סיפור אמיתי

[Mont Blanc]

סיפור אמיתי

חברים יקרים, היום סיפור אמיתי. זה הגשם, הוא לא מפסיק לרדת כבר שלוש שבועות, זה רק הגשם יכול להמיס אותי כך. מתעורר מפלאש של ברק, ומתפכח בגלל רעם אימתני שמגיע מיד אחריו, כל החדר רועד, גם אני. איפה אני?, בבית. מה השעה? הההאאאא, כבר אחת עשרה וחצי, אני לא מאמין, שרפתי יום שלם בשינה. מגרד את עצמי באיטיות מהמיטה ונוזל לכיוון האמבט, פותח את המים החמים, אוהב להיכנס כשהם כבר רותחים. אני רועד מקור, נשען על הכיור ומביט בעצמי בראי. "מי אתה?", הוא לא עונה לי התאום שמביט בי חזרה, הוא רק שותק, שותק ורועד. האדים ממלאים את חדר האמבט, אני נכנס פנימה במהירות ונותן לטמפרטורה הנוזלית הזו לכסות את כל כולי, להעיר אותי, לרכך אותי, המחשבות נודדות, אליה, אלי, אל דברים שקרו, אל דברים שקורים אל החיים, אל העתיד ופוףףףףףףףףף, שיט! אני אומר לעצמי, עוד פעם קפץ הפקק, כל האורות בבית כבו, רק הגשם הוא ממשיך לדפוק על הגג, בנחישות, בתוכחה, בידיעה, ואני ממשיך להתקלח בחושך הזה. השחור הוא שחור מוחלט, אני רואה כלום בעיניים פקוחות, והמים שוטפים, וזורמים אל הגב, נשפכים מעמוד השדרה ולרגליים, זה כל כך נעים. אני יכול להישאר פה שעות. ושוב פעם היא, שכבר לא כאן איתי, חודרת למחשבות, נוגעת בי, מלטפת אותי בקורים של דמיון, היד נשלחת אל הסבון, ומשם אל בין הרגליים, אני מחזיק אותי, את זקפתי, כאילו בזה תלוי העולם, כל כך קשה כאן עכשיו. אני נהיה כוחני עם עצמי, ממש סוחט את הזין, זה לא מספיק אני חושב, אני צריך הרבה יותר, אני זקוק עכשיו ומיד לאישה, מישהי לקרוע, מישהי לשתות, מישהי לפגוע, מישהי לבכות. והיד השנייה גם היא בסבון, אצבע חצופה שלי, נשלחת אל חור התחת, אני מכניס אותה פנימה, באיטיות, בעדינות שלי עם עצמי, מרגיש כאילו אני עושה אורגיה, פרטית, בשתי ידיים, כמו קונצ'רטו לפסנתר באולם המלכותי, אני מזיין את היד, שמזיינת אותי. וגומר, לא בפראות, לא עם ניצוצות כמו בסרטים, גומר לאט, רועד, מקופל, נשען על מעקה האמבט שלא ליפול, כמו הומלס מוכה, משתעל, מנסה להשיב נשימה, מטפטף ונוזל ממני, עוד ועוד, מיצוי עצמי, תרכיז גברי, מיטב המהות הגנטית נשפכת בכמויות אל הביוב. זה נהדר, אבל אאאאאאאננננניייייי צצצצרריייךךך ה-ר-ב-ה י-ו-ת-ר מזה!. אני צריך אישה, עכשיו. צלצול במכשיר הנייד שולה אותי למציאות. חושך. עוד צלצול, ועוד אחד, טוב למה אתה ממהר? במילא לא תספיק לענות, סתם תשבור את הראש בנפילה באמבט. אני משתהה עוד כמה רגעים, שוטף מעלי את הכל ויוצא מהמקלחת, אני מתנגב באיטיות, אני אוהב להתנגב, אפילו כשקר, כמו חתול, הלוואי ויכולתי ללקק את עצמי לאט, לאט, בשביל להתנקות, מייבש את העור, מלטף את זכרותי שכבר לא כל כך קשה, מייבש, היטב. הטיפות מתאדות על פני העור שלי, אני פולט חום אדיר לחלל החדר, אני בוער. צלצול חד מעיר אותי מההגות העצמית שלי, אולי...., אני לא מעיז אפילו לרצות את זה, ואולי בכל זאת... אולי זאת את... מתקשרת אלי באמצע הלילה, נוטפת דבש, לא יכולה לעצור בעד עצמך... אני יוצא מהאמבט, עטוף במגבת, ויוצא החוצה בגשם, להרים את הפקק שקפץ, מלחמת עולם בחוץ, ואני מרגיש כמו לוחם בחלוץ, אני רץ הביתה בין הטיפות, ומתנגב שוב. מתלבש. ועכשיו מהר, נעלי בית מפנקות (עשויות מראש מפוחלץ של כלב בול-מסטיף שחור), מכנסיים אהובים וסוודר רך כל כך ונעים. עם קצת עיתונים ישנים וגפרור אחרון אני נלחם באח עד שהוא מראה סימני בערה קטנים, הלהבות העליצות מרקדות, והרעש הזה של העץ המתפצח מעלה בי זיכרונות... של רגעים אינטימיים... של מדורות גדולות... של גשרים שרופים. מתיישב בסלון, דלאל, ועבדול וואהב, בסראונד שולחים בי רוח מדברית חמה בתוך כל החורף הזה, בסבלנות וקפדנות, אני מכין לי ג'וינט ע-נ-ק, ונשען אחורה, שאיפות איטיות של עשן כחלחל, נשיפות מתונות של ענן צהבהב, רעמים, ברקים, ודיונה ברמקולים. מה חסר?... מה שכחת?....אה שיט, היה טלפון, כמה זמן אני כבר דואה כאן ממקום מושבי?, כבר איזה ארבעים דקות, יושב ובוהה באח, שריפה אני רוצה!!!, שמעתם?, שריפה!, אה, כן הטלפון, מדלג לחדר ומרים את המכשיר, "3 שיחות שלא נענו", זה מעניין..., ומי זה היה, לא. אני קורא עוד פעם את השם, זה פשוט לא יכול להיות, לא דיברנו יותר משלוש שנים, איך היא מרגישה אותי? זה פשוט מדהים. המשך...

