סיפורי סן-פרנסיסקו
עליתי על ה-BART חזרה לשדה התעופה, לאחר שנפרדתי מלינדן בכניסה לתחנה, התיישבתי ואז קלטתי שהכל התחיל לפני בסך הכל 8 ימים בדרך ל-BART, ביציאה משדה התעופה. אז מאחר והבטחתי למנהל הפורום כאן סיכום, להלן קורותיי בשבוע הזה שברובו למען האמת הוקדש לעבודה (ואת הפורמט אני אקדיש ל-Yaniv-DC). יום שישי לסן-פרנסיסקו הגעתי ביום שישי מלוס-אנג'לס, אחרי שהחלה לחלחל בי ההכרה שמציאת משרה מכובדת לשנה הבאה הולכת להיות משימה קשה יותר ממה שציפיתי. בהמתנה למזוודות נחו עיניי על עלם חמודות מצידו השני של המסוע, ובעודי בוחן אותו מכף רגל ועד ראש גיליתי שהוא בוחן אותי. מתוך הרגל מיד תהיתי מה הניק שלו באטרף, כדי שאוכל לפנות אליו. הובכתי ומיד הסטתי את מבטי אל המסוע, בדיוק כדי לגלות את המזוודה שלי מתגלגלת לעברי. הורדתי אותה, והעפתי מבט שוב לעברו השני של המסוע, אבל הוא כבר לא היה שם. ברם, בעודי הולך לאיטי לעבר ה-BART שתוביל אותי ל-Downtown הוא הופיע מולי שוב, אלא שהפעם הוא צעד לעברי. "Do you know what train should I take to get to Berkley?", הוא שאל אותי. כמובן שלא ידעתי, אבל מאד מהר הבנו שאנחנו עולים על אותה הרכבת והתחלנו לדבר. סטיב (זהו שמו) גר ב-LA ובא לבקר את אחיו בברקלי. דברנו לאורך הנסיעה, ולפני שירדתי החלפנו מספרי טלפון. הוא אמור להגיע לעיר ביום שלישי וקבענו להיפגש. יום שבת לאחר בראנץ' וטיול בעיר עם מנהל הפורום (שבהזדמנות זו אני רוצה להודות לו ולבן זוגו על אירוח יוצא מגדר הרגיל) החלטתי שצריך ללכת לרקוד ולהשתחרר מעט מן העומס שאפיין אותי בזמן האחרון. דפדפתי בין העיתונים שאספתי בקאסטרו ובחרתי לצאת לרקוד ב-STUD. כשהגעתי המקום היה עדיין ריק ועל הרחבה רקדו מספר בודד של אנשים ואחד מהם, שרקד לבדו, הרשים אותי במיוחד ביכולות הריקוד שלו. בחנתי את התנועות שלו, נפעם. לפתע הוא הפסיק לרקוד, ושמתי לב שהוא עצר כדי להסתכל עליי. החלפנו חיוכים ואז הוא ניגש אליי והציג את עצמו. לינדן. לא עברו דקות בודדות ומצאנו את עצמנו מתנשקים בלהט במרכז הרחבה ואת סוף הלילה בילינו בביתו. הסיפור עם לינדן רק התחיל ונמשך גם בלילה שאחרי ובכלל במהלך הימים הקרובים. בימים האלה למדתי להכיר את לינדן יותר לעומק, אבל זה כבר משהו שיכנס כפוסט לבלוג שלי, כי הוא ראוי לזה. יום ראשון סיימתי את יום של טיולים בעיר והרמתי טלפון ללינדן. מאחר והוא היה מרחק הליכה מבית המלון שלי החלפתי בגדים וקפצתי אליו. הוא די עצר אותי בדרך לסקס (כאילו דה, בשביל מה באתי?) אבל ישבנו לנו מחובקים, חלקית מתמזמזים חלקית מדברים, במשך כמה שעות. גיליתי בחור מקסים ואיש שיחה מעניין ומאד נהנתי למרות שסקס באותו הערב לא יצא מזה (וכבר היה מאוחר ללכת למצוא משהו חלופי