סיפורי עם.

סיפורי עם.

עץ הצרות. את הסיפור הבא שמעתי מאחת מתלמידותי במסגרת קבוצת לימוד של תהילה. צעירה אחת נישאה, בגלל הבטחת אביה, לאלמן מבוגר ממנה בשנים. לאלמן היו 3 בנים בוגרים מאשתו הראשונה, ולימים נולדו עוד 4 ילדים. הצעירה עבדה בפרך על מנת לשרת את כל בני הבית, ועוד ספגה עלבונות והטרדות בלי סוף מהבנים הבוגרים ומבעלה. היא סבלה בשקט, כי חשבה שככה זה אצל כולם ואין מה לעשות. יום אחד באה לבקר אותה אימה, שגרה בעיר רחוקה. היא ראתה את סבלה של הבת שהייתה רזה מאוד, לבושה ברישול, לא מסורקת, לא מאופרת ועובדת מצאת החמה עד חצות ליל ללא הפוגה. הבת סירבה בתוקף לשתף את אימה בצרותיה וניסתה "לטייח" את מצבה. "בואי איתי לטיול קצר", אמרה לה האם. הן יצאו אל מחוץ לעיר וישבו בחורשה אחת תחת עץ ירוק ורחב צמרת, קצת מרוחק מן האחרים. אחרי שיחה על דברים בטלים אמרה האם. "את רואה ביתי את העץ הזה שתחתיו אנחנו יושבות? העץ הזה יכול לעזור לך." "איך"? תמהה הבת. "אם אינך יכולה לדבר עם מישהו ולספר לו את צרותיך, בואי לכאן כל פעם שליבך עולה על גדותיו, ושפכי מרי ליבך בפני העץ. הוא ישמע הכול." קיבלה הבת את עצת אימה. בכל פעם שהרגישה שאינה יכולה לשאת יותר את צרותיה, הלכה אל העץ מחוץ לעיר וספרה לו את כל המוצאות אותה. אחרי ימים רבים שבה האם לבקר את ביתה. היא נדהמה לראות כי הבת נראית טוב, מחייכת, רגועה ונינוחה. "האם השתפרו היחסים עם בעליך ובניו?" "לא" ענתה הבת. היא לקחה את אימה אל מחוץ לעיר. "הוא נושא עכשיו את צרותי" אמרה הבת, והצביעה אל עבר העץ שעמד חרב ויבש.
 
גרסה נוספת לסיפור

עץ הצרות מכונית השברולט ההדורה החליקה אל תוך הלילה. איש העסקים שנהג בה הפך במחשבותיו בשביעות רצון. זה היה יום טוב לעסקים. לפתע, השמיע מנוע המכונית רעש מוזר, לאחריו פיצוץ קטן והמנוע נדם בעוד הנהג המופתע מנווט לשולי הכביש הצר. זו הייתה דרך כפרית בלב איזור נידח. הוא ניגש לפתוח את מכסה המנוע והתבונן פנימה. אחרי כמה שניות הבין שאין לו מושג. הוא מעולם לא צריך היה לטפל במנוע של רכב. אחרי כמה דקות של צער על הזמן ההולך לאיבוד ותחושה של חוסר ישע הופיע מעבר לעיקול הדרך טנדר ישן, מקרטע באיטיות ובהתמדה. איש העסקים, מבויש משהו, סימן בידו לנהג לעצור. הטנדר עצר מאחוריו בשולי הדרך ומתוך תא הנהג הזדקף באיטיות אדם מבוגר שניכר היה עליו שעמל קשה במשך כל היום. הוא ניגש אל הנהג וחייך בחביבות "תיתן לי להציץ פנימה?" "בשמחה" ענה איש העסקים "אין לי מושג מה עושים עם כל החוטים, הצינורות והלכלוך". הפועל המבוגר רכן מעל המנוע הדומם, משך פה, בדק שם וניגש לרכבו כדי להביא משם ארגז כלים. אחרי חמש עשרה דקות עבודה היה המנוע מוכן לפעולה. "כמה אני צריך לשלם לך?" שאל איש העסקים. "אינך צריך לשלם לי דבר, שמחתי לעזור" נענה. "אבל אתה נראה כל כך יגע, אני מניח שהינך עובד בעבודת כפיים קשה, עצרת בדרכך הבייתה כדי לעזור לי, לקחתי זמן מזמנך, אני מבקש לשלם לך עבור העבודה שביצעת. הרי לא היית חייב לעזור לי" אמר איש העסקים. "עזרתי לך מרצוני ומשום שגם אתה נראה כמי שעבר עליו יום ארוך אני מזמין אותך לנוח שעה קלה בביתי בטרם תמשיך בדרכך. אני מבקש שתעתר להזמנתי". איש העסקים נסע בעקבותיו והם הגיעו לבית איכרים קטן. בדרך אל הבית, לאורך השביל, סיפרו זה לזה קצת על שפקד אותם במשך היום. הפועל נראה יגע מאוד ודיבר באיטיות. קצת לפני שהגיעו לדלת הכניסה לבית פנה אל צד השביל וליטף בשתי ידיו הכבדות עץ קטן שעמד בצד הדלת. מיד אחר כך פתח את הדלת ונכנס פנימה במרץ כשהוא קורא בקול גדול וצוהל לבני משפחתו. ילידיו רצו אליו לחבקו ואישתו, לאחר שניגבה את ידיה מן המלאכה שעסקה בה באותו רגע התקרבה אליהם בחיוך ובמאור עיניים. האורח הוזמן פנימה והוצע לו משקה משיב נפש. הם ישבו בבית כחמש עשרה דקות ואז לייוה המארח את אורחו לרגע למכוניתו. כשנסגרה הדלת מאחוריהם פנה איש העסקים לפועל ואמר לו "ראיתי מה עשית לפני שנכנסת. ליטפת את העץ הזה ופתאום חל בך שינוי אדיר. כל עייפות היום התנערה מעליך כלא היית והקמטים החרוצים בפניך החליקו. ענן הדאגה והיגעות שרבץ מעל עיניך נעלם. אתה יכול להסביר לי מהו העץ המיוחד הזה?" "אה" חייך הפועל, "זהו עץ הצרות שלי. בכל ערב, כשאני שב הבייתה מעבודת יומי אני נושא עמי את כל צרות היום – מכשירים שהתקלקלו, אנשים שהתרעמו, עייפות, ניירת – משא כבד מאוד. אבל כל אותן צרות אינן צריכות להעיב על חיי משפחתי הקטנה. הן אינן יכולות להביא לנו תועלת אלא בעיקר צער. לכן, כל ערב, לפני שאני נכנס הבייתה אני תולה את הצרות שלי על העץ הקטן ונכנס פנימה נקי". "זה נפלא" אמר איש העסקים בהתפעלות "זה עובד?" "ודאי" השיב לו הפועל "לא רק שהעץ נושא את צרותי במשך הלילה אלא גם שבבוקר, כשאני יוצא שוב לעבודה, איכשהו הצרות נראות קטנות ומכווצות יותר..." מקור – לא ידוע. תורגם ע"פ נוסח שהופיע ברשימת מספרי הסיפורים הבינלאומית.
 