 

[Mont Blanc]

סיפור אמיתי II

עזבו אותי מחטובה, עזבו אותי מבלונדינית, עזבו אותי מחזה גדול, מכוס נוטף, עזבו אותי מהכל, תנו לי עכשיו רק אותה, ה-אישה, בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, בכל תנועה, בכל מבט, במשב רוח של בושם. בחורה מהזן המסוכן, היא ד"ר לטיזינג כבר שנים, הכרנו בצבא, כמו רבים, ידידים זה נקרא, מצחיק, אני קורא לזה משיכה חייתית שלא מומשה אף פעם, אני קורא לזה בזמן הנכון, אני קורא לזה גורל. פעם אחרונה שדיברנו היא עוד הייתה מחוברת, מחוברת חזק לבחור מבוגר, בדרך לחתונה. מעניין אם זה כבר קרה. מה מרגיש גבר ברגע כזה מבפנים, קשה לי להסביר, יכולתי לספר שלקחתי את הזמן וחשבתי, שהרהרתי, שהכנתי לי שתייה חמה, אבל האמת לאמיתה, הייתי מוכן להיכנס לאוטו באותה השנייה, בלי בכלל לדבר אתה, פשוט לנסוע אליה ולקוות שמשהו מרגש יקרה, אז מה אם היא עם בן זוג, שימות כל העולם, שימות הבן זוג שלה, הטוסטסטרון מציף אותי עכשיו, המוח מתערפל, אני רוצה, עכשיו, אותה. מה? איך אתה חושב? כזה חסר מצפון! מפרק משפחות שכמותך. רע. אכזר. אאאאהההההההההההההההה, זה מה שאני מרגיש בפנים, זה לא אני. זה! – לא! – אני!, אני מכור לרגע, לריגוש, ללא ידוע, לפחד, למבוכה, אני צורח לכל הכיוונים, החיה מתעוררת בי, אני יודע מה קרה פעם אחרונה כשהיא התעוררה משנת החורף, אתה מוכן לזה? אני שואל ומביט אל עצמי בראי. והעיניים, העיניים שלי אומרות הכל, נוצצות כמו שני זרקורים, מוכן?, לזה?, מוכן לזה?, א נ י ז ה!!! SEND, מצלצל..., מצלצל..., מצלצל..., מזכירה. לא, אני לא מקבל את זה, אני אתפוס אותך עכשיו איפה שלא תהיי, מה שלא תעשי, עכשיו תורי! SEND, מצלצל..., מצלצל..., "הללו?", "אהלן", אני משיב בנונשלנטיות מדומה, "ממממממממממממוווותק!!!, איפה אתה בן אדם? לאן נעלמת?", "אני, יושב ומחכה כאן כבר כמה חודשים שתתקשרי", אני עונה בחיוך, "מה קורה אתך?, מה אתה עושה? איפה אתה? מה קורה אתך?", היא שואלת ונחנקת מצחוק, אני שומע בקול שלה שהיא ממש, אבל ממש שמחה לשמוע אותי, אני מחושמל, "מה קרה שנזכרת בי?", אני שואל, "סתם... התגעגעתי...", שתיקה קצרה, "ונפרדתי מחבר שלי לפני חודש וחצי, כבר כמה ימים נורא בא לי לדבר אתך... , לא טוב?", בא לצרוח עליה, שאני לא מאמין, שזה הכי טוב שאפשר, שהיא קוסמת, שהיא פיה, שהיא זונה, בא לי לצעוק, ואני עונה, "למה לא טוב, להפך, זה מצוין, אז מה איך החיים שלך נראים?", "מרעננים, מרתקים, אני נורא מתגעגעת אליך, נו, מתי רואים לך?" טיזרית, "אולי תבוא לאיזה דרינק", "מתי את פנויה?", דביל, עכשיו, עכשיו, עכשיו היא רוצה. "אולי תבוא עכשיו, חזרתי אל ההורים, נורא בא לי לראות אותך קצת, יש פה איזה פאב לא רחוק, אולי תבוא, נו... אולי...". שחק אתה, גבר, שחק אותה, תמשוך את זה. לא, זה לא אני, אני להוט ומוכן, אלך עם עצמי עד הסוף, "אני בא, אתקשר כשאתקרב, תסבירי לי איך להגיע", "טוב מותק, נהדר, אני הולכת להתיפייף לכבודך, נתראה פה קרוב" ומנתקת. רכבות של חשמל, זורמות לי בגוף, פלאשים, ברקים, רעמים והלמות התופים. רץ, ממש, אל החדר, מעיף את נעלי הבית, שם ג'ינס משופשף, ומגפי עור, בשביל הנינוחות, סוגר את הכפתורים של ורסאצ'ה בשביל האיכות, או בשביל מיתוג. מוסיף גם שרשרת כבדה, צמודה לצוואר, צמיד מכסף וטבעת. אני מביט בראי, לא רע ידידי, תאווה לעיניים, כמעט מפתה לגעת. וויש אחרון על הקרחת (אדום מתוק, על הסכין), אפטר שייב, מזומן, סיגריות, פלאפון, מפתחות, והופ, אני על הכביש. יושב באוטו, השמשה מכוסה טיפות, ב-CD דיסק של דפש מוד, אולטרה... “… Like a cat dragged in from the rain, Who goes straight back out, To do it all over again, I`ll be back for more. Its something that is out of our hands, something we will never understand…” הצלילים שוטפים אותי, הגשם מתחזק, אני נוסע אליה וחושב עליה, מדליקה אור קטן בחדר השינה, פותחת את ברז מים החמים במקלחת, מחליט שאת כמוני, אוהבת שהקרים מסיימים לזרום לפני שאת נכנסת. בכלל לא קר לך, את לוהטת, הווווופפפפפה, זה היה קרוב מ-ד-י, כמעט נכנסתי במשאית בנתיב הימני, אני לא מרוכז, אני מיישר את ההגה וחוזר לנתיב השמאלי, אוהב להמריא, אוהב לנהוג רק לפי הפנסים שמאירים מלמעלה... אוהב גבולות, אוהב פרצות. את חודרת בכוח למוח שלי שוב, אני נבוך מעצמי, יושב באוטו וחש שלא בנוח, האם את מרגישה את המחשבות שחולפות בי עכשיו, האם גם את שותפה להם?... ושוב אני בחדר שלך, הוזה, את שם לבד, מוסיקה שקטה, המים כבר מעלים אדים של רתיחה במקלחת, את פושטת מעל עצמך את החולצה מול המראה, את בלי חזייה, האוויר הקריר של הלילה מעקצץ בכול גופך, נהנית להסתכל על עצמך בראי, השדיים, הפטמות הזקורות מהקור, הבטן היפה, שלא מפסיקה להציץ, את הולכת רק עם חולצות בטן, אוהבת שהפופיק שלך נושם. את פותחת כפתורים במכנס ומשלשלת אותו למטה, הרחק אל הרצפה, עומדת בתחתונים קטנים מול הראי, מלטפת את עצמך..., אני באוטו, עדיין בנהיגה, קשה, קשה מאד, יש לי אש בין הרגליים, אני פותח שני כפתורים בג'ינס, משכיב קצת את הכיסא ומתרווח, קשה לנהוג כשכל הדם בגוף מנסה להתרכז במקום אחד, אני זקוף לחלוטין. המחשבות חוזרות אל החדר העלום הזה, שלא הייתי בו מעולם, לאישה הזאת, שלא הפשטתי מעולם, אליה. מחייכת וצוחקת על עצמך, מחורמנת כמו ילדה קטנה, ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמך, את מסמיקה עכשיו? כשאני כאן מסמיק ברמזור. המשך...