בעיר). יום שני ביליתי לי בנעימים עם מנהל הפורום ובן זוגו. שוב תודה רבה על החברה. ערבה לי עד מאד. יום שלישי בשלישי סטיב התקשר וקבענו שנלך לארוחת ערב עם טוני, חבר שלו, ובן זוגו (שניהם מקומיים, אבל אחד מהם ישראלי לשעבר). הוא קפץ אליי למלון ומצאנו את עצמנו קורעים את הבגדים אחד מן השני, אלא שדרכנו למיטה נקטעה בטלפון מטוני, שהמתין עם הרכב מתחת לבית המלון שלי. לאורך כל הערב נמרחנו אחד על השני, כאילו אנחנו מתכננים להמשיך גם אחרי, וכל ההתנהלות הזאת הייתה מוזרה לי, כי דבר דומה קרה לי עם לינדן, אלא שכאן היה ברור שזה עסק ללילה אחד בלבד (לא שעם לינדן זה משהו הרבה יותר ארוך...). בכל פעם תחושת ה"זוגיות הזמנית" הזאת שמקבלים בחו"ל מפתיעה אותי מחדש, אך השתדלתי להנות מהרגע ולא לנסות לחשוב על הרציונאל יותר מידיי. את המלאכה, שקטעה ארוחת הערב, השלמנו אחריה. שכבנו אחרי זה עוד שעה ארוכה על המיטה ודברנו. הידיעה שמדובר ב-traveling sex, אפשרה לנו באמת לספר אחד לשני דברים על עצמנו, שאני לא חושב שהיינו מעיזים לדבר עליהם במצב אחר. יום רביעי חזרתי בלילה לחדר, בלי סטיב ובלי לינדן, והחלטתי שצריך לנצל את המומנטום. למרות שציפה לי יום עמוס למחרת יצאתי לסיבוב ברים. לאחר מספר מקומות די ריקים הגעתי ל-The Bar בקאסטרו. גם כאן לא לקח הרבה זמן עד שמצאתי את עצמי מתגופף עם איזה בחור לטיני שהתיישב לידי, אלא שלאחר מספר דקות נטשתי אותו משהבנתי שהוא שיכור מידיי בשבילי, והנשיקות שלו היו לא בפוקוס לחלוטין (ועבדכם הנאמן רגיש לנשיקות איכותיות). משהתנתקתי מהלטיני, שכעס על הנטישה הפתאומית, ראיתי בפינה השנייה של הבר איזה חתיך שיושב לו לבדו. פניתי אליו והתחלנו לדבר, שיחה שגם היא הפכה מאד מהר למזמוז משולהב יצרים על הספה בפינת בר. את הלילה סיימתי אצל ולדימיר, שאם אסכם במשפט אחד בוטה את הלילה הזה – ולדימיר היה הזיון הכי פרוע שהיה לי. יום חמישי התעוררתי אפוף אצל ולדימיר, ומיהרתי לחזור למלון כדי להתארגן ליום עבודה. כשנכנסתי לחדר מצאתי הודעה מלינדן, שהודיע לי ששיריין עבורי את חמישי בערב וביקש שאבוא אליו. ואכן, משנסתיימו עיסוקי שמתי פעמיי לביתו של לינדן. בילינו ביחד ערב קסום, שבין סקס אחד למשנהו ישבנו ודברנו, ראינו סרט, הכנו אוכל. האמת היא שבאיזשהו שלב הוא בישר לי שהוא התאהב, והרגשתי עם זה קצת לא בנוח. הזכרתי לו שזה לא ימשך עוד הרבה זמן, אבל הוא הודיע לי שלא ממש אכפת והוא רוצה להנות מהתחושה הזאת באותו הלילה. ימים שישי-שבת בשישי בבוקר ליוויתי את לינדן לעבודה, ונפרדנו בהנחה שכבר לא יזדמן לנו להיפגש כי בשישי בערב היו לו תכנונים. אלמלא קלקול הקיבה שתקף אותי בשישי בערב שזרק אותי למיטה מוקדם, הייתי כנראה שומע את הטלפון מלינדן. אבל