פיית הלילה השחורה
New member
סיפור אהבה צורב.
הסיפור בהמשכים שלי הגיע לרמה חדשה, מקווה שפה תיגמר כבר הטלנובלה הזאת. חשוב לי לומר קודם, שאני מאוד מודעת לעצמי ואני פעלתי כפי שפעלתי בכל הסיפור הזה מתוך הכרה עמוקה בחוסר ניסיון באיך לטפח או ליצור מערכת יחסים טובה ונכונה. אני לא רואה בעצמי בנאדם רע, ויצא שברצף הסיטואציות האלה מהשטן פעלתי בצורה מאוד אימפולסיבית, מאוד רגשית ובכלל לא חשבתי על הדברים תוך כדי שעשיתי אותם. מקווה שלא תשפטו אותי לרעה כי אני שופטת את עצמי כבר מספיק, ושתדעו שלמדתי מהכל כל-כך הרבה על עצמי ועל מערכות יחסים ועל יחסים בין- אישיים כך שאני מקווה שבתגובותיכם תתייחסו לאיך אתם חושבים שעליי לפעול מעכשיו והלאה ואל תסתכלו בעין ביקורתית וצולבת על מה שעשיתי, כי אני באמת יודעת ששגיתי לא פעם. אז היה את מ', שהתחיל בינינו משהו בצורה הכי לא אמיתית, הכי לא מכבדת והכי לא מכובדת שיש. למ' יש ידידה שנמצאת איתנו בשנת שירות שקוראים לה ז'. ז' ואני לא ממש מסתדרות בינינו, בעיקר כי יש הרגשה כל הזמן אנחנו מתחרות אחת בשנייה ומקנאות אחת בשנייה על שלל דברים, ובעיקר על לבו של ז'. מערכת היחסים ביני לבין מ' התחילה ממש בזמן שלקחתי הפסקה מהחבר הכי טוב שלו ד', איתו התנשקתי פעם אחת אבל לא ממש הצלחנו להיות ביחד כי הרגשתי שהוא מאוד ילדותי בהתנהגות שלו. התנשקתי עם מ' בפעם הראשונה, וד' נפגע עד עמקי נשמתו ולא דיבר איתי תקופה ארוכה. אחרי הנשיקה עם מ', שדחה אותי בגלל כל הסיפור שלא יצא טוב מול ד', התחלתי לפתח רגשות כלפי מ' ולא הצלחתי להוציא אותו מהראש. אחרי בערך חודש החלטתי לקחת אותו לשיחה רצינית על זה שאני לא מבינה למה הוא נישק אותי מלכתחילה אם אח"כ הוא דוחה אותי בטענה שהוא לא רוצה לפגוע בחבר הכי טוב שלו. הוא התחיל להגיד כל מיני שטויות שהאמנתי להן באותו הרגע, ביניהן שהוא לא מצטער על מה שהיה בינינו והוא כן היה רוצה שיקרה בינינו משהו מעבר ואחרי יומיים שוב התנשקנו. ד' שמע על הנשיקה. אחרי שעברו שלושה ימים מאז הנשיקה, ד' ניגש אלי וסיפר לי שמ' אמר לו שכל מה שהיה ביני לבינו היה טעות(!) והוא בחיים לא יעשה את זה שוב (אחרי שאני הבנתי ממ' שאנחנו הולכים להיות ביחד). באותו הערב קיבלתי הודעת אסמאס ממ' שבה הוא זרק אותי. הודעה מכאיבה וחסרת כל רגישות. לפני כשלושה ימים ז', שגם היא שמעה על שתי הפעמים בהן התנשקתי עם מ', ניגשה אליי ואמרה שחבל לה שאנחנו לא מסתדרות בינינו ושקשה לה ששתינו יחד בשנת שירות ולא מדברות זו עם זו והיא מרגישה שמ' הוא הסיבה העיקרית לכך, ולבסוף סיפרה לי שהיא ומ' התנשקו בסופ"ש, ושהם עכשיו בתהליך של להיות זוג. כלפי מ' כבר אין