 

[Mont Blanc]

סיפור אמית III

עולה על כביש 6 ונוהג, מתרחק מהבית, נוסע אל תוך הרפתקה, מאיץ, עוד ועוד, זה רק אוטו יפני צורח לי הכביש, אבל זה לא מעניין אותי, מ-0 ל-100 ומשם ל-170, אל תהייה להוט, אני חושב, ולוחץ יותר חזק על הגז. טלפון זריז ואת מסבירה לי איך להגיע. הגשם חוזר לטפטף. מה יהיה עם החורף הזה, אני מרגיש כאילו הסערות ניזונות מהמצב רוח שלי, כמו בספרו של דגלאס אדמס. תירגע "בן האלים" אני מוחץ לעצמי את האופוריות, תהיה כאן ועכשיו, לא פחות מזה ולא יותר מזה. דפיקה אחת על הדלת, שומע אותך מהצד השני מגיעה, יודע שגם את על קוצים, יודע כל מה שאני צריך לדעת... הדלת נפתחת, רעמת שיער חומה מזנקת עלי, ותופסת אותי לחיבוק עמוק עמוק וארוך, "איזה יופי שהגעת", היא לוחשת לי באוזן, אני משתחרר מהחיבוק שלה ומתרחק לשניה, סורק אותה מכף רגל ועד ראש, אני לא רוצה להיות בוטה אבל היא פשוט מהממת!, בא לי לטרוף אותה באותו הרגע, נעלי עקב שחורות, עם עקב מתכתי דקיק, מכנס שחור, צמוד, זועק, פופיק מציץ מבטן שרירית – היא חזרה לרקוד כנראה, כתפיים אציליות ונשיות מציצות מתוך חולצת קולר עם מחשוף עמוק שנותן מבט מלא על החיבור שבין השדיים שלה, אני נתקע שם, היא קולטת אותי ומצחקקת, "נו? מה אתה אומר?, זה בשבילך, זכרתי שאתה חולה על החזה שלי, טוב תירגע, יש לך את כל הערב לבהות בי, התגעגעתי אלייך", אני חסר מילים, אני נצמד אליה אותה לחיבוק נוסף והפעם מרשה לעצמי לרפרף עם היד על התחת שלה, היא נמתחת ונצמדת אלי, הפטמות שלה דוקרות אותי דרך החולצה, "טוב, אולי די, תני לי להפשיט אותך ונגמור עם זה", רצתי מהר, היא נסוגה וצוחקת עלי, "עדיין חרמן כמו פעם הא?", "לא, לא כמו פעם, הרבה יותר גרוע, נהייתי גם סוטה", "סטיות אני אוהבת" היא פוסקת, "חכה שנייה, אני שמה מעיל ונזוז". גזרה משגעת, מעיל פרווה, שיער חום ארוך כמעט עד התחת, ים של נשיות ומסך של ריחות בושם ומקלחת, צועדת לידי עכשיו נצמדת אליי, מספרת לי, על יחסים שהיו ואינם, על אהבה שפרחה, ודעכה, על ציפיות לחתונה, על אכזבות, על שחרור, על לבטים, על מחשבות על תהיות. אני משתדל להקשיב אבל לא יכול שלא לבהות במחשוף המשגע הזה. מגיעים לאוטו אחרי כמה רגעים של צעידה, אני פותח לה את הדלת, "אני חולה על הג'נטלמניות שלך, שתדע, אתה גבר אמיתי, אין הרבה כאלה היום", גבר אמיתי???, איך את יודעת לכל הרוחות, בואי תנסי ואז נדבר, גבר אעלק, את לא מבינה שאני חיה בכלוב? נסיעה שקטה, אנחנו מתרגלים אחד לשני, מדי פעם מבט, וחיוך נבוך, וצחוק, ועוד חיוך ושתיקה. מדליק את הרדיו ומגביר, היא מדליקה שתי סיגריות ונותנת לי אחת, אני פותח לשנינו את החלון טיפה, מתואמים, משלימים, תמיד היינו, שקטים. מגיעים אל הפאב, פאב שקט וקטן, מקום די אפלולי, פאב נידח של ישוב קהילתי, בטבעיות שנינו מתיישבים על הבר, הברמן קולט אותנו מהקצה וגולש לעברנו, מחויך, מרוצה מעצמו, אני מבין מה הוא רואה מהזווית שלו, הוא מחייך אליה חיוך רחב ושואל מה אפשר לעשות בשבילך?, היא מזמינה מרטיני, יבש, ומחייכת אליו חזרה, אוף היא נוטפת, פשוט נוטפת מין, הברמן לא יכול שלא להתבלבל כשהוא מעביר את המבט מהחלום הרטוב הזה, אל הגלדיאטור שניצב לידה, אני מזמין בירה, וצ'ייסר של ג'יימסון לחיזוק, המבט שלי אומר הכל, תתקרב עוד צעד ואתה מת, הוא קולט אותי ונרתע, מעכל את ההזמנה וניגש להכין לנו את האלכוהול. אני והיא, אני והיא, אחרי שלוש שנים, יושבים בבאר, שותים אלכוהול, צוחקים, משתחררים, מעלים זיכרונות, משלימים פערים, איפה ומה, מה עבר, מה קרה, תוכניות, חוויות, סיפורים ועוד סיפורים. מדי פעם כבדרך אגב, אני מלטף לה את הגב, עד שהיד, היד הזאת שמחוברת אלי, פשוט לא יכולה יותר להפסיק לגעת, אני מלטף לה את הגב התחתון, ומספר לה, עלי, מה מעשי, על געגועים ונוסטלגיות, על רגעי שיא ועל היום, על הלבד, בלי רחמים עצמיים, סיפור פשוט, פרטים טכניים מעשיים, והיד, היא... מה היא עושה שם, מלטפת את הגב ועולה לכתף, זה נוגע בה, נוגע בה חזק, היא מתמכרת לליטוף שלי ועצמת את העיניים, מחויכת, חיוך קטן וילדותי. אני מעביר את היד בין שערותיה, מלטפת לה את הקרקפת, היא רוכנת לעברי ונשענת עלי, "אתה נראה נהדר", אני עף, "אל תתחיל איתי כי אני לא בשליטה, אני כבר חודש וחצי בלי חיי מין, אל תתחיל איתי, אני מזהירה אותך", אוף חם פה, חם פה, אני כבר לא יכול יותר, הבר מחניק, והיא כל כך קרובה אלי, יד אחת שלה מלטפת לי את הירך כאילו בלי לשים לב. אני מחליט לעשות מעשה, לעלות מדרגה, "את יודעת שאת פנטזיה בשבילי?", היא מחייכת, לא נבוכה אפילו במעט, המרטיני עושה את שלו, אבל לאט מדי אני מזמין עוד ג'יימסון בשביל שנינו, "אני יודעת, מוזר שזה לא קרה אף פעם אתה לא חושב?", אני חושב מאד, "במיוחד שכל כך רציתי אותך בצבא", "מהההה?, איך לא אמרת כלום, איך לא רמזת, יא מטורפת אחת, יש לנו המון להשלים עכשיו", משהו מחזיר אותה למציאות כי פתאום היא מתיישרת ומתמתחת, "אתה סוטה", "רואים את זה בעיניים שלך, למרחוק", "אני?", אני מתגונן בצחוק, "אם רק היית יודעת עד כמה...", "נו, בוא תפתיע אותי, מה הסטייה הכי קיצונית שלך?", "יש המון, אני לא יודע מאיפה להתחיל", "פשוט תתחיל, אם זה יהיה יותר מדי אני אעצור אותך", אני מחשב קצת בראש ומחליט לשפוך, "אז ככה, תראי, מבפנים זה לא מרגיש סוטה, אני פשוט נמשך להכל", "להכל?, מה זה הכל?", אני קצת מגומגם, "הכל, אני אוהב, זאת אומרת מפורנו, דרך מין קבוצתי, אני אוהב לסביות, אני מתחרמן מהומואים, מפנטז על אונס, רוצה מבוגרות, בוהה בקטינות, חול על נשים בהריון, על השתנות, חולה על קצת אגרסיה, ועל שליטה, לפעמים גם על להיות נשלט, אני אוהב מין אנאלי, ומכור לאוראלי, אוהב מין מצוייר, ואוהב להכאיב, וגם לקבל כאב, אבל יותר להכאיב וחוץ מכל זה אני באגודה למען מין במשפחה..." ומחייך אליה חיוך רחב, "איזה אגודה?" היא פותחת אלי עיניים גדולות, "האגודה למען מין במשפחה, כמובן, לא כפוי, מין מתוך בחירה" וצוחק, גם היא צוחקת, היא נחנקת קצת, הג'יימסון יוצא לה מהאף, ואני מיד מנגב לה את השפתיים והחיבור שבין האף לשפה העליונה עם הבוהן, שקט. שקט. זו נגיעה אינטימית, של ממש, היא מתמסרת לאצבע שלי, ונותנת לק קטן, מתרחקת שוב וממלמלת "מין במשפחה מתוך בחירה, רק אתה יכול, רק אתה", אני אוחז במותן שלה מתקרב אליה מהצד ומריח את השיער שלה, יש לה עדיין ריח כל כך רענן למרות כל העשן והמחנק פה, "בואי נעוף, צפוף לי פה", היא מסתובבת לאט מסתכלת לי בעיניים ושואלת בלי הכנה "היית שוכב עם אמא שלך? המשך - בהמשך!

 

[כוכבית 1]

לא בהמשך

עכשיו...!!

כתיבה מדהימה! כל הגוף שלי בציפייה להמשך.

 

[bugbuster]

Now! if not soonerrrrrrrrrrrrrr

גררררררררררררררר

 

[ימה שקטה]

איזו כתיבה משגעת....

