סיפור אמיתי

[איש של מגע]

סיפור אמיתי

סיפור אמיתי מחוויותיי כמטפל- לפני שנים מיד אחרי מלחמת לבנון השניה חזרה אליי מטופלת קבועה שנעלמה לתקופה מסויימת.
הפעם נראתה עצובה,שפופה וגם עלתה במשקל..
שאלתיה לשלומה ואמרה- 'תקופה קשה, בעלי יצא למילואים ונפצע קל..'.
עשיתי לה טיפול בדגש על הרגעה ובסוף אמרתי לה 'כל הגוף שלך בסטרס..העיקר בעלך מתאושש לא?'.

היא הסתכלה-בהתה בי לרגע ואז צרחה עליי-' לא הבנת קודם?? אין בעל!! אין אבא!! התפזר לחתיכות בלבנון ' ופרצה בבכי קורע לב.ואני כ'כ התביישתי בעצמי שלא הבנתי אותה קודם באפלוליות החדר לאור הנרות ( אני לקוי שמיעה וקורא שפתיים)) וחשבתי נפצע ולא נפטר..
מה יכולתי לעשות? חיבקתי אותה בחום והצעתי טיפול רפלקסלוגי חינם לילדייה. וכל שנה אני זוכר לסמס לה ולאחרים ששכלו. ת.נ.צ.ב.ה.

והערה אישית-אני לא בעד ההצמדה של יום הזכרון לעצמאות. המעבר חד וקצר מדיי לדעתי.