סיפור אישי...
אבל אל תספרו לאיש, בשום אופן
)) אני הקטן, חולה על מוזיקה, ה"שלט" של מערכת הסטריאו אצלי, מונח ליד דלת היציאה, כדי שזה יהיה הדבר האחרון שאני מכבה כשאני יוצא, כי חבל להפסיד עוד דקת מוזיקה
)) תקופה ארוכה מאד, אהבתי מוזיקת כליזמרים, שמעתי את אותן קלטות הלוך ושובף בלי שום הפסק, ה"אוטורוורס" עבד שעות נוספות, לא בא בטענות, ואני שמחתי. יום אחד, זה פשוט יצא לי מהאף, פשוט לא יכולתי לשמוע יותר מוזיקת כליזמרים. קורה, נמאס אז נמאס. אז עברתי לסגנונות אחרים (כי מוזיקה "חסידית" עכשווית אני ממש לא אוהב), וכך חייתי עוד תקופה. היום, אני מאד אוהב מוזיקת כליזמרים. מי שחידש בי את האהבה הזו למוזיקה הזו, זה אדונינו "איש הרוח", לא יודע למה, אולי הפשיטות שבה הוא מנגן, בלי ההתחכמויות שמפיקים ומנגנים כל כך רצים אחריהם היום, לא יודע למה, אבל בזכותו אני שומע היום את המוזיקה הזו וממש נהנה. תודה, איש
)))) (אבל אל תספרו לו שאמרתי, בסיידר?)
אבל אל תספרו לאיש, בשום אופן