 

[elil10]

לימה

אני חושב שגם את יודעת להעיר אותנו יפה מאוד. זאת בלי לגרוע מערכו של הספור המעורר. והמעורר קנאה הזה

 

[מלכת שבע]

נו... איפה ההמשך?

קראתי ומאוד נהנתי מהכתיבה מהסיפור ומהצצה לתוך חייך שבוע טוב

 

[במבילונה]

אוי אוי אוי אוי!!!!!! נפלא!!!!

הרצת לי את האדרנלין..... חשתי אותך בכל תנועה..... אח, אתה נפלא!

 

[1חתולה לילית]

אתה כמו חיה בכלוב...

אבל אוהב למשוך את הכאב... את התענוג.... זה תמיד יותר טוב כשיודעים לחכות (קצת).

 

[אוהבת לילה]

איזה יופי..

כתיבה מענגת.. מתמשכת.. העם דורש המשך

 

[מ ת ענגת]

זה מפחיד כמה שעוררת אותי...

והסערת אותי וטלטלת אותי במין במשפחה מתוך בחירה הזה שלך מכל הסטיות זו שהכי טאבו-ואסור לה אפ פ'ם שתצא מתחום הפנטזיות והכתיבה שלך אוח הכתיבה שלך עושה חשק לערטל אותך מכל העטיפות האלו יאללה בלגן

 

[Mont Blanc]

הי...

תודה, רבה לכולם על התגובות. אני, נאלצתי להיעלם לאיזה יומיים, ההמשך מגיע ממש קרוב. חיבב להודות התגעגעתי.

 

[yorm69]

תגובה של גבר

הכתיבה שלך עשה לי טוב, פתאום נזכרתי בידידות שהיו לי לפני הנישואין ומה קורה איתם היום , בטח הם קצת יותר מלאות היום ויותר בשלות תמשיך לכתוב בקצב שלך , ממתין להמשך

 

[ימה שקטה]

"ממש בקרוב"... טיזר אחד.

 

[Mont Blanc]