את ההודעה שלו, שהשתנו לו התוכניות ולמרות שהוא יודע שאני אוטוטו נעלם הוא עדיין היה רוצה מאד לראות אותי, שמעתי רק בשבת בבוקר, כמה שעות לפני הטיסה. וכך לאחר שעשיתי check-out קפצתי ללינדן וביליתי איתו את 4 השעות האחרונות בעיר. נסענו לאיזו גינה ליד הקסטרו ושכבנו שם מחובקים, משתעשעים אחד עם השני בשמש, כשסביבנו עוד זוגות הומואים שנהנו ממזג האוויר האביבי. לאחר סקס פרידה בביתו הוא ליווה אותי לתחנת הרכבת, ונפרדתי ממני שם. וכאן אני חוזר לנקודה בה התחלתי, ב-BART לשדה התעופה. ובכן, למה אני כותב כאן את כל זה? קודם כל כי הבטחתי למנהל הפורום לעדכן כאן (ואני שוב אודה בהזדמנות זו לו ולבן זוגו על אירוח שהיה באמת מעל ומעבר למה שציפיתי ועל העזרה שלהם בהתנהלות בעיר. למרות מה שזה נשמע גם הספקתי לטייל בעיר ואפילו לעבוד לא מעט). שנית, מה שקרה לי בשבוע הזה כל כך לא אופייני לי שהוא העלה המון שאלות בכל מיני רבדים. בשאלות שזה מעלה על עצמי אני מנסה לדוש כרגע, וזה כנראה יעלה בזמן הקרוב בפוסטים בבלוג שלי. אולם זה גם העלה בפניי שאלות על ההתנהלות של הקהילה בארץ, ואותם אני העלתי בפורום בו אני כותב בקביעות "גאווה וזוגיות גאה" (119), ודווקא כישראלים בחו"ל מעניין אותי לשמוע את דעתכם בשרשור שהתחיל שם. דבר אחד בטוח – יצא לי כבר לראות לא מעט ערים בעולם אבל העיר הזאת עולה על כולן.
עליתי על ה-BART חזרה לשדה התעופה, לאחר שנפרדתי מלינדן בכניסה לתחנה, התיישבתי ואז קלטתי שהכל התחיל לפני בסך הכל 8 ימים בדרך ל-BART, ביציאה משדה התעופה. אז מאחר והבטחתי למנהל הפורום כאן סיכום, להלן קורותיי בשבוע הזה שברובו למען האמת הוקדש לעבודה (ואת הפורמט אני אקדיש ל-Yaniv-DC). יום שישי לסן-פרנסיסקו הגעתי ביום שישי מלוס-אנג'לס, אחרי שהחלה לחלחל בי ההכרה שמציאת משרה מכובדת לשנה הבאה הולכת להיות משימה קשה יותר ממה שציפיתי. בהמתנה למזוודות נחו עיניי על עלם חמודות מצידו השני של המסוע, ובעודי בוחן אותו מכף רגל ועד ראש גיליתי שהוא בוחן אותי. מתוך הרגל מיד תהיתי מה הניק שלו באטרף, כדי שאוכל לפנות אליו. הובכתי ומיד הסטתי את מבטי אל המסוע, בדיוק כדי לגלות את המזוודה שלי מתגלגלת לעברי. הורדתי אותה, והעפתי מבט שוב לעברו השני של המסוע, אבל הוא כבר לא היה שם. ברם, בעודי הולך לאיטי לעבר ה-BART שתוביל אותי ל-Downtown הוא הופיע מולי שוב, אלא שהפעם הוא צעד לעברי. "Do you know what train should I take to get to Berkley?", הוא שאל אותי. כמובן שלא ידעתי, אבל מאד מהר הבנו שאנחנו עולים על אותה הרכבת והתחלנו לדבר. סטיב (זהו שמו) גר ב-LA ובא לבקר את אחיו בברקלי. דברנו לאורך הנסיעה, ולפני שירדתי החלפנו מספרי טלפון. הוא אמור להגיע לעיר ביום שלישי