לי רגשות. הוא כלכך פגע והעליב אותי עם ההודעות אסמאס הקרות והנוראיות האלה, ושם הוא גמר אצלי לגמרי. אבל היא, דווקא היא. אותה ז' שאיתה הכי קשה לי בעולם, שגורמת לי לחוסר ביטחון ולקושי כי היא כלכך אהובה בשנת שירות וכלכך מצליחה בכל מה שהיא עושה, דווקא היא "ניצחה" הפעם. וד'? ד' מאושר! ד' שמח שמה שעשיתי לו- נעשה לי. שעכשיו אני זו הפגועה, שאני נדפקתי לראות מול הפרצוף שלי את מ' וז' מתחבקים מולי ומתנשקים מולי. בסוף השיחה עם ז' לא יכולתי להפסיק לבכות ובכיתי כל הלילה. עוד דמעות ועוד דמעות ופתאום הכל נראה כלכך שחור, וכאילו כולם נגדי. וביום שלמחרת היתי כלכך סמרטוטה ולא היה לי כוח לעשות שום דבר, וז' ראתה אותי ככה, ומ' ראה אותי ככה וגם ד' והרגשתי שכולם צוחקים לעצמם בלב ושמחים לראות אותי שבורה כלכך, מתהלכת בשקט לא אופייני לי. מה אני צריכה לעשות עכשיו עם ז'? איך אני פותרת את כל הסיפור הזה, בעיקר עם עצמי..? האם אני צריכה לדבר עם ז' ולהגיד לה את כל מה שאני חושבת עליה ועלינו? האם לקיים שיחה עם ד'? ברור לי שאני גרמתי לכל זה לקרות. וזה גם הרבה יותר מורכב מהצורה היבשה שבה בחרתי לכתוב את הדברים. ניסיתי לכתוב את הדברים די בפשטות כדי שיהיו מובנים, אבל בפנים יש כלכך הרבה רגשות וכאב ועצבים וקושי. אולי זה העונש שמגיע לי על הכאב שגרמתי לד'?. מה דעתכם?
הסיפור בהמשכים שלי הגיע לרמה חדשה, מקווה שפה תיגמר כבר הטלנובלה הזאת. חשוב לי לומר קודם, שאני מאוד מודעת לעצמי ואני פעלתי כפי שפעלתי בכל הסיפור הזה מתוך הכרה עמוקה בחוסר ניסיון באיך לטפח או ליצור מערכת יחסים טובה ונכונה. אני לא רואה בעצמי בנאדם רע, ויצא שברצף הסיטואציות האלה מהשטן פעלתי בצורה מאוד אימפולסיבית, מאוד רגשית ובכלל לא חשבתי על הדברים תוך כדי שעשיתי אותם. מקווה שלא תשפטו אותי לרעה כי אני שופטת את עצמי כבר מספיק, ושתדעו שלמדתי מהכל כל-כך הרבה על עצמי ועל מערכות יחסים ועל יחסים בין- אישיים כך שאני מקווה שבתגובותיכם תתייחסו לאיך אתם חושבים שעליי לפעול מעכשיו והלאה ואל תסתכלו בעין ביקורתית וצולבת על מה שעשיתי, כי אני באמת יודעת ששגיתי לא פעם. אז היה את מ', שהתחיל בינינו משהו בצורה הכי לא אמיתית, הכי לא מכבדת והכי לא מכובדת שיש. למ' יש ידידה שנמצאת איתנו בשנת שירות שקוראים לה ז'. ז' ואני לא ממש מסתדרות בינינו, בעיקר כי יש הרגשה כל הזמן אנחנו מתחרות אחת בשנייה ומקנאות אחת בשנייה על שלל דברים, ובעיקר על לבו של ז'. מערכת היחסים ביני לבין מ' התחילה ממש בזמן שלקחתי הפסקה מהחבר הכי טוב שלו ד', איתו התנשקתי פעם אחת אבל לא ממש הצלחנו להיות ביחד כי הרגשתי שהוא מאוד ילדותי בהתנהגות