סיפור אמיתי IV

לזה לא הייתי מוכן, "סליחה?", "מה אמרת?", "שאלתי, ה-א-ם?, היית שוכב עם אמא שלך?", אח, אח, איזה בחורה, חץ ישיר למקום הכי רגיש שיש, אני איתה, לא מוותר "כן", היא נעצרת, "כן מה?", "כן הייתי שוכב עם אמא שלי, אם היה מצב, אם היא הייתה רוצה...", היא מחליפה צבעים, אני מרגיש את זה חודר לתוכה באיטיות, שובר את כל אמות המוסר לרסיסים, אני רואה שזה מדבר אליה, היא חושבת על זה לרגע, שולחת יד לכוס הג'יימסון שלה, נותנת נקישה קטנה על הבר, ומורידה את הכוס כאילו היא הייתה שוט, "אוווףף, זה חזק זה", ואז היא מתקרבת אלי, בנשימה כבדה, עם הבל פה מוחצן, רוכנת אל אוזני ולוחשת, ממרחק אפס "אני... אני... בוא נאמר שאני מאד, מאד אוהבת את אבא שלי, אבל ממש אם אתה מבין...", אני חייב להודות שאני מופתע, היא ואני, ממש צמד חמד, יכולים לפתוח קבוצת תמיכה לחובבי גילוי עריות, חיפוש נמרים, איתור פומות..., "מה זאת אומרת, ממש אוהבת את אבא שלך?, היה משהו בניכם?", היא נתקעת, "עזוב לא כאן, בוא נעוף מפה כמו שאמרת". אני יורד מהכיסא של הבר, ומשלם בזריזות לברמן שנראה ממש מאוכזב שהיא עוזבת איתי את המקום. היא מנסה לרדת מהכיסא וכמעט נופלת, ואז נקרעת מצחוק, ומדברת לעצמה "שתית יותר מדי חמודה, כדאי שתתני לו לנהל את התזוזות", אני מבין את הרמז ותופס אותה מיד במותניים, רגליים ענוגות, אחת אחרי השנייה, אל הרצפה, ומשעם להישענות צמודה אל החזה שלי, אל החזה שלה. אנחנו צועדים מתנדנדים (היא בעיקר), אל עבר היציאה ומשם לאוויר הקר, הגשם הפסיק, והאוויר בחוץ טרי, קריספי, כל נשימה שולחת חמצן בכל הכיוונים, אני מתעשת במהירות, היא לא, היא נשענת עלי ובהליכה איטית אנחנו צועדים לאוטו ואז היא מתחילה, מתחילה לשפוך "תראה, זה לא שקרה משהו, ובכלל אני ממש לא מאמינה שאני מספרת לך את זה, בחיים לא אמרתי לאף אחד כלום, זה, זה די מביך, אבל בכל מקרה, אני, ממש, ממש אוהבת את איך שאבא שלי נראה, ראית אותו לא?, גבוה כזה, גברי, סמכותי, אני מרגישה לידו הכי בטוחה בעולם..", "מה זה קשור?" אני חותך אותה בחדות, "ששש...", היא מהסה אותי, "תן לי רגע, תדליק לנו סיגריה", נשענים על האוטו הרטוב, סיגריה אחת, שני בני אדם, גבר ואישה, הרבה פוטנציאל. "לפני שנתיים בערך, לקחתי את המצלמה של ההורים שלי, מצלמת וידאו, דיגיטלית כזאת, לא משנה, בקיצור, לקחתי אותה לאיזה פרויקט של הלימודים וכנראה שלא הקפידו למחוק את כל מה שהיה עליה...", היא מחייכת חיוך רחב, משעינה עלי את הראש לרגע ואז מתחדדת ונעמדת מולי, ממש קרוב אלי, קרוב כזה שהפטמות שלה נוגעות בחזה שלי, קרוב כזה שהזין שלי נוגע בבד שנוגע במכנס, שעוטף את התחתון שבתוכו היא "כלואה", "נו אז מה היה שם? אוף תפסיקי כבר, תגלי, אני יהרוג אותך אני אומר לך, אל תשחקי איתי משחקים כאלה", היא שוב צוחקת, אני חולה על הצחוק שלה, פעמונים של שמחה. "היה שם סרטון, של אמא ואבא שלי, הוא צילם אותה בזמן שהיא מצצה לו, ואת האמת, בהתחלה הייתי קצת בשוק, מה? ההורים שלי? מציצות?, צילומים בווידאו?, אבל אז, בפעם הראשונה, היא הוציא את הזין שלו מהפה שלה, זה היה מדהים, הכיפה הכי יפה שראיתי בחיים שלי, כמו תפוח קטן ואדום.." שוב היא משתתקת, קשה לה לדבר על זה, אני רואה שזה משגע אותה, אני רואה שזה מחרמן אותה בטירוף, אני מחליט לפרק את המבוכה בבוטות, "עשית ביד כשראית את זה?", היא מופתעת מהישירות ומיד מחזירה לי "כן, פעמיים בפעם הראשונה שהסתכלתי, ומאז..." ומחייכת חיוך של ציידים, "עוד מלא פעמים", וכאילו הברז נפתח, "אתה לא מבין, אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה, כמה הייתי רוצה להיות במקומה, כמה הייתי רוצה להחזיק את הזין הזה, ביד שלי, בפה, בכוס, לחייך