איך הייתם ממשיכים מכאן?
יום שני. "היום אני כותב לה מייל", החלטתי לקחת את העניינים לידיים שלי, דבר שאני לא נוטה לעשות יותר מידי, לפחות לא בתחום של בינו לבינה, אבל, הנה, קיבלתי החלטה. בבוקר קמתי, מוקדם כהרגלי, שמתי את האוטו במוסך, לטיפול שיגרתי. אחר-הצהרים מגיע ואני חוזר כדי לקחת אותו, ומגלה, לתדהמתי, כי הטיפול הסטנדרטי יאלץ אותי לקחת משכנתה. "ידעתי שהייתי צריך להיות מוסכניק", אני ממלמל לעצמי, ושב לעבודה. העבודה, המקום היחיד בו הכל ברור ואבסולוטי, שם אני מבלה את רוב זמני, בפתרון בעיות חשבונאיות סבוכות, בעריכת מאזנים ארוכים, שוקד על המספרים יומם ולילה. כן, אפוא, הציעו לי, לא מזמן, להעביר את כל רכושי למשרד, להוסיף לעסקה איזה מזרון או שק שינה ישן, הרי ממילא אני שם כל הזמן. ככה זה כשאתה החשב, בחברת היי-טק שעוד לא פשטה את הרגל וכנראה, לא תפשוט, לפחות לא בקדנציה שלי.
יום שני. "היום אני כותב לה מייל", החלטתי לקחת את העניינים לידיים שלי, דבר שאני לא נוטה לעשות יותר מידי, לפחות לא בתחום של בינו לבינה, אבל, הנה, קיבלתי החלטה. בבוקר קמתי, מוקדם כהרגלי, שמתי את האוטו במוסך, לטיפול שיגרתי. אחר-הצהרים מגיע ואני חוזר כדי לקחת אותו, ומגלה, לתדהמתי, כי הטיפול הסטנדרטי יאלץ אותי לקחת משכנתה. "ידעתי שהייתי צריך להיות מוסכניק", אני ממלמל לעצמי, ושב לעבודה. העבודה, המקום היחיד בו הכל ברור ואבסולוטי, שם אני מבלה את רוב זמני, בפתרון בעיות חשבונאיות סבוכות, בעריכת מאזנים ארוכים, שוקד על המספרים יומם ולילה. כן, אפוא, הציעו לי, לא מזמן, להעביר את כל רכושי למשרד, להוסיף לעסקה איזה מזרון או שק שינה ישן, הרי ממילא אני שם כל הזמן. ככה זה כשאתה החשב, בחברת היי-טק שעוד לא פשטה את הרגל וכנראה, לא תפשוט, לפחות לא בקדנציה שלי.
