פרח שנבל ורוצה לפרוח
New member
סיפור אישי עצוב.. חלק א'
אני גרה עם אימי בת ה50 ו5 אחיי ואחיותיי הקטנים. ( אני הבכורה –בת 21) אבי ז"ל נהרג לפני מספר שנים בפיגוע.. אימי תמיד לא היתה טיפוס שמח במיוחד , היא לא אהבה טיולים ולצאת ... אני גרה בבית ולכן משתדלת לעזור ככל יכלתי – הבעיה היא שיש המון דברים שהיא לא רוצה שאנחנו נעשה אלא רוצה לעשות בעצמה – כגון כביסות , בישול , טיפול באחותי הקטנה , קניות , ועוד כלים וניקיון אלה הדברים היחידים שאנחנו כן עושים.... ( האחיות).. אימי היא טיפוס סגור מטבעו – טיולים זה לא בשבילה , ואפילו אורחים היא לא מזמינה ( וגם לפני שאבי נהרג היא לא אהבה ללכת לאנשים ושאנשים יבואו ) אבל בזמן האחרון זה החמיר במיוחד .. היא התחילה להיכנס לדכאונות , להגיד שעוד מעט היא תתמוטט , ותחלה , ( אני חייבת לציין שאחיותיי בקושי עוזרות בבית וזו אשמתה בלבד כי היא הרגילה אותן לזה , כל פעם שהייתי מעירה להן שיקומו ויעזרו היא היתה אומרת לי לעזוב אותן ושיטפלו בלימודים שלהם – הם היו בבית בשביל לאכול לשתות ולישון .) אני היחידה בבית שעוזרת – אני מנקה , מבשלת לפעמים , ולומדת עם אחי , הייתי רוצה לעשות עוד דברים אבל היא לא סומכת על אף אחד בכלום. היא כל הזמן אומרת שהיא מתה להיות כבר זקנה בת 80 (וחס וחלילה למות), ואין לה בעיה להגיד את זה גם ליד אחותי הקטנה בת ה7.. כל המשפחה יודעת שהיא לא בסדר במה שהיא עושה ( אני מתכוונת לדודים סבא וסבתא וכו') ויש שדיברתי איתם ואפילו חושבים שהיא זקוקה לטיפול ואף כדורים.. הבעיה היא שהיא לא מוכנה לשמוע ביקורת והיא חושבת שהיא בסדר גמור.. היא כל הזמן אומרת שלאף אחד אין מושג מה עבר עליה בחיים , ואיזה סיפור חיים יש לה .. היא אומרת שאנשים בודדים יודעים את המקרה שלה – והם היו בהלם כששמעו אותו .. לי היא אף פעם לא העיזה לספר אותו , וגם לא לאחים ואחיות שלה . יש לה טינה כלפי המשפחה שלה – והיא אף פעם לא סיפרה למה , זו לא טינה גדולה אלא חוסר אפשרות לסלוח על משהו שקרה בעבר. וזו עוד בעיה – שהיא לא מסוגלת לשכוח דברים ולעבור הלאה.. המון פעמים המשפחה היתה פה וניסתה לדבר איתה – ( לא כולם ביחד אלא אח אח ) אבל זה לא עוזר ובדרך כלל זה נגמר בבכי .. מיליון פעמים הזמינו אותנו לחגים שבתות וכו'.. אבל היא רוצה להיות רק בבית . אני זוכרת את החג הראשון שהיינו בלי אבא , וסבא שלי ביקש שנבוא אליו – היא לא רצתה והעדיפה להיות בבית – זה היה שבוע נורא בשבילי ולא הפסקתי לבכות. חג – לבד? אנחנו ???? זה היה בשבילי כמו חלום בלהות .. לאן הגענו ? שאבא שלה , סבא שלי מבקש ממנו להיות אצלו בחג והיא מסרבת???? למשל עכשיו הגיע פסח והיא לא רוצה לשמוע בכלל על הזמנות או שיבואו לפה ( היא אומרת שהיא לא יכולה לראות גבר אחר שמקדש במקום אבא שלי אצלינו בבית – אבל אני יודעת שזה מעבר לכך ) והאמת שרק מהמחשבה שנהיה לבד בבית מעלה בי צמרמורת . אם היה תקציב לבית מלון – זה הדבר היחיד שהיא היתה מוכנה לשמוע עליו. יש לאמא שלי