שהרמיוני הסתובבה והחלה לחזור לבית, "אני רק יודע שמאז הפעם הראשונה שפגשתי אותך אני יודע שאני..מחבב אותך". הרמיוני הסתובבה והביטה בו כמה שניות. "מאוד מחבב אותך!" רון בטש ברצפה בנעלו והביט אל עבר נקודה מרוחקת ולא ברורה. הוא כבר לא יכל להמשיך במשחק הזה, הוא הרגיש בוגר ומוכן לזאת, מעולם הוא לא הרגיש ככה ועכשיו ידע שזה הרגע, הרגע להגיד מילים גורליות, "אולי אפילו-אוהב אותך..". הרמיוני הביטה כמה שניות בפניו שהחלו לסגת, אולי הרגיש שאמר יותר מדיי, שעשה שגיאה. "רון..."אמרה הרמיוני בהשתנקות, הוא הסתובב ושניהם הביטו זה בזה כמה שניות, בשקט. "רון,הרמיוני-הארי הגיעה!" גברת וויזלי הגיעה מהדלת האחורית והביטה בהם בחביבות, "הוא מחכה לכם!" "אנחנו באים!" אמר רון והחל לפסוע לכיוון הדלת, הרמיוני פסעה בעקבותיו, מושכת אותו לכיוונה ולוחשת לאוזנו, מסמיקה, "רון-גם אני!". תהנו^^

 

[go JoJo]