אליו, ולהגיד לאבא שלי כמה אני אוהבת אותו, כמה שאני רוצה אותו, את כולו, בתוכי, אווווווו" נפלטת לה מין אנחה גרונית בלתי נשלטת, "אני רוצה..", אני אוחז בה במותניה, "אני רוצה, אותו", מצמיד אותה עלי, ומנשק אותה על המצח, "באמת רוצה?", "כן, באמת, אפילו שאין לי אומץ, פעם אחת אפילו, אתה לא תאמין, אבל ידעתי שהוא בסלון, יושב ורואה כדורגל של יום שבת, בתחתונים, שקט, יום שבת, הכדורגל למעלה, אז רחרחתי, ולא היה אף אחד, עליתי מהחדר שלי למטה, כאילו הרגע קמתי מהשינה, עם חוטיני וגופיה ארוכה, כזאת... חצי מסתירה, חצי לא, אתה מכיר?", "בטח מכיר, נוווו?", "אז עליתי למעלה ועברתי לידו ככה, בדרך למטבח, הוא די ניסה שלא להסתכל, אבל ראיתי שהוא לא יכול, ובתחתונים שלו, התחיל לזחול "נחש", ירדתי בריצה למטה ועשיתי ביד כמו מטורפת, כמעט לא יכולתי לזוז אותו יום מהמיטה, ותבין, זה רק כי הוא הסתכל.". היא מדהימה אותי, לא ציפיתי לכזאת פתיחות, היא הביאה אותי למצב קשה, עומדת בחורה, בגילופין קל, צמודה אלי ומספרת לי על הזין של אבא שלה, ועומד לי, עומד לי חזק כל כך, אני נצמד אליה יותר והיא מרגישה את זה עכשיו, היא מסתכלת לי בעיניים, עמוק, דממה, כמו הרגע הזה שלפני נשיקה, אבל היא לא, לא מנשקת, היא רק שולחת יד אל בנינו, אני נדרך, היא בדרך אל הזין שלי, אני נלחץ אליה עוד יותר לרגע, ואז משחרר קצת כדי שיהיה ליד מקום, והיא בשיא הטבעיות, עם פרצוץ רציני להחריד, שולחת יד אל תוך המכנס, אבל רגע, זה לא שלי, היא שולחת יד אל תוך המכנס שלה, ונוגעת בעצמה, ואז, אז אני רואה את העיניים שלה מתגלגלות מעט והנשימה נעצרת, אני מבין שהיא מכניסה אצבע, או שתיים או שלוש, אל תוכה, ומוציאה את האצבעות נוצצות ממיץ נשי, ומגישה לי לטעימה, "רק רציתי שתראה מה זה עושה לי, לדבר על זה זאת אומרת" ומניחה את שתי האצבעות על שפתי, אני אקסטטי, היא מטריפה אותי בכל רגע ורגע, לא מפסיקה לבוא אלי מסביב, אני פוער את פי, ומכניס את שתי האצבעות בשלמותם, איזה טעם של גן עדן, שיא הבשלות, הנחיריים שלי מתרחבים והעין מתמלאת בדם, אני מוצץ את האצבעות שלה אחת אחרי השנייה, היא עם עיניים עצומות, בטח חושבת על אבא שלה, אבל לי זה לא אכפת, אני מתענג על כל טיפה ממנה, ואחת הידיים שלי, כבר משתחלת אל תוך המכנס שלה, היא נרתעת, אני מחויך וזקור וחרמן ומסוכן כרגע, לא לשחק איתי משחקים, "מה קרה?, זאת הייתה רק טעימה, מה עם מנה ראשונה?", "תמתין חמוד תמתין", ומתנתקת ממני, "בוא ניסע, קר לי, ואני צריכה לשכב קצת במאוזן, הראש מסתחרר לי, נראה לי ששתיתי יותר מדי." היא נכנסת למכונית ואני משתהה לרגע ונכנס אחריה. מניע את האוטו ומתחיל לרוורס, "אכלת משהו היום?", "לא, אני מרגישה לא טוב", "נו ברור, הסברתי לך כבר מזמן שלא שותים על קיבה ריקה נכון?", "טוב תשתוק ותעצור, נראה לי שאני הולכת להקיא", אני עוצר בדיוק בזמן, כשהדלת נפתחת והיא נשפכת ממנה החוצה ומקיאה את הנשמה, אני גם יוצא מהרכב וניגש לעזור לה, היא מקיאה עוד, כנראה מיצי קיבה, אני אוחז בה מאחור, היא מקיאה ואני חושב לעצמי, הממ... איזה תחת, מה אני אעשה לה..., היא מתעשתת, מתיישרת, ושוב, עוד גל, אני מביא לה בקבוק של מים מהאוטו, היא מתיישרת ומסתכלת אלי בעיניים מסכנות של ילדה קטנה, "מצטערת, לא התכוונתי להרוס", נו באמת, "נראה לך שהרסת, בואי הנה", אני חובק אותה ביד אחת ועל השנייה שופך קצת מים ומנקה את הפנים שלה משאריות אחרונות, "תראי אותך כמו חדשה, מרגישה יותר טוב?", "כן, קצת יותר טוב", היא נשענת עלי וכאילו מנסה להתחבא בתוכי, מרוככת, כאילו בהינף, ברגע של מצוקונת, חזרה להיות הילדה הקטנה ואז מסתכלת עלי שוב, בעיניים של גורה ושואלת, "נכון תדאג לי...", "אבא..." המשך... פה קרוב.