משפחה חמה ונפלאה , ואני מאד אוהבת אותה , יש לי קשר מצויין עם דודים שלי וגם עם הדודות ואני מדברת איתם חופשי .. המון פעמים הם ניסו לעזור אבל גם הם התייאשו , למרות שקשה להם לראות אותנו במצב הזה .. אני גם יודעת שיש לה סיוטים מאד מוזרים בלילה – כבר שנים עוד לפני שאבי נהרג.., וזה קורה כמעט כל לילה .. המון פעמים אני שומעת אותה צועקת מתוך שינה ואני צריכה להעיר אותה .. היא אומרת שזה משהו נוראה שקורה לה והיא לא מוכנה להסביר מה זה – עד כמה שידוע לי היא לא בדקה את זה מעולם .. באופן כללי היא בכלל לא משתפת אותנו – והקשר ביננו איתה ( הילדים והיא ) לא משהו בכלל .. כאילו כלפי חוץ הכל נראה בסדר – אני מכינה לה קפה , היא מכינה לי , אם אני מבשלת היא אוכלת איתי , ואני מספרת לה על כל מיני דברים יומיומיים – אבל מעבר לזה כלום . את סיפור החיים שלה מעולם לא העזה לספר לי והיו המון הזדמניות .. היא לא מספרת מה עובר עליה ולא רוצה עזרה של אף אחד.. היא חושבת שאלוהים שולח מלמעלה עזרה בתוך שקית .. היא לא מבינה שזה בא ע"י שליחים . מיליון פעמים הציעו לה עזרה והיא סרבה לקבל .. שכחתי לציין כי אימי היא אישה דתיה שמאמינה מאד מאד מאד ,. היא רואה טלוויזה למשל רואה סרטים וכו'.. אבל מצד שני כלפי חוץ נראית כחרדית לכל דבר , מכניסה רק בד"ץ הביתה ואת אחיי הקטנים טוענת שהיא רוצה להכניס לחינוך חרדי . אבא שלי תמיד היה עם כיפה סרוגה וגם הבית התנהג ככה – כולם למדו בממלכתי דתי – והיא מנסה עכשיו לשנות את 2 האחיות הקטנות ...
אני גרה עם אימי בת ה50 ו5 אחיי ואחיותיי הקטנים. ( אני הבכורה –בת 21) אבי ז"ל נהרג לפני מספר שנים בפיגוע.. אימי תמיד לא היתה טיפוס שמח במיוחד , היא לא אהבה טיולים ולצאת ... אני גרה בבית ולכן משתדלת לעזור ככל יכלתי – הבעיה היא שיש המון דברים שהיא לא רוצה שאנחנו נעשה אלא רוצה לעשות בעצמה – כגון כביסות , בישול , טיפול באחותי הקטנה , קניות , ועוד כלים וניקיון אלה הדברים היחידים שאנחנו כן עושים.... ( האחיות).. אימי היא טיפוס סגור מטבעו – טיולים זה לא בשבילה , ואפילו אורחים היא לא מזמינה ( וגם לפני שאבי נהרג היא לא אהבה ללכת לאנשים ושאנשים יבואו ) אבל בזמן האחרון זה החמיר במיוחד .. היא התחילה להיכנס לדכאונות , להגיד שעוד מעט היא תתמוטט , ותחלה , ( אני חייבת לציין שאחיותיי בקושי עוזרות בבית וזו אשמתה בלבד כי היא הרגילה אותן לזה , כל פעם שהייתי מעירה להן שיקומו ויעזרו היא היתה אומרת לי לעזוב אותן ושיטפלו בלימודים שלהם – הם היו בבית בשביל לאכול לשתות ולישון .) אני היחידה בבית שעוזרת – אני מנקה , מבשלת לפעמים , ולומדת עם אחי , הייתי רוצה לעשות עוד דברים אבל היא לא סומכת על אף אחד בכלום. היא כל הזמן אומרת שהיא מתה להיות כבר זקנה בת 80 (וחס וחלילה למות), ואין לה בעיה להגיד את זה גם ליד אחותי הקטנה בת ה7.. כל המשפחה יודעת שהיא לא בסדר במה שהיא עושה ( אני מתכוונת לדודים סבא וסבתא וכו') ויש שדיברתי איתם ואפילו חושבים שהיא זקוקה