סיפור 3

סיפור 3: פאנדום:הארי פוטר יחסים:לילי/ג'יימס סיטואציה: סוף שנתם השביעית, היום האחרון ללימודים. לכל הגילאיים! אורך-עמ' וורד וקצת ג'יימס הסתובב בביטול, "מקווה שלא נתראה לעולם!" הוא סינן והחל פוסע רחוק משם, חבריו בוהים בו בתדהמה. הוא עשה את זה-הוא שלט בעצמו! אחרי כל השנים וכל הריבים הוא השתלט על עצמו וברגע האמת-וויתר. "ג'יימס! ג'יימס!" קראו אחריו קולותיהם של סיריוס, פיטר ורמוס אבל הוא לא שם ליבו אליהם. הוא חיפש מישהו אחר, או יותר נכון מישהי אחרת. הוא יצא דרך דלתות הטירה, מחפש את השיער הג'ינג'י והלוהט. שם היא הייתה, על שפת האגם, כאילו נפרדת מהמים הזכים, היא הביטה לאופק, לגדה הצפונית. שקועה בהרהורים. הוא האט את צעדיו, פוסע לכיוונה בהיסוס ונעצר ליד שיח וורדים לבנים. הוא קטף אחד, מתעלם מהכאב החד של קוץ שננעץ בבשרו. וממשיך להתקדם לעבר הנערה היפה היושבת על שפת האגם. זהו, לא היה בניהם עכשיו בקושי מטר, הוא שמט את הוורד מעל ראשה והתיישב לצידה. היא הביטה בו בבלבול ואז הסמיקה בעוז ופניה התקשחו. "ג'יימס.." היא אמרה ומיהרה להסיט את מבטה. "היי.." הוא אמר בשקט והביט אל קצה האגם. הם שתקו כמה שניות לפני שלילי דיברה, מסובבת את הורד באצבעה. "מה אתה רוצה?" היא שאלה והביטה בו, לפני רגעים אחדים ראתה עוד ריב בינו לבין סוורוס, הוא אף פעם לא משתנה... "היום היום האחרון ללימודים, שבע שנים חלפו", אר ג'יימס, לילי שתקה. "שבע שנים של התעלמות מתמדת ממני הגיעו לסופן" אמר ג'יימס בחיוך קל, מנסה להסתיר את האכזבה בקולו. "שבע-מאות עשרים ושבע פעמים בהם סירבת לצאת איתי", המשיך ג'יימס בקור רוח והרגיש צינה ממלאת אותו. לילי הביטה בו כמה שניות ולרגע תווי פניה התרככו, אבל רק לרגע. "כן.." היא אמרה ביובש, "שבע שנים של שחצנות ובריונות חלפו, פוטר". ג'יימס הביט בה באכזבה, לפתע פגע בו קר וכואב כל השנים האחרונות כמו סטירה בפרצוף. "לילי.." הוא שלח את ידו אליה אבל היא התרחקה והוורד נפל מידה. הוא הוריד את ידו אל הוורד והרים אותו, "אני יודע שלא הייתי בסדר לילי-תסלחי לי!" הוא אמר וניסה להושיט לה שוב את הוורד המלוכלך באדמה. "כמה פעמים שמעתי את זה ממך ג'יימס" היא אמרה בנחרת בוז ואי אפשר היה לטעות בנימת האכזבה שבקולה. היא קמה ולקחה את תיקה. ג'יימס הרגיש לראשונה זה כמה שנים דמעות נכוות בעיניו. "אז זה הסוף?" הוא שאל וקם גם הוא. "אני מניח שלא נתראה עוד?" הוא אמר בלחש. לילי שכבר החלה לצעוד לטירה נעצרה והסתובבה לכיוונו. "כן" היא אמרה וג'יימס שמח לשמוע גם עצב בקולה, "נגמר.." היא הסתובבה והמשיכה לצעוד לטירה. "סליחה" אמר ג'יימס בלחש. "אמרת משהו?" שאלה לילי והביטה בו בתקווה. "סליחה!" הוא אמר בקול ולילי נעצרה שוב, "סליחה שלא יכולתי להעניק לך את האהבה שאת ראויה לה" ג'יימס קרס על ברכיו וחפן את פניו בידיו, הוא לא בכה אבל העלבון היה קשה. הוא הרגיש צבוע ועלוב, אחרי כל השנים הכל עבר לנגד עיניו. הוא שמע צעדים לכיוונו ומשהי מתכופפת לכיוונו ועוזרת לו לעמוד אבל ברכיו רעדו והוא כשל ונפל, דמעה חמה נחתה על פניו. "ג'יימס" אמרה לילי בחמלה והרימה אותו לישיבה. "לא לילי" אמר ג'יימס וניער את ידה, "אני מרגיש שאין לי טעם בלעדייך-רציתי לגרום לך להבין את זה אבל את פשוט לא מבינה, או לא רוצה להבין. אז לכי-לכי לך לדרכך" הוא ציפה שלילי תקום ותלך אבל היא לא הלכה וכשהרים את מבטו ראה אותה מרימה את הוורד המלוכלך לידה. היא התקרבה אליו ונשקה לפניו. ג'יימס בהה בה בלי מילים. "זאתי הבעיה ג'יימס" היא אמרה ונעמדה, "תמיד אהבתי אותך וגם אני-לא יכולה בלעדייך". היא השפילה את מבטה והחלה צועדת שוב, רחוק משם. לפתע הרגיש ג'יימס כוחות עצומים ממלאים אותו והוא קפץ על רגליו ורץ בעקבות לילי. "לילי..לילי!" הוא קרא בטירוף והיא הסתובבה בהפתעה לראות אותו כושל על ברכיו מולה ואוחז בידה. "לילי..האם תתחתני איתי?" שאל ג'יימס והביט בעיניה, הוא כבר ידע את התשובה וליבו הלם בעוז, אחרי שבע שנים, שבע שנים של שנאה, של בריונות והתנשאות-מגיעה האהבה!

 

[IllUS CratioN]

השיער של לילי היה אדמוני,לא ג'ינג'י

 

[your avi]

זה לא אותו הדבר? :/

אני לא חושבת שיש אנשים עם שיער אדמוני טבעי. זה פשוט שם אחר לג'ינג'י. אולי אני טועה...

 

[ToryMaster]

בעיקרון זה אותו הדבר

אולי אדמוני זה גוון אדום יותר של ג'ינג'י

 

[קרוקשנס]

כל הכבוד..