 

[Mont Blanc]

סיפור אמיתי V ואחרון (לבנתיים)

"כן ילדה שלי", אני מהמר, והקלף שלי משחק, כי באותו הרגע היא פשוט נוזלת אלי, מצמידה את הירכיים שלה אלי, אני מרגיש שאם היה לה סטרפ-און היא הייתה מזיינת אותי באותו הרגע. היא דוחפת אותי, ונכנסת לאוטו, אגרסיבית משהו הבחורה, אני חושב לעצמי כשאני מטייל לפני האוטו, בדרך למושב הנהג, מסתכל אליה מבחוץ, היא משכיבה את הכיסא שלה. אני נכנס לאוטו בדיוק כשהיא פותחת כפתור במכנס, "עכשיו הרבה יותר טוב לי", היא אומרת, ושולחת אצבע של אגודל לפה שלה ומוצצת אותה כמו הייתה סוכרייה קטנה, נוסעים בשתיקה, לאט, (אם שותים לא נוהגים 170!!!), הרעש של האוטו חוצה מדי פעם שלולית, אני עם העיניים בכביש והיא עם עיניים עצומות. אני כל כך רוצה לגעת בה. והיא עם עיניים עצומות, אני מניח יד על הירך שלה, אין תגובה, היא עושה רושם של די מעולפת, אני מחליט להניח לה עד הבית, נוסע באיטיות, אל בית הוריה, בית אביה, היא ישנה שנת שיכורים, עמוקה והזויה, ומדי פעם זזה, חושפת עוד טפח במחשוף, או שזה אני שולח יד ומזיז טיפה לראות יותר, ללטף מעט. הגענו, אני מעיר אותה בעדינות, עם ליטוף, היא לא מבינה היכן אנחנו ברגע הראשון, ואז מזהה אותי ומחייכת, "אתה חמוד", ושוב עוצמת את עיניה, "בואי מאמי, הגענו לבית שלך", היא שוב פוקחת את העיניים, "אהה, נראה לי שאתה תצטרך לעזור לי, אהה, להיכנס למיטה", היא ממש שפוכה, "בואי מותק, אל דאגה, אני אטפל בך", אני יוצא מהאוטו וניגש לצד שלה, פותח את הדלת, ומתכופף להוציא את הרגליים שלה החוצה, היא במצב צבירה נוזלי, נמרחת עלי ברגע ששלפתי אותה מהאוטו. אנחנו מתנודדים ביחד אל הדלת, היא מוציאה מפתח מהכיס של המכנס, ונותנת לי, אני פותח את הדלת, וצועד בשקט, ספק אחריה, ספק מחזיק אותה, אל הקומה התחתונה, הטריטוריה הפרטית שלה. בלי להדליק את האור, ברגע שנפתחת הדלת היא פשוט נושרת אל המיטה, כאילו במכה משכו מתוכה את חוט השדרה, אני מתיישב לידה, "מותק", אין תגובה, "ממוותתקק", אין תגובה, אני פשוט לא מאמין, אני חרמן, כמעט מתפוצץ מחרמנות והיא, מעולפת, לא יכול להיות, זה לא קורה לי, אני לא הולך מפה!, אני יושב לידה אובד עצות, לא רוצה לגעת בה ככה, רוצה אותה ערה, רוצה אותה חיה, אני מנסה שוב "אולי תורידי את הבגדים האלה, תשני כמו בן אדם", היא ממלמלת משהו ונשכבת על הצד, מתכווצת אלי "תוריד לי" שקט וקטון נלחש אל האוויר, אאאאאאאווווווווווווווווו, גווווווווווווווולללללללל. מפלס האושר שלי מזנק, הקווים נחצו, אנחנו בדרך ליעד. אני ניגש מיד למלאכת הקודש, ומתחיל מהנעליים, איך מורידים את זה, אני מקלל בלב, ופותח את הרוכסן של הנעל, ותוך כדי מלטף אותה במעלה הקרסול, היא מצטמררת ונרעדת מעט, עדיין מעולפת. נעל אחת הלכה, והשנייה מיד אחריה, ממשיכים הלאה, אני רוצה לעשות את זה לאט, להתעכב על כל סנטימטר, למצוץ את אצבעות רגליה, לגעת בכל חלק אבל אני פשוט לא מסוגל, אני פותח את הכפתורים של המכנס שלה, ובעדינות משחיל שתי ידיים מתחתיה ומקלף אותו מהתחת, עד לאמצע הירכיים, רגע קריטי, רגע חשוב. רגע לזכרונות. חוטיני. זעיר שבזעירים, לא מכסה כלום. פשוט כלום. וכולו רטוב, וספוג ומדיף ריח של אישה בשיאה. המכנסיים נשלפות, רגל אחר רגל, והיא, היא בינתיים מתפנקת, אני מרגיש שהיא מתפנקת. אני רואה את זה על הפנים שלה, מכווצים מעט במצח, עם חיוך שובבי מרוח על השפתיים. אני מלטף לה את הרגליים, הם ארוכות וחלקות, ובתנועה טבעית לחלוטין, הליטוף ממשיך אל מתחת לחולצה שמופשלת אל מעבר לראש ונזרקת אל מאחורי, החזה שלה. גלוי בפני בפעם הראשונה, הוא פשוט מדהים, חזה גדול, מוצק, לא מתרגש מגרביטציה, והפטמות זקורות, וקשות, אני תופס פטמה בין שתי אצבעות, ואז באיטיות מקרב את