הסיפור, גרסה א'
פעם אחת, לפני הרבה הרבה שנים, הלכו שלושה דרקונים עצובים ומדוכדכים עד מאוד בדרך ודיברו. השמיים האדימו לעת שקיעה, והדרקון הזקן ביותר עצר, קיפל את כנפיו, ואמר: "רבותי, הגיעה זמן קריאת שמע של ערבית!" הדרקון השני, שלא הכיר היטב את הדרקון הירקרק (וכאן נלמדכם שיעור קצר בדרקונים שכן הדרקונים, כשהם קטנים, בוהקים בירוק נגוהות ואילו הזקנים, זקנתם ניכרת בגווני הלובן או אפילו הסגול. הסגול מורה על זקנה שיש בה חוכמה, בעוד שהלבן - כפי שהשעון מראה על נקיפת השעות, כך הלובן מורה על מעבר השנים ותו לא. לכן דרקונים עקודים לבן וסגול נפוצים כל כך, ולכן דרקונים סגולים הם נדירים כל כך... אוף. בואו נצא כבר מהסוגריים ונחזור לסיפור) אז כפי שאמרנו, הדרקון השני הביט בהשתאות בשאר הדרקונים שהופיעו לפתע בעודו הולך עם ידידו הדרקון לבד בדרך, בירכם בנימוס לשלום ושאל אותם: "אמרו נא לי ידידי: מהיכן הופעתם פתאום?" והאם גם אתם הולכים עמדנו כדי למצוא את השחר" אמרו לו: "שנים רבות מחפשים אנו את השחר, אך לא מצאנוהו עדיין" אמר להם: היכן חיפשתם את השחר?" הדרקונים שתקו... ושתקו... ושתקו. בדממה שכיסתה את היער אפשר היה לשמוע את אוושת העלים , הזמן כאילו עמד מלכת והשתיקה הפכה לחונקת יותר ויותר, הדרקונים שעד עתה עמדו מבלי ניע החלו להרגיש מין עצבנות קלה מרקדת בזנבותיהם המשוננים..או אז פתח הדרקון הקשיש את פיו, בלשונו הארוכה כיבה את ניצוצות האש שנמלטו מפיו ואמר בקולו הצרוד:" די כבר, אנו חייבים לעשות מעשה !! המצב הזה לא יכול להימשך...חייבים לפתוח דף חדש!!!!!" "למה אתה בדיוק מתכוון?" שאל הדרקון הירוק שבסתר ליבו שמח שהשתיקה חדלה...הוא שהיה טיפוס פעלתן ונמרץ לא יכול היה לשאת את הדממה המעיקה וחוסר התנועה אך נאמן למסורת הארוכה שליוותה את הדרקונים ידע שלא הוא-הצעיר והירוק-הוא זה שיתחיל לדבר.... אך הוא בהחלט יכול למנוע מהשתיקה הרועמת לחזור ולחנוק ...לכן חזר על השאלה כשהוא מותח את כנפיו הקטנות: מה צריך לעשות? מה אתה מציע ? על מה אתה חושב? "כל כך הרבה שאלות" המהם הקשיש... ובעיניו העיפות ניצת זיק חדש שלא היה מוכר לשני רעיו" כמו שאמרתי אי אפשר לשאת את המצב...אנו נושאים על כתפינו מסורת ארוכה ומתישה של אבות אבותינו הדרקונים..די!!!! נמאס לנו להיות תמיד הרעים בסיפור! די עם ההרג , אני לא רוצה יותר להרוג נסיכים! ואני לא רוצה יותר לשרוף כפרים! ואני לא רוצה יותר לחטוף תינוקות...די, די ודי!!! חייבים למצוא סיפורים חדשים..... "ואז נמצא את השחר?" שאל הדרקון הירקרק בתקווה. הדרקון הזקן הביט בו בחיבה ואמר: "קראת סיפורי אגדות רבים מדי, ידידי הצעיר. כפי שגיזת הזהב נשארה חבויה בקצה הקשת, וגביע הכסף הקדוש לא נמצא עד עצם היום הזה... כפי ששאול המלך יצא לחפש אתונות ולא מצאן, גם השחר אינו אלא חיפוש. "אני לא מבין!" זעף הדרקון הצעיר ובעודו בוטש באבני הדרך ורוקע ברגליו בחוסר מנוחה, החל להופיע על כתפו כתם סגול יפהפה... הסתכל הדרקון הצעיר בכתפו בפליאה. "אני חושב שאתה מתחיל להבין." אמר לו הדרקון הזקן. "כתפך מראה הוכחה לכך שאתה מתקרב להבנה האמיתית" ולא פירט עוד. ומה שהדרקון הזקן ידע, אך לא סיפר לחברו הצעיר הוא שהסגול הוא סמל לכך, שמוחו של הדרקון הסתגל לעוד רעיון חדש. יום אחד, ידע הזקן, יבין הצעיר, שהדרך היא מטרה הרבה יותר חשובה מסופה, מפני שתהליך הלמידה הוא החשוב לנפש, ולא הידיעה הסופית כשלעצמה. ובינתיים המשיכו ללכת הדרקונים, כל הזמן הולכים מערבה... החשיכה החלה לכסות את היער וצמרות העצים נעלמו בשחור הסמיך של הלילה, ביער החלו להישמע קולן של חיות הלילה.שלושת הדרקונים פסעו ללא אומר, דרוכים וקשובים לקולות היער."