הסיפורים ממש סבבה, אבל בסיפור השני זה קצת נשמע כמו טלנובלה, כאילו שהרמיוני קצת מושכת את זה...

סה"כ ממש טוב

 

[DEANC]

או שתעני לי מי זאת הארי או שתכתבי

הגיע

 

[go JoJo]

???

לא ממש הבנתי את השאלה...

 

[DEANC]

כותבים הגיע לא הגיעה

 

[go JoJo]

אהה-תודה

[הלוואי והיה אפשר לעשות עריכה להודעה]

 

[keroit]

זה עבר בטא?../images/Emo122.gif

אני כמעת בטוחה שקואים לזה 'בטא'...אחרי המון זמן בלי פיקים קשה לזכור

 

[go JoJo]

דיי...

בואי נגיד שזה בהחלט קריא!

 

[keroit]

בואי נגיד שזה לא עבר בטא../images/Emo3.gif

ומתוך עקרונות אני לא קוראת

אני בטוחה שלא נתקלתי במילה 'מישומה' (שאמור היה להיות: משם מה) בשום ספר שקראתי

 

[go JoJo]

חח...

אנשים דקדקנים-אי אפשר בלעדיהםP: אני אחפש לי בטא...

 

[keroit]

אשמח לקרוא לאחר שעבר בטא../images/Emo13.gif

 

[תראו אני כאן]

קראתי את הראשון... באמת מעניין..

אני אקרא גם את האחרים יותר מאוחר..

 

[תראו אני כאן]

קראתי עכשיו את השני... יצא חמוד אבל

כאילו זה לא זרם הכי טוב.. זה כאילו: אהבת אותו? לא! את קינאת? כן!.. למרות שהרחבת בתיאורים על מה הם עשו בזמן שהם אמרו את זה.. זה היה קצת מוגזם מדי.. לא יודע בדיוק איך להסביר.. סה"כ זה יפה.. אבל קצת עיצבן אותי הקטע הזה..

 

[The Walrus]

בעע... מצטער אבל די חלש

הפיק הראשון - לא הבנתי את הפואנטה שלו. אני מצטער אבל זה ממש לא אתם למערכת היחסים של הארי עם ג'יני באותה תקופה. הפיק השני - הכי עיצבן אותי, פשוט יותר מדי טוב, יותר מדי OOC, יותר מדי לא רולינגי. אחרי כל כך הרבה ספרים של יחסים כל כך מורכבים ומעניינים ביניהם, פשוט קשה להאמין שרון והרמיוני יתחילו להיות ביחד בסצינה כל כך פשוטה והכל. אנשים לא מתנהגים ככה, הרמיוני היא לא אחת שתגיד 'אנחנו צריכים לדבר' - תזכרי את ההתנהגות שלה בשישי! היא טובה בלימודים והכל, אבל עם בנים היא לא טובה, היא ממש לא תדבר ככה. הפיק השלישי - אם היית קוראת בעיון את הספר החמישי היית שמה לב לשתי דברים: -לילי התחילה לאהוב את ג'יימס בתחילת השנה השביעית ולא בסופה. -פשוט לא ייתכן שלילי אהבה אותו כל השנים האלה ושהיא לא יכלה בלעדייו,תקראי שוב את 'הזיכרון הכי גרוע של סנייפ'.

 

[go JoJo]

אוקע:S

נכון אבל הרמיוני היא לא אחת שתבלע ותמשיך [דברנית שכמותה!] היא תהיה חייבת לדבר על זה בסופו של דבר וכנראה היא סופסוף מצאה את השיטה הנכונה... ובקשר לסיפור האחרון- היסיפורים הם לתחרות ואמרו לי לעשות את סוף הספר השבעיעי כשהם עוד שונאים אחד את השני-אז אי אפשר לשפוט אותי על זהP: ולילי-איך אתה יכו לדעת שעמוק עמוק היא לא בעצם גם אהבה את ג'יימס?