הפה, מתוך ערפולה היא אוחזת בשד וכמו מגישה לי אותו ליניקה, "בוא ילד, בוא תשתה ממני", אני יונק, בפעם הראשונה בחיי הבוגרים, אני יונק, אפילו שהזין שלי עומד להתפוצץ, אפילו שכולי צמרמורות וחידודים, אני לא מתנפל, ולא מזיין, אני יונק, לאט, בעדינות, עם שפתיים מכווצות. היא מלטפת את ראשי בזמן שאני יונק ממנה ופתאום היא מפסיקה. פותחת את העיניים, מסתכלת בי. נועצת בי מבט עמוק, ואז קמה פתאום, בריצה, לשירותים, להקיא שוב. אני חייב להודות שבשלב הזה, הזין שלי קצת מותש, הוא פונה אלי פנייה אישית ונרגשת, שחלאס כבר, תן לזיין, או בו נעוף מפה הביתה לעשות אותי ביד. אני מתיישב מתוסכל על קצה המיטה, ואחרי כמה רגעים היא מופיעה בדלת, מתנדנדת, עם פרצוף שהרגע נשטף בהרבה מים. ואז היא מתיישבת לידי, מסתירה את שדיה בידיה ואומרת "מותק, זה פשוט לא ילך היום, שתיתי יותר מדי, אני מצטערת, אני פשוט לא במצב" ומסתכלת אלי, אני חושב שאת התמונה שלי באותו רגע היה אפשר לשים במילון, צמוד לערך "אכזבה", גם היא קולטת את זה, ואז משלבת את זרועה בזרועי, משעינה עלי את הראש ולוחשת "משסיפרתי לך היום, אתה לא תספר אף פעם, וכך גם אני, כלפיך, אבל פעם הבאה שניפגש, אם תרצה אני אקרא לך אבא, או שאתה תקרא לי אימא, מה שתבחר, וחוץ מזה, אל תדאג, לא אשלח אותך מפה ככה" ואז היא דוחפת אותי מהמיטה, ומסיטה את השיער שנדבק לפניה לאחור, היא פותחת לי את המכנס, ובתנועה בטוחה שולחת לי יד אל הזין שכבר בחצי התורן חזרה ומוציאה אותו מהתחתונים, היא מסתכלת עליו, לשנייה, כאילו יש בניהם דיבור שלא כולל אותי (זה הזין שלי אם לא אכפת לך, הוא מחובר אלי!!) ואז פותחת פה רחב, ומכניסה את כולו אל תוכה. הכל נגמר, הכל שקט עכשיו, יש נירוונה אמיתית בראש שלי, היא לא זזה, רק מלטפת על הלשון מסביב, ומוצצת אותו בתנועות קטנות אחידות, כל הזין שלי בפה שלה. כולו, האף שלה צמוד לבטן התחתונה שלי, ואז היא מתחילה, בתנועות בליעה קטנות שמכווצות את גרונה מסביב לי, כל כולי עכשיו זין. אין לי אף איבר אחר בגוף, אני לא אדם, אני זין. אך ורק זין. זה עולה מתוכי, אני אפילו לא מנסה לעצור או לספר לה, היא מרגישה, מחבקת סביבי עם שתי ידיה, היא מצמידה אותי חזק מהתחת שלי ומוצצת אותי, אני מתחיל לרעוד, היא מחזקת את האחיזה, אני נמתח ומחזיק בראש שלה בשתי ידיים, מרגיש שהיא נחנקת אבל אני לא יכול לשחרר, ואז, כל האוויר נתקע בראות, והשרירים כמו סריגים, אוחזים אחד בשני, ואני יורה ושופך עמוק בתוך גרונה, עוד ועוד זרע, הוא כבר נוזל מהצדדים של שפתיה, ולא מפסיק ועוד מטח, ועוד זרע, ורעידות קטנות וצמרמורת אחרונה, מעוותת את כולי, אני נזרק ממנה וקורס על השטיח. היא מסתכלת אלי בחיוך עצום ומסופק, ואני מסתכל אליה מרוקן ומסופק, עדיין מצטמרר מהגמירה הזאת. מסיתה את השיער הצידה, ומנגבת עם גב היד את שאריות הזרע שלי משפתיה ומהסנטר שלה, "עכשיו לך, מותק. וסע בזהירות, אל תמהר, בבקשה תבטיח לי שתגיע בשלום", אני ממהר, להבטיח לה, והיא נשענת חזרה במיטה, מתכרבלת בשמיכה ועוצמת עיניים. אני סוגר את המכנס, מתקרב אליה בזחילה על ארבע, נושק על שפתיה ברפרוף של פרפרים, "לילה טוב ילדתי" אני לוחש באוזנה, היא מחייכת ומפהקת פיהוק קטן. ואני, אורז עצמי, עוטף עצמי, מרים בשתי הידיים, צועד בשקט אל מחוץ לבית הוריה. אני מתעכב בכניסה, מדליק סיגריה ושוב, חוזר אל הגשם הזה שלא מפסיק לרדת.

 

[bugbuster]

כןןןןןןןןןן

מה שיכולת כתיבה יכולה לעשות. לגשר על הסטוי מיכל ולהביאו כמעדן קצפתתתתתת. נהדר.

 

[מ ת ענגת]

אפ פ'ם...

לא הרגשתי כלכך נוח וחמימי ומחובק עם הבעייתי הזה "אבא-בת" "אמא-בן"

 

[פיונת כבר לא מכשפונת]

אין לי מושג איך אתה עושה את זה

אבל אתה פשוט יוצר במילותיך מציאות.