וקבענו להיפגש. יום שבת לאחר בראנץ' וטיול בעיר עם מנהל הפורום (שבהזדמנות זו אני רוצה להודות לו ולבן זוגו על אירוח יוצא מגדר הרגיל) החלטתי שצריך ללכת לרקוד ולהשתחרר מעט מן העומס שאפיין אותי בזמן האחרון. דפדפתי בין העיתונים שאספתי בקאסטרו ובחרתי לצאת לרקוד ב-STUD. כשהגעתי המקום היה עדיין ריק ועל הרחבה רקדו מספר בודד של אנשים ואחד מהם, שרקד לבדו, הרשים אותי במיוחד ביכולות הריקוד שלו. בחנתי את התנועות שלו, נפעם. לפתע הוא הפסיק לרקוד, ושמתי לב שהוא עצר כדי להסתכל עליי. החלפנו חיוכים ואז הוא ניגש אליי והציג את עצמו. לינדן. לא עברו דקות בודדות ומצאנו את עצמנו מתנשקים בלהט במרכז הרחבה ואת סוף הלילה בילינו בביתו. הסיפור עם לינדן רק התחיל ונמשך גם בלילה שאחרי ובכלל במהלך הימים הקרובים. בימים האלה למדתי להכיר את לינדן יותר לעומק, אבל זה כבר משהו שיכנס כפוסט לבלוג שלי, כי הוא ראוי לזה. יום ראשון סיימתי את יום של טיולים בעיר והרמתי טלפון ללינדן. מאחר והוא היה מרחק הליכה מבית המלון שלי החלפתי בגדים וקפצתי אליו. הוא די עצר אותי בדרך לסקס (כאילו דה, בשביל מה באתי?) אבל ישבנו לנו מחובקים, חלקית מתמזמזים חלקית מדברים, במשך כמה שעות. גיליתי בחור מקסים ואיש שיחה מעניין ומאד נהנתי למרות שסקס באותו הערב לא יצא מזה (וכבר היה מאוחר ללכת למצוא משהו חלופי בעיר). יום שני ביליתי לי בנעימים עם מנהל הפורום ובן זוגו. שוב תודה רבה על החברה. ערבה לי עד מאד. יום שלישי בשלישי סטיב התקשר וקבענו שנלך לארוחת ערב עם טוני, חבר שלו, ובן זוגו (שניהם מקומיים, אבל אחד מהם ישראלי לשעבר). הוא קפץ אליי למלון ומצאנו את עצמנו קורעים את הבגדים אחד מן השני, אלא שדרכנו למיטה נקטעה בטלפון מטוני, שהמתין עם הרכב מתחת לבית המלון שלי. לאורך כל הערב נמרחנו אחד על השני, כאילו אנחנו מתכננים להמשיך גם אחרי, וכל ההתנהלות הזאת הייתה מוזרה לי, כי דבר דומה קרה לי עם לינדן, אלא שכאן היה ברור שזה עסק ללילה אחד בלבד (לא שעם לינדן זה משהו הרבה יותר ארוך...). בכל פעם תחושת ה"זוגיות הזמנית" הזאת שמקבלים בחו"ל מפתיעה אותי מחדש, אך השתדלתי להנות מהרגע ולא לנסות לחשוב על הרציונאל יותר מידיי. את המלאכה, שקטעה ארוחת הערב, השלמנו אחריה. שכבנו אחרי זה עוד שעה ארוכה על המיטה ודברנו. הידיעה שמדובר ב-traveling sex, אפשרה לנו באמת לספר אחד לשני דברים על עצמנו, שאני לא חושב שהיינו מעיזים לדבר עליהם במצב אחר. יום רביעי חזרתי בלילה לחדר, בלי סטיב ובלי לינדן, והחלטתי שצריך לנצל את המומנטום. למרות שציפה לי יום עמוס למחרת יצאתי לסיבוב ברים. לאחר מספר מקומות די ריקים הגעתי ל-The Bar בקאסטרו. גם כאן לא לקח הרבה זמן עד שמצאתי את עצמי מתגופף עם איזה בחור