סיפורי סבתא...
חיכינו שזה יגיע, ובאמת התגובה של אביתר התעכבה מעט, עד כדי כך שחשבתי כבר שהוא יהיה הילד הראשון שלא להצטרפות של אח או אחות חדשים למשפחה. עברנו את ארבעת השבועות הראשונים שכללו גם אישפוז ארוך מהמתוכנן שלי, בצורה ממש חלקה ובאמת מאוד נהנתי מכך שאביתר "מגיב טוב" להצטרפות של הקטנה למשפחה. אבל בימים האחרונים התגובה שלו התחילה ל"טפטף" אלינו כשהדבר העיקרי הינו התנגדות לסבתות ולסבים שלו! ממש כאילו שהוא קרא את הפיסקה הרלוואנטית במאמר הקנאה (לאלה שלא קראו: מדובר שם על כך שלעיתים קשה לילד לבטא כעס כלפי האח או האחות הקטנים וכן כלפי ההורים שבהם הוא תלוי, ולכן הכעס יוצא כלפי הבאים, או יותר נכון- הבאות, בתור: הסבתות). בורכנו בשני זוגות נהדרים של סבים-סבתות שבאמת עוזרים בכל דרך אפשרית- בישול, קיפול כביסה וכו' וגם בעזרה עם אביתר- הבאה לגן (יום אחד בשבוע שבו בת זוגי יוצאת מוקדם מאוד), הוצאה מהגן (יומיים בשבוע) והשארות איתנו בשעות אחה"צ. אני מניקה, ככה שעם התינוקת קשה לעזור לי, וזו בעצם העזרה שאנחנו צריכות עכשיו. נשמע אידילי, רק שאביתר התחיל להתנגד- לא רוצה שסבא א' יקח אותו לגן (כולל סצנה של ממש), לא רוצה שסבא ב' (האהוב עד מאוד) יוציא אותו מהגן (כולל הדרישה התמוהה ששני הסבים- בשני המקרים יחכו מחוץ לגן כדי שהילדים לא יראו אותם). השיא היה היום אחה"צ כשאמא שלי הייתה איתנו והוא פשוט דחה כל ניסיון התקרבות שלה אליו, תוך כדי דרישה שהיא תלך הביתה. בסופו של דבר זה היה כל כך קשה וטעון שבשלב מסויים גם אני הצעתי שתלך- כי יותר קל לי להתמודד לבד עם שניים במצב סביר מאשר עם ילד סוער +סבתא+תינוקת (שכמובן כדי להשלים את התמונה לא מפסיקה לינוק באותן השעות). סבתא הלכה מאיתנו עם דמעות (וכן קל להגיד שאישה מבוגרת לא צריכה להעלב מילד בן ארבע, אבל יותר קשה לבצע, וכשזה קורה- לאף אחד לא נעים להדחות גם אם מבינים וכו'). אחרי שסבתא הלכה אמרתי לאביתר שאני עצובה. כשהיא הייתה כאן נזפתי בו בכל פעם שאמר לה שתלך הביתה. אני לא רואה איך אפשר ל"העניש" אותו על תגובה כוללת מהסוג הזה, וגם לא נראה לי שיעזור. אז מה עושים? ממשיכים כרגיל? או להפך- מפסיקים עם הזמן של סבתא לבד +אביתר? (דבר שיהיה מסובך מבחינה לוגיסטית)? מגינים על הילד? (מה לעשות, לעיתים מהצד אני רואה כמה הסבתות מנג'סות לו, ומבינה מעט לליבו) או שמגינים על הסבתא?
חיכינו שזה יגיע, ובאמת התגובה של אביתר התעכבה מעט, עד כדי כך שחשבתי כבר שהוא יהיה הילד הראשון שלא להצטרפות של אח או אחות חדשים למשפחה. עברנו את ארבעת השבועות הראשונים שכללו גם אישפוז ארוך מהמתוכנן שלי, בצורה ממש חלקה ובאמת מאוד נהנתי מכך שאביתר "מגיב טוב" להצטרפות של הקטנה למשפחה. אבל בימים האחרונים התגובה שלו התחילה ל"טפטף" אלינו כשהדבר העיקרי הינו התנגדות לסבתות ולסבים שלו! ממש כאילו שהוא קרא את הפיסקה הרלוואנטית במאמר הקנאה (לאלה שלא קראו: מדובר שם על כך שלעיתים קשה לילד לבטא כעס כלפי האח או האחות הקטנים וכן כלפי ההורים שבהם הוא תלוי, ולכן הכעס יוצא כלפי הבאים, או יותר נכון- הבאות, בתור: הסבתות). בורכנו בשני זוגות נהדרים של סבים-סבתות שבאמת עוזרים בכל דרך אפשרית- בישול, קיפול כביסה וכו' וגם בעזרה עם אביתר- הבאה לגן (יום אחד בשבוע שבו בת זוגי יוצאת מוקדם מאוד), הוצאה מהגן (יומיים בשבוע) והשארות איתנו בשעות אחה"צ. אני מניקה, ככה שעם התינוקת קשה לעזור לי, וזו בעצם העזרה שאנחנו צריכות עכשיו. נשמע אידילי, רק שאביתר התחיל להתנגד- לא רוצה שסבא א' יקח אותו לגן (כולל סצנה של ממש), לא רוצה שסבא ב' (האהוב עד מאוד) יוציא אותו מהגן (כולל הדרישה התמוהה ששני הסבים- בשני המקרים יחכו מחוץ לגן כדי שהילדים לא יראו אותם). השיא היה היום אחה"צ כשאמא שלי הייתה איתנו והוא פשוט דחה כל ניסיון התקרבות שלה אליו, תוך כדי דרישה שהיא תלך הביתה. בסופו של דבר זה היה כל כך קשה וטעון שבשלב מסויים גם אני הצעתי שתלך- כי יותר קל לי להתמודד לבד עם שניים במצב סביר מאשר עם ילד סוער +סבתא+תינוקת (שכמובן כדי להשלים את התמונה לא מפסיקה לינוק באותן השעות). סבתא הלכה מאיתנו עם דמעות (וכן קל להגיד שאישה מבוגרת לא צריכה להעלב מילד בן ארבע, אבל יותר קשה לבצע, וכשזה קורה- לאף אחד לא נעים להדחות גם אם מבינים וכו'). אחרי שסבתא הלכה אמרתי לאביתר שאני עצובה. כשהיא הייתה כאן נזפתי בו בכל פעם שאמר לה שתלך הביתה. אני לא רואה איך אפשר ל"העניש" אותו על תגובה כוללת מהסוג הזה, וגם לא נראה לי שיעזור. אז מה עושים? ממשיכים כרגיל? או להפך- מפסיקים עם הזמן של סבתא לבד +אביתר? (דבר שיהיה מסובך מבחינה לוגיסטית)? מגינים על הילד? (מה לעשות, לעיתים מהצד אני רואה כמה הסבתות מנג'סות לו, ומבינה מעט לליבו) או שמגינים על הסבתא?