לטיפול ואף כדורים.. הבעיה היא שהיא לא מוכנה לשמוע ביקורת והיא חושבת שהיא בסדר גמור.. היא כל הזמן אומרת שלאף אחד אין מושג מה עבר עליה בחיים , ואיזה סיפור חיים יש לה .. היא אומרת שאנשים בודדים יודעים את המקרה שלה – והם היו בהלם כששמעו אותו .. לי היא אף פעם לא העיזה לספר אותו , וגם לא לאחים ואחיות שלה . יש לה טינה כלפי המשפחה שלה – והיא אף פעם לא סיפרה למה , זו לא טינה גדולה אלא חוסר אפשרות לסלוח על משהו שקרה בעבר. וזו עוד בעיה – שהיא לא מסוגלת לשכוח דברים ולעבור הלאה.. המון פעמים המשפחה היתה פה וניסתה לדבר איתה – ( לא כולם ביחד אלא אח אח ) אבל זה לא עוזר ובדרך כלל זה נגמר בבכי .. מיליון פעמים הזמינו אותנו לחגים שבתות וכו'.. אבל היא רוצה להיות רק בבית . אני זוכרת את החג הראשון שהיינו בלי אבא , וסבא שלי ביקש שנבוא אליו – היא לא רצתה והעדיפה להיות בבית – זה היה שבוע נורא בשבילי ולא הפסקתי לבכות. חג – לבד? אנחנו ???? זה היה בשבילי כמו חלום בלהות .. לאן הגענו ? שאבא שלה , סבא שלי מבקש ממנו להיות אצלו בחג והיא מסרבת???? למשל עכשיו הגיע פסח והיא לא רוצה לשמוע בכלל על הזמנות או שיבואו לפה ( היא אומרת שהיא לא יכולה לראות גבר אחר שמקדש במקום אבא שלי אצלינו בבית – אבל אני יודעת שזה מעבר לכך ) והאמת שרק מהמחשבה שנהיה לבד בבית מעלה בי צמרמורת . אם היה תקציב לבית מלון – זה הדבר היחיד שהיא היתה מוכנה לשמוע עליו. יש לאמא שלי משפחה חמה ונפלאה , ואני מאד אוהבת אותה , יש לי קשר מצויין עם דודים שלי וגם עם הדודות ואני מדברת איתם חופשי .. המון פעמים הם ניסו לעזור אבל גם הם התייאשו , למרות שקשה להם לראות אותנו במצב הזה .. אני גם יודעת שיש לה סיוטים מאד מוזרים בלילה – כבר שנים עוד לפני שאבי נהרג.., וזה קורה כמעט כל לילה .. המון פעמים אני שומעת אותה צועקת מתוך שינה ואני צריכה להעיר אותה .. היא אומרת שזה משהו נוראה שקורה לה והיא לא מוכנה להסביר מה זה – עד כמה שידוע לי היא לא בדקה את זה מעולם .. באופן כללי היא בכלל לא משתפת אותנו – והקשר ביננו איתה ( הילדים והיא ) לא משהו בכלל .. כאילו כלפי חוץ הכל נראה בסדר – אני מכינה לה קפה , היא מכינה לי , אם אני מבשלת היא אוכלת איתי , ואני מספרת לה על כל מיני דברים יומיומיים – אבל מעבר לזה כלום . את סיפור החיים שלה מעולם לא העזה לספר לי והיו המון הזדמניות .. היא לא מספרת מה עובר עליה ולא רוצה עזרה של אף אחד.. היא חושבת שאלוהים שולח מלמעלה עזרה בתוך שקית .. היא לא מבינה שזה בא ע"י שליחים . מיליון פעמים הציעו לה עזרה והיא סרבה לקבל .. שכחתי לציין כי אימי היא אישה דתיה שמאמינה מאד מאד מאד ,. היא רואה טלוויזה למשל רואה סרטים וכו'.. אבל מצד שני כלפי חוץ נראית כחרדית לכל דבר , מכניסה רק בד"ץ הביתה ואת אחיי הקטנים טוענת שהיא רוצה להכניס לחינוך חרדי . אבא שלי תמיד היה עם כיפה סרוגה וגם הבית התנהג ככה – כולם למדו בממלכתי דתי – והיא מנסה עכשיו לשנות את 2 האחיות הקטנות ...