לטיני שהתיישב לידי, אלא שלאחר מספר דקות נטשתי אותו משהבנתי שהוא שיכור מידיי בשבילי, והנשיקות שלו היו לא בפוקוס לחלוטין (ועבדכם הנאמן רגיש לנשיקות איכותיות). משהתנתקתי מהלטיני, שכעס על הנטישה הפתאומית, ראיתי בפינה השנייה של הבר איזה חתיך שיושב לו לבדו. פניתי אליו והתחלנו לדבר, שיחה שגם היא הפכה מאד מהר למזמוז משולהב יצרים על הספה בפינת בר. את הלילה סיימתי אצל ולדימיר, שאם אסכם במשפט אחד בוטה את הלילה הזה – ולדימיר היה הזיון הכי פרוע שהיה לי. יום חמישי התעוררתי אפוף אצל ולדימיר, ומיהרתי לחזור למלון כדי להתארגן ליום עבודה. כשנכנסתי לחדר מצאתי הודעה מלינדן, שהודיע לי ששיריין עבורי את חמישי בערב וביקש שאבוא אליו. ואכן, משנסתיימו עיסוקי שמתי פעמיי לביתו של לינדן. בילינו ביחד ערב קסום, שבין סקס אחד למשנהו ישבנו ודברנו, ראינו סרט, הכנו אוכל. האמת היא שבאיזשהו שלב הוא בישר לי שהוא התאהב, והרגשתי עם זה קצת לא בנוח. הזכרתי לו שזה לא ימשך עוד הרבה זמן, אבל הוא הודיע לי שלא ממש אכפת והוא רוצה להנות מהתחושה הזאת באותו הלילה. ימים שישי-שבת בשישי בבוקר ליוויתי את לינדן לעבודה, ונפרדנו בהנחה שכבר לא יזדמן לנו להיפגש כי בשישי בערב היו לו תכנונים. אלמלא קלקול הקיבה שתקף אותי בשישי בערב שזרק אותי למיטה מוקדם, הייתי כנראה שומע את הטלפון מלינדן. אבל את ההודעה שלו, שהשתנו לו התוכניות ולמרות שהוא יודע שאני אוטוטו נעלם הוא עדיין היה רוצה מאד לראות אותי, שמעתי רק בשבת בבוקר, כמה שעות לפני הטיסה. וכך לאחר שעשיתי check-out קפצתי ללינדן וביליתי איתו את 4 השעות האחרונות בעיר. נסענו לאיזו גינה ליד הקסטרו ושכבנו שם מחובקים, משתעשעים אחד עם השני בשמש, כשסביבנו עוד זוגות הומואים שנהנו ממזג האוויר האביבי. לאחר סקס פרידה בביתו הוא ליווה אותי לתחנת הרכבת, ונפרדתי ממני שם. וכאן אני חוזר לנקודה בה התחלתי, ב-BART לשדה התעופה. ובכן, למה אני כותב כאן את כל זה? קודם כל כי הבטחתי למנהל הפורום לעדכן כאן (ואני שוב אודה בהזדמנות זו לו ולבן זוגו על אירוח שהיה באמת מעל ומעבר למה שציפיתי ועל העזרה שלהם בהתנהלות בעיר. למרות מה שזה נשמע גם הספקתי לטייל בעיר ואפילו לעבוד לא מעט). שנית, מה שקרה לי בשבוע הזה כל כך לא אופייני לי שהוא העלה המון שאלות בכל מיני רבדים. בשאלות שזה מעלה על עצמי אני מנסה לדוש כרגע, וזה כנראה יעלה בזמן הקרוב בפוסטים בבלוג שלי. אולם זה גם העלה בפניי שאלות על ההתנהלות של הקהילה בארץ, ואותם אני העלתי בפורום בו אני כותב בקביעות "גאווה וזוגיות גאה" (119), ודווקא כישראלים בחו"ל מעניין אותי לשמוע את דעתכם בשרשור שהתחיל שם. דבר אחד בטוח – יצא לי כבר לראות לא מעט ערים בעולם אבל העיר הזאת עולה על כולן.
