סיפור בהמשכים..............

רות 2

New member
סיפור בהמשכים..............

בא לי סיפור בהמשכים....... ....... אני מתחילה בסיפור וכל אחד ממשיך את הסיפור מאיפוא שהסתיים בשירשור.... ( אם יהיה..)בכמה משפטים שבא לו......... הממשיך צריך להמשיך מאופו שהסיפור נעצר וכך הלאה............ (יאלללה מ'כפת לכם זרמועם הדייון אולי נפרסם בסוף איזה רומן או טלנובלה
******************************************************************** הוא ישב שם בבר גומע בשקיקה את כוס הבירה ...... חושב על מה שהשאיר שם מאחור ....... ומה שמוזר היא לוזו תחושת העליצות שתפסה אותו........
 
..הוא לא הבין..

ובטח לא ידע שמה שהוא השאיר שם כבר לא יהיה שלו אף פעם.. (אהבתי את הרעיון)
 
פעם... מזמן...

הוא חשב שזה היה שלו. כן. זה היה כה ממשי עד כי יכל לחוש בזה... ושוב תוהה מניין העליצות. אולי הוא אחז חזק מידי ואז לפתע הוא קלט שאין בידיו מאומה. האמנם ?
 

רות 2

New member
הוא הזמין עוד כוסית .. הפעם של

קמפרי תפוזים........ המרירות שמשקה...... שינתה במקצת את תחושת העליצות הבילתי מובנת.......... (*אפשר לזרום עם הדימיון בכמה מילים שורות ...חופשי.....)
 
מחשבות מתרוצצות

ורודפות זו אחר זו. האלכוהול סחרר אותו מעט. ואולי הוא חש מעט קל ראש. למעשה הוא לא יכל לזכור בוודאות מתי חש כה... משוחרר.... כה שלם עם עצמו מחד, ומבולבל וריקני מאידך.
 
..מידי פעם הוא הרים את ראשו

והביט לצדדים..תהה האם הוא נראה עליז מידי ..
 
לעיתים

נפגש מבטו עם הברמן אשר שלח אליו חיוך סלחני. לפתוח שני בקבוקים שונים. למזוג לכוס.... והינה יש לנו כאן קוקטייל. כה פשוט. מסתבר שבחיים אין זה כך כלל וכלל.
 
תחילה...

הוא מגרה כך בכוס גבוהה. מפתה לקחת רק לגימה אחת קטנה. טעם גן עדן. כך מחליקה לה במורד הגרון. מחממת. משחררת. הוא לגם לגימה אחת ארוכה מהקוקטיל ולפתע טעם האלכוהול שרף כל כך בפנים... כן לעיתים זה שורף.
 
הוא שם לב שהיא מביטה בו..

הוא ידע שאם רק ירצה היא תהיה שלו הלילה....... והלילה עמד להיות אחד מאותם לילות לבנים.....עוד משקה אחד אמר לעצמו עוד אחד להפיג את הכאב...... ואולי מחר אוכל לשחזר , להבין אלוהים מה עשיתי.... צרח ללא קול... (הזדמנות נאותה לכנס לבית -צופה ותיקה..)
 

just yael

New member
אט אט שקע לתוך אדי האלכוהול...

הבארמנית שמולו ידעה שהוא אוהב את זה חזק. המחשבות החלו להתערבל זו בזו, ומראות טסו לו מול עיניו. מבין האדים עלתה דמותה, בשמלת השיפון השחורה עם המחשוף הנדיב. כל כך יפה היא היתה אתמול...יפה עד כאב...אבל למה????? כאב חד פילח את ליבו...למה???
 
וזה לא היה

שגרתי. כלל וכלל לא. זה היה כאילו חדר אל תוך נשמתה. זה היה כל כך אמיתי.
 
הוא רצה לקום ..אבל

רגליו כאילו לא הרגיש את רגליו...הוא הרגיש תקוע..כל כך תקוע
 
למעשה...

אולי עשה טעות איומה. ייתכן ולעולם לא ירגיש כך. מן התעלות נפש שכזו.
 
למעלה