שלו. התנשקתי עם מ' בפעם הראשונה, וד' נפגע עד עמקי נשמתו ולא דיבר איתי תקופה ארוכה. אחרי הנשיקה עם מ', שדחה אותי בגלל כל הסיפור שלא יצא טוב מול ד', התחלתי לפתח רגשות כלפי מ' ולא הצלחתי להוציא אותו מהראש. אחרי בערך חודש החלטתי לקחת אותו לשיחה רצינית על זה שאני לא מבינה למה הוא נישק אותי מלכתחילה אם אח"כ הוא דוחה אותי בטענה שהוא לא רוצה לפגוע בחבר הכי טוב שלו. הוא התחיל להגיד כל מיני שטויות שהאמנתי להן באותו הרגע, ביניהן שהוא לא מצטער על מה שהיה בינינו והוא כן היה רוצה שיקרה בינינו משהו מעבר ואחרי יומיים שוב התנשקנו. ד' שמע על הנשיקה. אחרי שעברו שלושה ימים מאז הנשיקה, ד' ניגש אלי וסיפר לי שמ' אמר לו שכל מה שהיה ביני לבינו היה טעות(!) והוא בחיים לא יעשה את זה שוב (אחרי שאני הבנתי ממ' שאנחנו הולכים להיות ביחד). באותו הערב קיבלתי הודעת אסמאס ממ' שבה הוא זרק אותי. הודעה מכאיבה וחסרת כל רגישות. לפני כשלושה ימים ז', שגם היא שמעה על שתי הפעמים בהן התנשקתי עם מ', ניגשה אליי ואמרה שחבל לה שאנחנו לא מסתדרות בינינו ושקשה לה ששתינו יחד בשנת שירות ולא מדברות זו עם זו והיא מרגישה שמ' הוא הסיבה העיקרית לכך, ולבסוף סיפרה לי שהיא ומ' התנשקו בסופ"ש, ושהם עכשיו בתהליך של להיות זוג. כלפי מ' כבר אין לי רגשות. הוא כלכך פגע והעליב אותי עם ההודעות אסמאס הקרות והנוראיות האלה, ושם הוא גמר אצלי לגמרי. אבל היא, דווקא היא. אותה ז' שאיתה הכי קשה לי בעולם, שגורמת לי לחוסר ביטחון ולקושי כי היא כלכך אהובה בשנת שירות וכלכך מצליחה בכל מה שהיא עושה, דווקא היא "ניצחה" הפעם. וד'? ד' מאושר! ד' שמח שמה שעשיתי לו- נעשה לי. שעכשיו אני זו הפגועה, שאני נדפקתי לראות מול הפרצוף שלי את מ' וז' מתחבקים מולי ומתנשקים מולי. בסוף השיחה עם ז' לא יכולתי להפסיק לבכות ובכיתי כל הלילה. עוד דמעות ועוד דמעות ופתאום הכל נראה כלכך שחור, וכאילו כולם נגדי. וביום שלמחרת היתי כלכך סמרטוטה ולא היה לי כוח לעשות שום דבר, וז' ראתה אותי ככה, ומ' ראה אותי ככה וגם ד' והרגשתי שכולם צוחקים לעצמם בלב ושמחים לראות אותי שבורה כלכך, מתהלכת בשקט לא אופייני לי. מה אני צריכה לעשות עכשיו עם ז'? איך אני פותרת את כל הסיפור הזה, בעיקר עם עצמי..? האם אני צריכה לדבר עם ז' ולהגיד לה את כל מה שאני חושבת עליה ועלינו? האם לקיים שיחה עם ד'? ברור לי שאני גרמתי לכל זה לקרות. וזה גם הרבה יותר מורכב מהצורה היבשה שבה בחרתי לכתוב את הדברים. ניסיתי לכתוב את הדברים די בפשטות כדי שיהיו מובנים, אבל בפנים יש כלכך הרבה רגשות וכאב ועצבים וקושי. אולי זה העונש שמגיע לי על הכאב שגרמתי לד'?. מה דעתכם?