אני עייף ורעב" לחש הדרקון הירוק. "מרחק של שלושה ימים מכאן נמצא כפרם של השרקנלים" גרגר הדרקון שהיה לא קשיש ולא ירוק" יש האומרים שבשרם רך וטעים אפילו יותר מבשרם של הצפרנים" "האם כל נאומי היה לשווא?" רגז הקשיש, "זה רגע המבחן שלנו" "החלטות החלטות" רטן הירוק" קשה להגיע להחלטות על בטן ריקה..." לפתע נשמע רשרוש ומול עיניהם המופתעות הבליח בעלטה ברק. אך מה שהפתיע את ידידינו הייתה העובדה שלא היה רעם... מיהרו הדרקונים אל המקום בו פגע הברק (מרחק קילומטרים אחדים) והיו שם תוך חצי דקה (שהרי ידוע שהדרקונים הם קלי מעוף כשהם מאלצים את רצונם לכך). מה שראו בהגיעם אל המקום הפתיע אותם לחלוטין, זה היה צוק שחור שהברק פער בו חור גדול , ובתוכו בצבצה אבן גדולה ולבנה..." אני זוכר שעברנו פה כבר מספר פעמים אבל אף פעם לא ראינו את לא את האבן הלבנה ולא את הצוק השחור" לחש הדרקון הירוק. "הביטו האבן זזה..." נדהם הדרקון השלישי שלא היה ירוק ולא היה קשיש אלא דרקונית יפהפיה בעלת קשקשי זהב על זנבה ואוזניה(דרקונית בלונדנית) לתדהמתם של שלושת הדרקונים התגלגלה האבן הגדולה כלפי מעלה ומאחוריה נחשף פתח .... "נכנסים?" שאלה הבלונדה. "נכנסים!" אמר הצעיר. נכנסו לפתח שהתגלה כמערה מוארת, שקירותיה מלאים בציורים. כאשר גחנו גיבורנו אל הציורים על מנת לקבל מבט יותר טוב, הם ראו שהם אלה שמופיעים בציורים... היו תמונות שלהם בכפר השרקנלים, בולסים להנאתם שרנקלים בעלי בשר רק וטעים (בעוד תושבי הכפר של נישבו רצים בפאניקה מוחלטת ברקע). היו תמונות שלהם על החוף, עם בועות מחשבה ודיון (כמו בקומיקס) מנהלים דיון שהם לא זכרו, בנוגע לציונות... צרד הדרקון הקשיש באצבעותיו ואמר, "שמעתי על מערה זו, סבי סיפר לי לפני שנים כה רבות, כשעוד הייתי כ"כ ירוק, שאנשים חשבו שאני פסל עשוי ממרח פטרוזיליה ושום קצוצים, על מערה, ובה מראות מיוחדות אשר משקפות את מצפונם של הדרקונים. "סב סבי, אולי שמעתם עליו, שליווה את הלהק של צורו הגדול, זכר צדיק לברכה, סיפר לי על כך. תמיד חשבתי שאלה סתם סיפורי מעשיות של דרקון זקן שאין לו יותר דבר בחייו זולת השמירה על אש השבט, ולא האמנתי לו." מה סיפר לך?" נאספו הדרקונים האחרים סביבו בהתעניינות ושאלו. "אז זהו, שאני לא זוכר בדיוק. הייתי אז דרקון ירוק מאוד. נדמה לי שסב סבי סיפר לי שצורו הגדול סיפר לו כי יום לפני יציאתו לקרב אשולה נקרתה בפניו מערה כזו והוא בילה בה שעות ארוכות מול בבואות מצפונו. הוא סיפר לי זאת בלילות חורף קרים בעודו נושף על המדורה, ואני, שהייתי דרקון צעיר ונבער מדעת, לא השכלתי להקשיב לו, ורק חיככתי כנפיים בבטלה ונמנמתי ליד האש." "כמה חבל!" אמרה הדרקונית הצעירה באכזבה... "לאו דווקא!" אמר הדרקון הירוק, וכתם סגול נוסף מהבהב על כנפו, "אני חושב שמחר יתרחשו כאן דברים מופלאים". שלושת הדרקונים עיכלו לאט את משמעות דבריו, ועיניהם זהרו בהתרגשות. מיד לאחר שההבנה נגהה על שני האחרים, נעשו עפעפיהם של כל הדרקונים כבדים מאד והם נרדמו... (ובעוד הם ישנים, נספר לכם סוד. הדרקונים חיפשו כל השנים את השחר, ואף פעם לא מצאוהו, אך לא משום שהתעצלו במלאכתם חס וחלילה, אלא שמטבעם, הם גזע בעל מרץ רב, במהלך נדודיהם ברחבי העולם במסע לחיפוש השחר, תמיד היו הולכים ללא שינה, וכשהיו מגיעים לאחד הקטבים, היו נחים וישנים שם מספר חודשים, ואז ממשיכים בדרכם... אילו היו הדרקונים מעט יותר סבלנים, היו מגלים את הסיבה שמנעה מהם למצוא את השחר, הם תמיד נעו מערבה, או צפון מערבה, ותמיד הקדימו את השחר במס' שעות... ) התעוררו הדרקונים כעבור מספר שעות, ואור מוזר נגה מפתח המערה, הם הלכו אל פתח המערה, ומצאו את השחר... פתאום נראה הדרקון הזקן מבולבל, ולפתע הופיעה על קצה זנבו נק' ירוקה קטנה. "מה קורה עכשיו?" תמה...
