סיפור אהבה
בעמק העגמומי לאור קרני הכסף של הירח ואור כוכבים הנשבר בריבוא טיפות הטל בין העשבים משל היתה האדמה מראה לשמיים התנשאה לה חומת העיר, אפילה גבוהה וקודרת כלילה עצמו ומגדלי השן העצומים כחטיה של חיית קדומים פראית ולמרגלות החומה שרידי שדות השלף החרוכים ואודיהם העשנים של חווילות האצילים כשלדי חיות בר שגוועו למות במדבר הצחיח ליד הנהר שמימיו מפכים בהמיה מתמדת את שירם השיר שהתחילו לשיר עוד בהיותם שלגי חורף על ההרים ועכשיו בקול צרוד הם מהמהמים בדרכם אל הים שם ראה הוא אותה לראשונה מכבסת בגדי אדונה במי הנהר הקפואים ושולי שמלתה רטובים נצמדים אל רגליה היחפות וכפות ידיה כמו עיניה אדומות מצער המלחמה שם הוא ראה אותה, בת איכרים גופה תמיר וחטוב ושחום וחלק ועיניה חומות כצבעה של האדמה ממנה באה ואליה בבוא היום תשוב שם הוא גילה את אהבתו לה והיא אמרה לו את שמה שם הוא שיחרר אותה מאדונה שמת בקרב על החומה שם הוא גאל את גופה ועינג אותה בין השיחים ואנחתם הדמומה המשותפת התמזגה בזימרת הצרצרים שם הוא היה לה לאיש והיא היתה לו אישה ואהבתם פרחה בינות לשיחים ולמחרת לקול שירת המואזין הוא ניתק מגופה החם הוא לחם על החומה וחרבו הכתימה בדם את רחובות העיר הנצורה הוא לחם וזיעה נטפה ובתום הקרב היא את בגדיו בנהר כיבסה הוא לקח אותה איתו אל אדמת אבותיו שם היתה שוב לבת איכרים ועיניה חומות כאדמה הזו אליה הוא שב (נכתב בהשראתו של ז`וזה סאראמאגו על פי המצור על ליסבון)
בעמק העגמומי לאור קרני הכסף של הירח ואור כוכבים הנשבר בריבוא טיפות הטל בין העשבים משל היתה האדמה מראה לשמיים התנשאה לה חומת העיר, אפילה גבוהה וקודרת כלילה עצמו ומגדלי השן העצומים כחטיה של חיית קדומים פראית ולמרגלות החומה שרידי שדות השלף החרוכים ואודיהם העשנים של חווילות האצילים כשלדי חיות בר שגוועו למות במדבר הצחיח ליד הנהר שמימיו מפכים בהמיה מתמדת את שירם השיר שהתחילו לשיר עוד בהיותם שלגי חורף על ההרים ועכשיו בקול צרוד הם מהמהמים בדרכם אל הים שם ראה הוא אותה לראשונה מכבסת בגדי אדונה במי הנהר הקפואים ושולי שמלתה רטובים נצמדים אל רגליה היחפות וכפות ידיה כמו עיניה אדומות מצער המלחמה שם הוא ראה אותה, בת איכרים גופה תמיר וחטוב ושחום וחלק ועיניה חומות כצבעה של האדמה ממנה באה ואליה בבוא היום תשוב שם הוא גילה את אהבתו לה והיא אמרה לו את שמה שם הוא שיחרר אותה מאדונה שמת בקרב על החומה שם הוא גאל את גופה ועינג אותה בין השיחים ואנחתם הדמומה המשותפת התמזגה בזימרת הצרצרים שם הוא היה לה לאיש והיא היתה לו אישה ואהבתם פרחה בינות לשיחים ולמחרת לקול שירת המואזין הוא ניתק מגופה החם הוא לחם על החומה וחרבו הכתימה בדם את רחובות העיר הנצורה הוא לחם וזיעה נטפה ובתום הקרב היא את בגדיו בנהר כיבסה הוא לקח אותה איתו אל אדמת אבותיו שם היתה שוב לבת איכרים ועיניה חומות כאדמה הזו אליה הוא שב (נכתב בהשראתו של ז`וזה סאראמאגו על פי המצור על ליסבון)