עץ הצרות.גרסה נוספת לזו של הגבירה מ

בביתי עבד לפני חדשים אחדים שרברב. (אינסטלטור, בשפה פשוטה)אדם לא צעיר. יום תמים הוא עבד הזיע קשות, סחב כלים טיפס על הגג וירד למרתף, פעמים רבות. העייפות בו אותותיה, ואני כבר קצת ריחמתי על האיש. לקראת ערב סיים את עבודתו, נקב בשכרו ואני שלמתי ואף הוספתי כי ראיתי עד כמה האיש התאמץ לעשות את כל רצוני. כשיצא לריכבו, שהיה טנדר מיושן, ראה שיש לו תקר בגלגל. כמו שאומרים, פנצ'ר. בשארית כוחותיו החליף את הצמיג ונכנס לטנדר. אבל חוקי מרפי עובדים ללא לאות, והאוטו הישן לא הניע. נגשתי אל האיש והצעתי לו שאקח אותו לביתו מאחר וכבר החשיך והוא היה כבר מותש מתלאות היום. "מחר" אמרתי לו "תבוא ותיקח את רכבך". להפתעתי הוא הסכים מיד. כשהיגענו לביתו, הציע לי להיכנס ולשתות איתו כוס קפה. מאחר ולא מיהרתי במיוחד, היסכמתי מיד. כשהתקרבנו אל הבית שמעתי קולות של ילדים ומוסיקה עליזה מתוך הבית וחשבתי לעצמי שזה ממש לא מתאים לאיש העייף שהולך לצידי. ליד המדרגות, בכניסה היה שיח קטן. האיש התכוף ונגע בשיח ובבת אחת אורו עיניו. הוא נכנס הביתה, נשק לאישתו ולילדים, התעניין בקורות אותם במהלך היום, הציג אותי בפניהם, וניהלנו שיחה נעימה ועליזה כשאני נדהם מן השינוי הדרמטי שעבר על האיש. כשיצא ללוות אותי לרכבי, שאלתי אותו. - איזה מין שיח הוא השיח הזה שרק נגעת בו ומיד סרו ממך כל תלאות היום? - זהו עץ הצרות. ענה לי כל ערב כשאני חוזר עייף וטרוד אני תולה עליו את כל תלאות היום,את כל הבעיות שניתקלתי בהן, את כל הכעסים, ונכנס הביתה בלעדיהם.בבוקר אני לוקח בחזרה את מה שתליתי על העץ, ותיתפלא, תמיד יש שם הרבה פחות ממה שתליתי.
 
נאיבי או לא

הסיפור מעביר יפה את המסר. איזה סיפור היה יכול לדעתך להעביר אותו טוב יותר ?
 
או! גם על זה יש סיפור...

היה פעם אדם שנשא אבן גדולה וכבדה על גבו. הלך איתה כפוף לכל מקום, נראה סובל ויגע אבל נשא את האבן תמיד. כשהרגיש שכלים ימיו קרא לבנו שבינתיים בגר ואמר לו: "בני, בתוך זמן קצר אמות. אני מבקש שאת האבן הכבדה הזו שנשאתי כל חיי על גבי, תישא אתה אחרי מותי. זה המשא שלנו ואין מה לעשות אלא לשאת אותו". האב נפטר לאחר מספר ימים, ולאחר שנקבר, חזר בנו אל ביתו, התבונן באבן הכבדה אותה נשא אביו כל חייו והתכופף להרים אותה, כפי שהבטיח. הוא נשא אותה אל מחוץ לבית, כפוף תחת משקלה, הלך איתה כברת דרך ואז עצר, הניח אותה על הארץ והלך משם.
 
קצת אופטימיות

מי שנושא את הצרות על הגב כל הזמן, לא יוכל לשנות את ההתייחסות אל הצרות והן תמיד ישארו שם אותו הדבר. רק מי שיכול להשתחרר מידי פעם מן הנטל של הצרות, אפילו לזמן קצר, יוכל להסתכל עליהן מידי פעם באור אחר וכך יוכל לשנות את ההתייחסות אליהן ולהיטיב עם עצמו.
 
למעלה